ביסלי, בייחוד בטעמים הקלאסיים כמו גריל או ברביקיו, הוא מהחטיפים האהובים עלינו ביותר. בסופו של דבר יש שני שליטים בפסגת החטיפים שכל ישראלי חובב - והם ביסלי ובמבה. ובעוד שעם הבמבה, לבד משלל מילויים ומהבמבה האדומה, אין הרבה לאן להתרחב, עם ביסלי בהחלט יש.
כעת, אחרי אינספור טעמים (מחזירים את הווסאבי מתישהו? כי אנחנו בעד), צורות ווריאציות, משיקים בביסלי סדרה חדשה שמאופיינת בצורות של פסים שטוחים ופתוחים וצבעים (שליצירתם השתמשו בצבעי מאכל טבעיים כמו כורכום, סלק ופפריקה, אבל יש עוד המון חומרי גלם בחטיפים הללו שמזכירים שבסופו של יום מדובר בחטיף ככל החטיפים ולא, נגיד, בקטניות מונבטות). הטעמים החדשים בסדרה כוללים בצל מעושן, על האש וטעם חמוץ חריף.
נתחיל דווקא בצורה החדשה, שהיא חביבה במיוחד, וחלק מהטועמים העידו שהיא מקלה על מלאכת הלעיסה של הביסלי, חטיף שיכול להיות קשיח מאוד. מדובר בפסים דקיקים שמזכירים צורה של פסטה, הם לא סימטריים והם באמת נעימים מאוד לפצלוח בין השיניים.
שלושת הטעמים היו פחות בוטים בתיבולם ממה שהתרגלנו לטעום בביסלי, והחביב עלינו ביותר היה טעם הבצל המעושן. הוא לא הזכיר בצל בשום צורה (אם הבצל לא היה מצויר על האריזה מבחינתנו זה יכול היה להיות פשוט טעם מעושן), אבל עלתה מהחטיף ארומה נעימה ומעושנת והוא היה מלוח במידה טובה ומעודד המשך נשנוש.
הטעמים האחרים דיברו אלינו הרבה פחות. משום מה שניהם התאפיינו במתיקות בולטת - בייחוד הטעם החמוץ חריף, שהיה בעיקר מתוק פיקנטי והדיף ניחוחות דקים ועדינים של אוכל סיני, שדווקא יצרו ציפייה. טעם העל האש היה לחלוטין חסר ייחוד, לא הזכיר על האש ואולי קצת הזכיר את טעם הברביקיו בגרסה מוחלשת, אבל בשום אופן לא נשף בעורפו של הטעם המיתולוגי.
בשורה התחתונה, מבין שלוש האפשרויות החדשות הטעם החביב עלינו היה ללא ספק הבצל המעושן. ובכל זאת, בפעם הבאה שיתחשק לנו ביסלי אנחנו לא מבטיחים שלא נחזור לברביקיו הישן והטוב.