בפרק הפתיחה של "בייק אוף ישראל" היה נראה שהרצל ושלי, אב ובתו, בדרך הבטוחה להתרסק במטבח. במהלך משימת עוגת יום ההולדת שלי נשברה והייתה קרובה מאוד לפוצץ את המשימה. הרצל לא הרפה, חיזק אותה ובפרק הבא שבו פגשנו אותם הם כבר הוכתרו כזוג המצטיין שהרשים את שופטים של "בייק אוף ישראל" ביצירתיות ובטעמים שהביאו במשימות הקינוחים על מקל והעיצוב החבוי.
לפני הכל, תספרו איך ההרגשה להיות מצטיינים?
שלי: זה מאוד החמיא לנו, בעיקר אחרי ההתפרקות של הפרק הראשון, אין ספק שזה היה שיחוק. אחרי התכנית חזרנו הביתה בתחושת "היי" ואווירה מטורפת. זה בהחלט נותן לנו כח לבוא ולהפציץ גם בפרקים הבאים. מעכשיו כל פרק הוא מלחמה.
הרצל: בשבילי זה היה הפרס הכי גדול. 20 שנה חלמתי שתגיע תכנית אפייה של עוגות. אני מחובר לתחום הזה, זו ההתמכרות שלי. אין ספק שזה היה מאוד מרגש, כמו ששחקן כדורגל מקבל זימון לנבחרת. לא חלמתי שזה יקרה לי.
מה אתם חושבים שהופך את הקשר שלכם בתחרות לכזה מוצלח?
שלי: לדעתי אנחנו פשוט משלימים האחד את השנייה. אני יותר מתעסקת בעיצוב ואבא שלי בתוכן של העוגה, הטעמים והמרקמים. ידענו שזה ככה כבר מהעבודה המשותפת שלנו בבית, והמשכנו את זה גם בתכנית.
הרצל: לפני הכל אנחנו משפחה מאוחדת. כל ילד בבית הוא ילד מועדף. גם שלי, שהיא הבת הבכורה, נצמדה אליי מהרגע הראשון והייתי שומר עליה. אני אבא נודניק, מאלה ששואלים כל הזמן "לאן את הולכת?" אבל זה יצא לטובה, הקשר המדהים בינינו המשיך גם למטבח.
איך נראים החיים שלכם מהרגע שהתכנית החלה?
שלי: האמת שבעיקר החיים של אבא שלי השתנו. הוא הפך לסלב באשקלון. מי שפונה אליי עושה את זה רק כדי להגיד לי שהוא ראה את אבא שלי בתכנית.
הרצל: אני הייתי בעל חנות חשמל מאוד מוכר באשקלון, ואחרי שהתחלתי להופיע בתכנית הפכתי למוכר עוד יותר. ידעתי שאני אפתיע המון אנשים והשילוב של התכנית וההיכרות המוקדמת עם כולם גרמו לפרגון יתר. רק אתמול בלילה התקשר אליי חבר, ואישתו אמרה לי שהוא בכה בבית כשהוא ראה אותי. זה מוזר אבל מאוד כיף.
אם כבר הזכרת בכי, בוא נדבר רגע על הבכי שלך מעוגות
הרצל: כשאני אופה עוגה אני עושה אותה עם רגש. בכל דרך אחרת העוגה לא יוצאת טובה. החלום שלי זה שאנשים יראו אותי בטלוויזיה ויאפו לפי מה שאני הכנתי. הנה זה קורה, זה ממש מרגש אותי, אז אני דומע.
שלי זה לא הביך אותך?
שלי: בהתחלה זה הביך אותי, אבל אני יודעת שזה מי שהוא. כשראיתי את זה בטלויזיה זה כבש אותי. חובה חיקוי בארץ נהדרת.
ומה איתך? את עצבנית בדרך כלל או שהתכנית היא זו שגרמה לך לאבד את זה?
שלי: העצבים זה חלק ממי שאני, אבל אני יודעת להתאפס וחוזרת לעצמי במהירות. אני כבר מכירה את זה, זו מי שאני.
למה בחרתם לעצב את דגל גינאה בעיצוב החבוי בעוגה?
הרצל: השופטים היו מאוד מופתעים מכך שבחרנו לעצב את דגל גינאה בתוך העוגה. הסמל של מדינת גינאה הוא דומה לסמלים המוכרים של מדינת ישראל- יונה עם עלה של זית. הצבעים בדגל שלהם מסמלים ערכים של עבודה, צדק ואחווה וזה בעיני הערכים ששאפנו אליהם גם כשהקמנו את מדינת ישראל. כשמדינה מוסלמית כמו גינאה מעלה ערכים כאלה על הדגל שלה בעיני זה אומר שיש מקום לשלום עולמי ואולי אפילו אפשר להביא שלום דרך עוגות ודברים טובים.
מה גיליתם אחד על השנייה במהלך התכנית?
הרצל: לפני התכנית ידעתי שיש בינינו הבדלים, שאני הרגיש והיא האימפולסיבית, ופחדתי שזה יעשה לנו בעיות. גיליתי עלינו שאנחנו עובדים בהרמוניה מטורפת, על אף כל החששות. הופתעתי מכמה שהולך לנו חלק.
שלי: אני גיליתי מחדש כמה הוא מחובר לעוגות. ההתרגשות הזו הפתיעה אותי. אבל אני חייבת לציין שזה ממש חמוד לראות את זה.
תגידו, לא נמאס לכם קצת האחת מהשני?
שלי: האמת שלא, אנחנו ממש קשורים. אנחנו כמו החברים הכי טובים.
הרצל: אנחנו תמיד ביחד. אנחנו משפחה מאוחדת. אני תמיד דואג לה ולכל שאר המשפחה.
"בייק אוף ישראל"- חוזרים לאפות את הבלתי האפשרי במוצאי שבת ה-30.4 ב-21:00