עוגת תמרים וליים

יום כיפור, יש לי יחסים מורכבים איתו (למי לא בעצם?). גם לצום, גם להתנהג יפה וגם, תוך כדי, לבכות מלא כי אני מנהלת עם ה' שיחות כבדות על חיינו לאן.

במהלך השנה אני לא מוצאת זמן לדבר איתו, פרט לבקרים, כשאלון ובארי מתעוררים לפניי ויושבים לשתות קפה במטבח, ואני שומעת אותם מפטפטים להם מהחדר, פוקחת את העיניים ולוחשת לקב"ה תודה. כשהם יוצאים לגן על האופנוע, למרות שזה מרחק של 20 צעדים בקושי, אני מתרגשת מזה עד דמעות, ולוחשת לקב"ה תודה.

ואז הם הולכים, ואני כמו שד טזמני מתחילה את היום, ושוכחת ממנו, מהקב"ה. עד הבוקר הבא.

אז ביום כיפור אני משתדלת לבלות איתו יותר, ואני מרשה לעצמי לבכות לידו כדי להוציא הכל ביום אחד מרוכז בלי להימרח עם השאלות הגדולות האלה כל השנה.

אבל מה שכן, זה עוגת התמרים של אמא שלי: בראש השנה היא מקבלת מאח שלה שק של תמרים צהובים בשלים. היא מקפיאה אותם (ואיכשהו במקפיא הם מבשילים עוד קצת באורח פלא), ואז לפני יום כיפור היא מכינה מהם עוגה.

זו עוגה מופלאה ורכה. ועם הקפה של "אחרי" אתה מרגיש שכל הצום וכל הדמעות היו שווים את הרגע הזה. את הביס הזה של עוגת תמרים שנמסה בפה וממלאת את הלב.

את התמרים הצהובים החלפתי בתמרים שמנים ורכים (חשוב שיהיו כמה שיותר שמנים ורכים), ואת השמן במקור החלפתי בחמאה, כי מה לעשות? חמאה זה טעים. את הליים אפשר להחליף בלימון רגיל כמובן, זה טעים אותו דבר, פשוט ליים זה יותר קול.

גמר חתימה טובה.