בדרך כלל, כשיש הייפ כל כך רציני סביב מוצר כלשהו, הוא לא מצליח לענות על הציפיות שנוצרות. השילוב בין הקושי למצוא את המוצר בעקבות ביקוש מוגבר, לשלל הודעות יח"צ ושיתופי פעולה מסחריים, יוצרים אנטגוניזם מובן. זה בדיוק מה שקרה לי במקרה של הגלידה המדוברת ביותר במדינה בשבוע האחרון: קראנץ' פיסטוק שוקולד לבן של גלידות נסטלה.
היום, השלגון סוף סוף נחת אצלי (אחרי המתנה ודיווחים מלקוחות ברחבי הארץ שלא הצליחו למצוא אותו בשום מקום) והייתי יותר מסקרנית לנסות אתו. וגם קצת ניאותה לקטול את השלגון המדובר שבכלל נולד מהרשת, אחרי תגובות רבות של צרכנים שביקשו לייצר שלגון פיסטוק ראוי.
ובכן, רצונות לחוד ומציאות לחוד. השלגון החדש כבש את ליבי כבר מהביס השני. בייחוד כי בראש ובראשונה, הוא עושה כבוד לצרכן הבוגר יותר שמחפש שלגון מהנה בטעם שאינו בנאלי כמו שלגוני שוקולד לסוגיהם. הפיסטוק, נסכים, הוא טעם אלוהי לכשעצמו, כשהשילוב עם השוקולד הלבן הוא שילוב נכון שמוציא משני האלמנטים את הטוב ביותר.
ועכשיו לשלגון עצמו שכבה אחר שכבה: השוס הגדול ביותר של השלגון החדש הוא הליבה שלו, שכבת פיסטוק ושוקולד עבה בסגנון האהוב של שוקובו - מהשלגונים הישראלים הנהדרים ביותר אי פעם. אומנם המתיקות עזה, אבל השכבה הפנימית הירוקה הזאת כובשת כל חובב פיסטוק ושוקובו. השכבה הקשיחה יוצרת שילוב נהדר יחד עם שכבת גלידת השמנת הירוקה, שהיא לבדה ממש לא משהו איכותי לכתוב עליו הביתה, אבל כאפקט צונן ונוזלי בתוך כל השוקולד הזה, עושה את העבודה בהחלט.
השכבה החיצונית של השלגון מורכבת משוקולד לבן עם פיסטוקים גרוסים ופצפוצי אורז מלוחים. היא מתוקה באופן קיצוני, אבל מצליחה להיות מספקת מאוד בזכות השילוב בין המליחות הנעימה של התוספות לבין הפריכות המהנה שלהן בשילוב עם השוקולד הדקיק. תענוג מוגזם שקשה להפסיק אותו ודוגמה נהדרת לכך שהשלם עולה על סך חלקיו.
משהו בשלגון הזה עובד, עם כל הסקפטיות והרצון שיהיה מדובר בגימיק שיווקי תו לא. קראנץ', שהוא לטעמי שלגון יחסית בינוני על פי רוב, הצליחו להביא כאן יציאה לא רק מעניינת אלא גם כזאת שעומדת מאחורי ההבטחות. אמנם המתיקות קיצונית כמו מרבית השלגונים הישראלים, ההערה היחידה שלנו היא לשקול מחדש את נושא המהדורה המוגבלת ולאור ההצלחה להפוך את שלגון הפיסטוק הזה לאורח קבוע בפריזרים שלנו מדי קיץ, אנחנו בטוח נשמח לביס כזה שוב.