עם השנים התמקצענו בהכנה של שניצלים, שהם ללא ספק אחת ההנאות של החיים, ועכשיו אנחנו במצב שזה כבר לא לוקח לנו חצי יום אלא מקסימום שעה מרגע שמוציאים את חזה העוף מהמקרר ועד שאפשר לשבת לשולחן. ובכל זאת, עדיין צובט לנו בלב העניין עם שלושת השלבים - קמח, ביצה, פירורי לחם - שמייצר שלל כלים עוד לפני שבכלל דיברנו על מחבת מלאה בשמן. גם לא סתם כלים - את קערת הביצה אנחנו אף פעם לא יודעים אם לרוקן לכיור או לפח, והקמח ופירורי הלחם איכשהו תמיד נדבקים לתחתית הקערה שלהם, ומכריחים אותנו לחפור בהם עם הציפורניים. פחות כיף.
אז שיטה אחת לצמצם את הבלגן היא פשוט לדלג על הטבילה בקמח, ולאחרונה ככה אנחנו עושים. מאחר שגם שמנו לב שכשטובלים שניצלים קודם בקמח ורק אז בביצה ובפירורי לחם יש לציפוי נטייה להיפרד מהבשר, אנחנו מרגישים שהעצלנות שלנו מקבלת הוכחה להיותה מוצדקת - אבל כשאנחנו אוכלים שניצל מחוץ לבית, אצל מישהו שלא מדלג על אף שלב, תמיד נחמץ ליבנו ואנחנו חושבים שאולי הגיע הזמן לחזור לטבול חזה עוף גם בקמח, כמו שכתוב בספרים.
ואז נתקלנו בשיטה הזאת.
הדרך החדשה והגאונית לצפות שניצל
הדרך החדשה שלנו לצפות שניצל עושה שימוש בדיוק באותם מרכיבים - קמח, ביצה ופירורי לחם - אבל בפחות בלגן. כמות פירורי הלחם בשיטה הזו נשארת זהה, אבל הביצה והקמח נדרשים בכמות קטנה יותר, וזה הולך ככה: במקום להקדיש קערה לביצה וקערה לקמח מערבבים את שניהם יחד, בקערה אחת, ליצירת מעין דבק. את חזה העוף טובלים ב"דבק" הזה ואז בפירורי הלחם, והיידה לטיגון. מבחינת כמויות, היחס הוא כף קמח לכל ביצה גדולה.
היתרונות: פחות שלב אחד בהכנה, פחות צלחת לשטוף והיעדר שאריות דביקות ומגעילות - אם נשאר מה"דבק", פשוט מוסיפים מעט מלח ומטגנים אותו למעין לביבה.
את אותה השיטה אתם מוזמנים ליישם כמובן גם על מטוגנים אחרים, כמו קרוקטים או צ'יפס ירקות. ניסיתם? ספרו לנו איך היה!