משמשים בשוקולד

אז נסענו לסופ"ש באילת. היה נהדר, אפילו הדרך עברה בשלום, בלי יותר מדי קיטורים, מריבות או בכי. אף אחד לא הקיא והפיצית ישנה כמעט כל הזמן, ובזמן שהייתה ערה דאגנו שהפה שלה יהיה עסוק בלעיסה, כך שלא נותר לה הרבה זמן פנוי לבכות.

הגדול היה מאוד מודאג מהחומר שהפסיד בלימודים, לקחנו איתנו את ספרי הלימוד והשלמנו את החומר במלון. לקראת הסוף, כשכבר עמדנו לחזור הביתה הוא אמר לי, שהמורה אמרה, שכשיוצאים לחופשה, המטוס לא נוחת בלי שוקולד. אני טענתי שמכיוון שלא טסנו אלא נסענו אז זה לא תופס. זה לא עבד עליו. שאלתי אותו אם נקנה 2 סלסילות תותים לכל הכיתה זה יספק אותה. "אמא - שוקולד", זה מה שענה לי.

לא בא בחשבון, חשבתי לעצמי. וכל הדרך חזרה הייתי עסוקה במחשבה איך גם אביא שוקולד לכיתה וגם לא אביא שוקולד. למחרת בסופר פגשתי את מבצעי ט"ו בשבט והחלטתי ללכת על זה. אחרי שנטבול את הכל אני אסדר אותם שורות שורות בתוך קופסה והם יראו כאילו קנינו אותם בדיוטי פרי.