אין לנו שום דבר נגד ממרחי השוקולד המסורתיים - נוטלה, השחר, הכל הולך. אבל לצד הממרחים הקלאסיים ישנם גם כאלה שנולדו כממתקים או חטיפים ורק אחר כך עברו התאמה לגרסת הממרח. כאן הסקרנות שלנו מתחילה להתפקע, אבל איתה גם הסקפטיות - כי יש משהו טריקי במעבר ממוצק לממרח, ולא משנה כמה המוצר המקורי מצוין. עוגיות 37 אחוז הכיפיות, למשל, לא הצליחו לצלוח את המעבר הזה בשלום.
למרות הלקח שלמדנו מאותו ממרח עוגיות מאכזב, כשנתקלנו בממרח של שוקולד לינדט, אהוב נפשנו, אחזה בנו שוב אותה נאיביות ילדותית. לינדט הוא בעינינו שוקולד מהחלומות, ולא משנה אם מדובר בסוכריות השוקולד או בטבלאות. הכל טעים לנו. תמיד. אז כשמצאנו את הממרח של לינדט בגרסת שוקולד מריר ושוקולד חלב בחנות מרקט יפה נוף הירושלמית - מיד שדדנו אותו מהמדף לטעימה.
נתחיל ברושם הראשוני: מדובר במארז יפהפה שמזכיר קופסה של קרם פנים יוקרתי. אנחנו לקחנו את גרסת השוקולד המריר וגילינו ממרח מבריק, כהה ועשיר, שעושה רושם מרקמי נהדר. אבל אז טעמנו - בכפית, ברור שבכפית - ולצערנו הטעימה הייתה מאכזבת במיוחד.
בתחילה הממרח הרגיש לנו טעים למדי, עם טעמי קקאו חזקים (שימו לב - לא שוקולד, קקאו) ומתיקות מעודנת, אלא שאז התחיל להתעורר בפה טעם לוואי חזק ואבקתי שהשאיר אותנו צמאים ומיובשים. אם לתמצת, הממרח היה רחוק מאוד מלהשיג את תחושת הוואו שיש בשוקולדים של לינדט. גם כשמרחנו אותו על פרוסה טעמי הלוואי הוסיפו לשלוט, ואיתם תחושה חזקה שלמרות מראית העין האיכותית, משהו כאן לא מצליח להתרומם.
כשמוסיפים למשוואה את העובדה שהממרח הזה נדיר בישראל, ולכן נמכר במחיר הגבוה מאוד של 39.90 שקלים ל-220 גרם, האכזבה רק מתעצמת. במחיר כזה היינו מצפים לממרח מושלם, לא פחות, וזה ממש לא המצב כאן. אז מה, נשארים עם נוטלה והשחר? בינתיים כן, אבל מילה שלנו: לעולם לא נפסיק לחפש.