בשביל לפתור בעיה, צריך קודם כל להודות שהיא קיימת ואז לשאול שאלות. תמיד ניסיתי להבין איך הגעתי למשקל שלי ומה גרם לזה. האם זה גנים לא טובים? בעיות בריאותיות? או סיבות כאלה ואחרות שאינן תלויות בי. היום, ככל שאני מעמיק בזה יותר אני מבין שהעובדה שאני טיפוס רגיש קשורה ככל הנראה גם לצד הזה בחיים שלי. האם יכול להיות שכל הקילוגרמים האלה נוצרו בגלל אכילה רגשית?
אני מנסה לענות לעצמי על השאלה ומתחיל לשחזר כל כך הרבה סיטואציות בהן אוכל התקשר אצלי לרגש, בין אם הוא חיובי או שלילי. התקבלתי לעבודה חדשה – אני אוכל, פגשתי בחור מקסים – אני אוכל, מישהו ירד עליי שאני שמן אני אוכל וכן הלאה. ככל שאני מודה בזה בפני עצמי, נמאס לי מזה. אני רוצה לשמוח, לצחוק ולבכות בלי לברוח לאוכל.

שבוע עבר מאז שהתחלתי את המסע שלי לירידה במשקל, שבוע לא פשוט בכלל. כל יום זה כמו לצאת לשדה הקרב מחדש, כשאני יודע שיהיו מוקשים בדרך שאי אפשר להתעלם מהם (כמו יום ההולדת שלי לדוגמה), אבל הפעם החלטתי אחרת. לבשתי את האפוד והקסדה ונלחמתי בכל הגירויים. ככה זה, המאמץ מקדש את המטרה.
כדי להיות בטוח מהי אותה "מטרה" מאיימת, החלטתי לפרק אותה ליעדים קטנים שבשבילי הם משמעותיים.

היעד הראשון: להוריד חולצה בים! גם אם לכם זה נשמע מטופש, בשבילי זה לא מובן מאליו. גם לי בא להוריד חולצה ולא לחשוב מה אנשים אומרים עלי ואני מקווה שככל שהמסע ימשיך לתוך חודשי הקיץ החמים, אני אזכה להגשים את זה בלי פחד.

יוני בייק אוף 1 (צילום: יוני ניסים)
מפסיק לפחד מהצג של המשקל | צילום: יוני ניסים

יום חמישי הגיע, ומרוב ציפייה התעוררתי בשש בבוקר. כל מה שהיה לי בראש זה מה יופיע על הצג של המשקל. האם ירדתי או עליתי? פחדתי לאכזב את עצמי ואתכם. אז התקרבתי למשקל בחשש ולחצתי על כפתור ההדלקה. עליתי עם שתי הרגליים והוצאתי את כל האוויר מהריאות שבטעות לא יהיה גרם אחד מיותר. בפעם הראשונה כל כך פחדתי להסתכל ועד שפתחתי את העיניים המשקל נכבה. בפעם השנייה, לחצתי שוב והחלטתי שהפעם אני מסתכל לו ישר בעיניים, עכשיו זה רק הוא ואני בחדר.

אני מסתכל על המשקל ועולה לי חיוך ענק. הצג מראה שני קילו פחות! אני לא יכול לתאר לכם את ההרגשה לדעת שלא איכזבתי את עצמי ואתכם. ירדתי מהמשקל במחשבה שהכל אפשרי. אני משחרר מהמחסומים ומבין שמהדרך הזאת אף אחד לא יזיז אותי.

למרות שבשבוע שעבר הבטחתי לספר לכם על שיעור הספורט הראשון שלי -  אני מודה שלא היה לי אומץ ללכת. פחדתי שיכאב לי, ושלא ארגיש טוב ובעיקר פחדתי מה אנשים אחרים יגידו על הלווייתן שמנסה את מזלו מול שתי רצועות TRX. אני מקווה שאצליח להתגבר, להוציא את הנעלים החדשות מהקופסא ולצאת להתאמן.

היום אני חוגג יום הולדת וכהרגלי זאת הולכת להיות מסיבה מוגזמת עם מלא קינוחים. מבטיח לנסות לא לגעת בכלום למרות שפרוסת עוגת יום הולדת זה לנשמה ולא לשומנים.

עוד בתנור של "בייק אוף ישראל":

"בייק אוף ישראל" - רביעי וחמישי ב-21:00