את חטיף השוקולד LION אנחנו אוהבים בטירוף, משהו בשילוב של השוקולד והקרמל עם פצפוצי האורז והוופל עושה לנו את זה במיוחד. אהבנו גם את הגרסה הישראלית שהיתה פה למשך כמה שנים, טייגר, אבל תמיד שמרנו מקום קטן בלב למקור האמריקאי.
אחרי ההקדמה הזו, אפשר רק לדמיין את השמחה שאחזה בנו כששמענו שדגני הבוקר של LION מגיעים לארץ, במיוחד אחרי שמעולם לא יצא לנו לנסות אותם בחו"ל. בדמיוננו כבר ראינו איזו גרסה מוקטנת של החטיפים האהובים, שאפשר לאכול עם חלב בקערה.
כשקופסת הדגנים הגיעה למשרד, ההתלהבות אמנם שככה מעט, אבל לא בהרבה. אז לא מדובר ממש בגרסה של החטיף, אבל כן מדובר בדגנים בטעם שוקולד וקרמל, ואיך אפשר לא לאהוב את השילוב הזה? פתחנו את השקית בהתרגשות, ואז גילינו את ההפתעה הקטנה הראשונה. למרות המראה על המארז, לא מדובר בצורות גדולות אלא בדגנים ממש קטנטנים. לא שזה אמור להפריע למשהו, בעיקר מפתיע ביחס למראה על האריזה.
הריח של הדגנים הזכיר לנו את דגני קוקו פופס ודומיהם, ניחוח שוקולדי. מזגנו את הדגנים לקערה עם חלב, אכלנו, ואז גלינו שגם הטעם, באופן מאכזב למדי, מזכיר את אותם דגנים בטעם שוקולד.
אם ממש מנסים וטועמים רק את הדגנים הבהירים יותר, אפשר להרגיש טעם עדין מאוד של קרמל, אבל באכילה עם כף או כפית, קשה מאוד להבחין שלא מדובר בדגנים סטנדרטיים בטעם שוקולד. לא שמדובר במשהו רע, כן? דגני בוקר בטעם שוקולד הם מסוגי הדגנים האהובים ואנחנו אוהבים לשתות את החלב שהופך לשוקו כשהדגנים נגמרים (כמו בילדות). קשה להגיד שלא מדובר באכזבה רבתי, כי ציפינו מהדגנים האלה לכל כך הרבה יותר.
גם כשאכלנו אותם בתור חטיף, הרגשנו בעיקר את טעם השוקולד. שוב, לא רע ואפילו טעים, אבל ציפינו לקצת יותר דמיון לחטיף LION. עוד אכזבה קטנה היא העובדה שהדגנים מתרככים בחלב והופכים לרכרוכיים מהר יותר מדגני בוקר אחרים, אז כדאי לשים כמות קטנה מהם בכל פעם בקערה.
אז לסיכום, אנחנו די מאוכזבים. כן, מדובר בדגני בוקר חביבים וטעימים, אבל מאוד שגרתיים שלא מחדשים המון. כנראה שנמשיך לחכות למותג האמריקאי הבא שיחליט לעשות לכאן עליה.