האח הצעיר והמרענן של השום. שום ירוק | צילום:
getty images
שום ירוק
השום הירוק מופיע רק באביב. זהו שום צעיר שנקצר לפני שהשיניים מבשילות והוא דומה במראה לבצל ירוק. בבסיס, באזור השורש, יש לו גוון סגול. את השום הירוק בדרך כלל לא מוצאים ברשתות השיווק הגדולות אלא בסופרים אורגניים ובשווקים. העונה שלו קצרצרה (מרץ–אפריל) ובזכות העובדה שאין הרבה אנשים שמכירים אותו ואין לו ביקוש ענק, אף אחד גם לא טורח לנסות ולהאריך את חודשי הופעתו בשווקים. ככה אנחנו מקבלים אותו אה-לה נטורל, בלי התערבויות משום סוג.
הטעם שלו עדין יותר משל השום היבש, החריפות עדינה יותר ובמפתיע גם הבל הפה והריח שהוא מותיר על הידיים אחרי אכילתו הרבה פחות דומיננטיים משל השום היבש, והם גם מתפוגגים מהר יותר. אפשר להשתמש בשום הירוק בכל מתכון שבו דרוש שום יבש. טעמיו העדינים יוסיפו למתכון נופך רענן יותר.
לשום הירוק יש שני חלקים אכילים הפקעת הלבנה-סגולה והגבעולים הירוקים. כדאי לבחור צרור שצבע גבעוליו ירוק עמוק, ופקעותיו חלקות (קמטוטים עדינים זה בסדר אבל יותר מזה מעיד על שום קשיש). פשפשו קצת בין הגבעולים והפקעות הצרורים יחד וודאו שאף אחד מגבעולי השום אינו כמוש או עבש. אפשר לאחסן את השום שלושה עד חמישה ימים במקרר.
מזכיר אניס ונחשב טוב לעיניים. שומר | צילום:
YinYang, Istock
שומר
השומר הוא עוד צמח שצץ כאן באביב. הוא שייך למשפחת האניס, וקרוב גם לשמיר, כמון וכוסברה. העלים שלו משמשים הן כתבלין והן כצמח מרפא. מהפקעת שלו יוצאים גבעולים דמויי סלרי, שאותם אוכלים בתור ירק. הטעם שלו דומה לאניס, ויש המתבלבלים בין מראה הגבעולים והזרעים שלו לאלו של האניס.
בימי הרומאים נחשב השומר כמסייע לראייה. היה ברשימת עשבי המרפא של המלך קארל הגדול, והיה הירק האהוב ביותר על הנשיא האמריקני תומס ג'פרסון.
השומר משמש כתבלין עיקרי בנקניקים איטלקיים, מאפים, מרקים ומנות דגים. אפשר למצוא אותו גם בקארי ובאבקת "חמשת התבלינים" סינית. הוא מתאים לתבשילים עם בשר חזיר, עגל או דגים, לממולאים ורטבים. כמובן שאפשר להכין עם השומר גם סלט. ליקר שומר נקרא "פינוקייטו" (Finocchietto).
גם את עלי השומר וגם את פירותיו אפשר לייבש, ואת העלים אפשר אפילו להקפיא. כדי לשמור את הפרי דמוי הזרע של השומר, יש לאסוף את ראשי הפרחים המתים ולאחסן אותם בשקיות נייר סגורות במקום קריר ויבש עד לשימוש. בגבעולי השומר עדיף להשתמש כשהם טריים.
