"שבת שלום", הן שתי המילים הכי שגורות בתרבות ובמסורת היהודית, אלה שמביאות איתן את תחושת הקדושה החגיגית שנוחתת עלינו כשהשמש מתחילה לשקוע. ומה יותר ביתי ומשפחתי מאפיית חלות שבת לשולחן הקידוש החגיגי?
עשיתי הרבה דברים בחיי, אתם יודעים, ואכן – אף אחד מהם לא היה להיות שפית או אופה. מה שכן, על ערכי השבת והמסורת עליהם גדלתי ועליהם אני מגדלת את ילדיי אני שומרת. הם אלו שמייחדים אותנו משאר אומות העולם, הם היסוד עליו התגבשה התרבות והחברה של העם שלנו. הם אלו שמהווים עבורי בית. אבל בפתחה של השבת האחרונה צמד המילים "שבת שלום" קיבל משמעות חדשה. זה היה פתח לציניות, ארסיות ולעג בחסות בריוני מקלדת והכל בגלל חלה, שמן זית וחולצה לבנה. אתם צודקים, החלה הייתה נראית כאילו יצאה מהמאפייה. תפחה טוב. אך בין זה ובין תהליך הסקת מסקנות הזוי שבמהלכו הושמצתי ובסופו הוכתרתי כ"שקרנית", פעורה תהום.
אני מודה שהתגובות וההתעסקות המוגזמת בכמה כוסות קמח עם שמרים הפתיעו אותי והדגישו את כל הרפש שמעיב עלינו. לכן החלטתי גם להגיב. על כל פוסט אחר לא הייתי אומרת דבר, אבל בזמן שמגיפה משתוללת – ובעיצומה של מערכת בחירות רביעית כמעט ברציפות - הציניות הזו היא רק עוד אחד מהביטויים לאובדן האמון בין הציבור ונבחריו.
מה שהחזיק את המסורת והעם היהודי במשך אלפי שנים הוא לא הגידופים שבין אדם לחברו. התגמול היחיד על זה במשך ההיסטוריה היה חורבן. לעומת זאת, על אהבת חינם אנחנו מתוגמלים בלכידות, באחדות ובחופשיות. אנחנו יכולים לבחור להיות טובים, סלחניים ואמפתיים יותר. בואו נקדש את הדברים שמקרבים ומאחדים בינינו. הם עוד קיימים. למשל המתכון שלי לחלה. נתראה בשבת הבאה.
חלות כוסמין של איילת לשבת
1 קילו קמח כוסמין מלא
2 כפות שטוחות של שמרים יבשים
כפית שטוחה של מלח
1/2-3/4 כוס סוכר
3 כוסות מים חמימים
1/2 כוס שמן/זית
1 ביצה
מערבבים את כל החומרים ולשים לקבלת בצק אחיד.
מתפיחים שעה עד שעתיים.
קולעים ומפזרים שומשום מעורבב עם מלח.
מתפיחים עוד רבע שעה.
אופים על 180 מעלות כחצי שעה עד להשחמה.
מוציאים את החלה מהתנור וכשהיא עדיין לוהטת, מברישים שמן זית ומפזרים מלח גס. בתיאבון!