כל כמה פעמים בשנה שמותג כריות, אחד מדגני הבוקר המיתולוגיים בישראל אם תשאלו אותנו, מנסים את מזלם ומוציאים מהדורה חדשה שתנסה לתת פייט לטעם הקלאסי. פעם זה מילוי קפה, פעם כריות שוקולד במילוי וניל, והפעם, מדובר בשילוב שעושה הרבה היגיון לכאורה - כריות קינמון.
למה לכאורה? ראשית כי אם יש דגני בוקר קינמוניים ונהדרים כמו סיני-מיניז או קינמונים, זה לא אומר שכל דגני בוקר בניחוח קינמון יטריפו את קהל חובבי הטעם החורפי והנהדר הזה. ושנית, כי מתרחשת איזושהי התנגשות מהותית בין כריות - מוצר יבש למדי שהקרם בתוכו הוא האלמנט הלח הדומיננטי, לקינמון - שהוא במהותו יבש בטירוף.
ובכל זאת, ניגשנו למשימה אופטימיים בזכות הארומה הקינמונית שהתפזרה בחדר מרגע פתיחת האריזה והקסימה אותנו. והיא גם באה בול לחורף. במבחן הטעם עם זאת, החששות שלנו התממשו והכריות הקינמוניות התבררו כחונקות מאוד, עד כדי מקשות על המשך אכילה. מלית הקינמון לא הייתה קרמית אלא הרגישה חולית יותר, ובשילוב עם הכריות הדחוסות עצמן התוצאה הייתה צורך דחוף במים. מעבר לכך שהכריות היו מתוקות במיוחד (אבל זה לא חדש בכל הנוגע לדגני בוקר שהם כבר מזמן חטיף לכל דבר ועניין).
שורה תחתונה: חלב מוריד את אלמנט החנק מהכריות, אבל מי שאוהב לאכול אותם כמונו, כחטיף, לא ימצא פה את מה שהוא מחפש. מעבר לכך, המון קינמון בתוך מלית לא ממש קרמית (כמו שחייבת לדעתנו להיות בדגנים כאלה), היא פשוט באסה מרקמית. נותרנו נאמנים לטעם המקורי.