מיכל מוטיל, הלל גרדי ויניב שחר - אנחנו מקווים שאתם מוכנים לזה. 100 מבוגרי "מאסטר שף" מעשר העונות שהיו יגיעו לגמר הגדול שייערך במוצאי שבת (אחרי החדשות, ערוץ 12) ויסייעו לשופטים בבחירת הזוכה.

זה ממש לא סוד שהתחרות בעונה הזאת הייתה קשוחה מאוד ואל הגמר הגיעו הטובים ביותר. בשיחה עם גלית ואילנית השף והשופט אייל שני טוען כי בתוך תוכו הוא יודע מי זוכה העונה.

"בכל מקום שאני פועל בו אני מבקש שישכרו היסטוריון, כדי שלא אצטרך להגיד 'אמרתי'", מספר אייל, "למה? כי בשנייה הראשונה אני יודע מי יזכה. תמיד צדקתי בדבר הזה. אני רואה את הפנים של חיים, מיכל, רותי ואהרוני, הם רוצים לבלוע אותי מול המסך - אבל אני כמעט תמיד בתוך עצמי ורק אני יודע את זה".

איך הוא עושה את זה, אתם שואלים? לאייל יש הסבר: "רואים מי הווינר, רואים מי יתפתח הכי טוב ומי ייצר את הצורות הכי יפות. זה נורא קל לראות את זה". מודים, לנו זה מרגיש חסר סיכוי בכלל להמר מי מבין השלושה ינצח - זה הולך להיות קרב צמוד עד הרגע האחרון, כשבסיום הגמר יוכתר הזוכה הגדול.

העונה שתסתיים במוצאי שבת התאפיינה בלא מעט חיכוכים בין אייל לישראל אהרוני. השניים גילו לא פעם אי הסכמות. "זה הגיע כיוון שאתה נסגר בתוך אולפן במשך חודשים", הסביר אייל, "זה לא הבגדים שלך, לא התסרוקת שלך, לא האיפור שלך, לא האוויר שלך. זה אוויר מזגנים. מציאות מקבילה. כל מה שיש בעולמך זה מה שקורה בין המתמודדים. אתה שוכח את רעשי הרקע של החיים, מאיפה באת ומי המשפחה והאהובים שלך. הכל אתה שוכח".

כשופט, אתה מרגיש אחריות כבדה על הכתפיים?
"אני מרגיש אחריות מוחלטת, כמעט מבעיתה. בשביל זה אני הולך לשם. זה להיות על הקצה של החיים שלך. עומד מולך בן אדם עירום לגמרי, חסר הגנה. יש לו צורה כמו לנו - ראש, כתפיים ורגליים, אבל הוא פלואידי לגמרי. כל מילה שלך תייצר לו גוף אחר ונשמה אחרת עד סוף חייו. מה זו אחריות אם לא זה?".

שיניתם לרבים את מסלול החיים.
"זה מאוד נכון. מי שעובר איתנו את 'מאסטר שף' זה בכלל לא קשור לניצחון אלא למי שמפנים אותנו, סופג אותנו לתוכו ומשתתף כל כולו במשחק הזה. אלה החיים הכי אמיתיים, מעבר לריאליטי. בתוך הריאליטי של 'מאסטר שף' יושבים חיים שלא רואים טלוויזיה, לא מתחשבים בה, לא משחקים את חוקי המשחק הזה כמעט, לפחות לא מה שקורה בתוך האולפן. מי שעובר את זה לוקח איתו חוויה שעושה אדוות על כל החיים שלו".

אייל, שמחזיק כיום ביותר מ-40 מסעדות בארץ ובעולם, הודה שהקולגות בתחום לא תמיד מפרגנות לו. "אני לא משתף פעולה, לא נמצא בגילדות ובקבוצות. זה סוג של נכות. אני לא יודע לנהל שום יחסים שהם לא יחסים זוגיים. אני יודע רק יחסים זוגיים בחיים שלי, אחד ועוד אחד ומה שקורה בתוכם. אני לא בקליקה וגם לא שואל את עצמי למה מפרגנים או לא מפרגנים. אני רק יודע שאני מייצר מאות אלפי אנשים מאושרים בעולם בכל יום".

עם כל כך הרבה עסקים בבעלותך, איך אתה מצליח לא לאבד שליטה?
"כבר שנים אני מאמן את עצמי בדבר הכי קשה שעשיתי בחיי - אובדן שליטה. גדלתי במסעדות שבהן בשתי הידיים שלי הקפתי וחיבקתי את כל מה שאני יודע לעשות, שום דבר לא ברח בין החריצים שבאצבעות. פתאום זה רחוק, אין לי יכולת לדעת מה נעשה. יש לנו שיטה, אנחנו עובדים כמו חב"ד".

מה זה אומר?
"יש לנו בתי מדרש בארץ ומגיעים אלינו תלמידי חכמים. אנחנו אומרים: למדת? לך ותעשה כזה דבר. אני סומך על האנשים האלה ואני מטפל בהם. כשאני מגיע למסעדות שלי אני לא מתעכב על איך לחתוך את הקלמרי, אלא לוחש להם באוזניים כל מיני דברים, מהפנט אותם ויוצר מהם צורה מסוימת שתנהג נכון".

יש לך שפה מאוד ייחודית.
"אני מדבר מאוד לקונית ומאוד ברור, כי אני מדבר מתמונות שנוצרות לי בראש. אני מתרגם אותן למילים. שתי עונות כל המדינה צחקה עליי, בעונות השלישית והרביעית פתאום היה שקט. הקשיבו. מהעונה החמישית ומעלה, כולם התחילו לדבר ככה. זה לא סגנון דיבור, זו דרך לפענח משהו בצורה כל כך עמוקה, פשוטה וחושנית. בדרך שבה אני מדבר קירבתי מאות אלפי אנשים ליכולת הפנימית שלהם לעשות".