ממש בשיאו של החורף הוציאו גלידות מגנום לשוק שני טעמים חדשים, שקורצים לכיוונה של העונה הקרה: שלגון תות ושוקולד לבן עם גלידת שמנת וריפל תות בציפוי שוקולד לבן ואגוזי לוז מסוכרים (זה הראשון) ושלגון גלידת שמנת שוקולד מריר בציפוי שוקולד מריר 70 אחוז.
נתחיל בעובדה שאנחנו חובבים גדולים של שלגוני מגנום. למרות שבשנים האחרונות אנחנו בדרך כלל מעדיפים לצרוך את הגלידות שלנו בגלידריות, משהו בישיבה על הספה בבית בסוף של יום עם שלגון עתיר, ובסאונד של השוקולד המתפצפץ, הוא עדיין תענוג שקשה להתעלם ממנו.
הטעם המוצלח יותר לדעתנו מבין החדשים היה דווקא הפשוט יותר - שוקולד מריר - בייחוד כי מעטפת השוקולד עצמה הייתה מהנה, וגם אם היו אומרים לנו שמדובר ב-50 אחוז ולא ב-70, זה היה עובר לגמרי. נקודת החולשה בשלגון הייתה הגלידה, שהרגישה יותר כמו מעדן שוקולד אוורירי מאשר כגלידת שמנת סמיכה ועשירה.
וזה מה שמביא אותנו לנקודת החולשה של מגנום באופן כללי בשנים האחרונות. בזהירות נאמר שמשהו מרגיש לנו אחרת בגלידת השמנת שהתרגלנו אליה - אולי זאת העובדה שאנחנו התבגרנו כצרכנים והציפיות שלנו עלו בהתאם, ואולי כמויות השמנת בגלידות התעשייתיות פשוט פוחתות עד נעלמות ככל שהזמן חולף. כך או כך, הגלידה כאן מרגישה יותר מימית ופחות שומנית וקרמית.
זה בדיוק מה שהרגשנו גם בשלגון התות והשוקולד הלבן, וביתר שאת. כאן הגלידה עצמה הרגישה ממש כמו יוגורט תות, וזה לא בדיוק מה שמחפשים כשזוללים שלגון, ובטח ממשפחת מגנום. מעטפת השוקולד הלבן עם אגוזי הלוז הייתה קצת יותר מפנקת ועשירה, אבל סבלה ממתיקות יתר שממש הקשתה עלינו לסיים את המלאכה. בקיצור, אם כבר הולכים על אחד משני השלגונים החדשים, לדעתנו הבחירה בשוקולד המריר היא המוצדקת יותר.