בבוקר הטיסה הגורלית שבה כמעט איבד את חייו, אלכסיי נבלני התעורר בבית מלון בעיר הסיבירית טומסק, התקלח, התלבש ויצא לשדה התעופה, שם חיפש סוכריות סיביריות לילדיו. אחר כך התיישב בבית קפה; היה לו קצת זמן לשרוף.

כשהגיעה הקריאה לעלות למטוס, נבלני התיישב ליד הדוברת שלו, קירה יארמיש, פתח את הלפטופ והניח אותו על ברכיו. "התחלתי לצפות בפרק של 'ריק ומורטי', לכן אני יודע בדיוק באיזו דקה התחלתי להרגיש רע", יספר נבלני כעבור חודש בראיון לערוץ היוטיוב של העיתונאי יורי דוד. יותר מ-10 מיליון איש יצפו בו בתוך ביומיים. "אני יושב וצופה בסדרה שראיתי כבר מאה פעמים, ובדקה ה-20 אני מתחיל לאבד עניין ומרגיש שזיעה קרה שוטפת אותי. זאת תחושה מוזרה מאוד", יספר המרואיין.

נבלני בן ה-44 הוא ראש מפלגת "רוסיה של העתיד", מנהיג האופוזיציה הרוסית, חושף שחיתויות של רבים וחזקים ואויבו המר של ולדימיר פוטין. פעמים רבות נשאל איך ייתכן שמשטר המואשם בכך שהרעיל, ירה ושבר עצמות של מתנגדיו טרם התנקש בחייו; את השאלה הזו הוא כבר לא ישמע לאחר שמישהו החדיר לבקבוק מים ששתה רעל עצבים מסוג "נוביצ'וק", שמיוצר במעבדות ברוסיה ונחשב לטביעת ידם של אנשי פוטין. ניקולאי פטרוב, עמית מחקר בכיר במכון "צ'טהאם האוס" בלונדון ומומחה לתהליך קבלת ההחלטות בקרמלין, הגדיר כך בראיון ל"ניו יורק טיימס" את הקשר בין נשיא רוסיה לדברים הרעים שקורים למתנגדיו: "זה כמו המאפיה. שום דבר לא נעשה ללא אישור והבטחה לאי-ענישה מצד הבוס. אני לא אומר שפוטין נתן הוראה להרעיל את נבלני, אבל איש לא היה פועל כך ללא ביטחון שהבוס יהיה מרוצה".

אלכסיי ויוליה נבלני (צילום: Dmitry Korotayev Epsilon Getty Images)
צילום: Dmitry Korotayev Epsilon Getty Images

לאחר שהתעורר מהתרדמת כתב נבלני שבימים הראשונים של ההתאוששות לא קלט דבר מהנעשה סביבו מלבד קולה של אשתו, יוליה. "אני לא מפקפק לרגע שיש לזה הסבר מדעי, אבל אני יודע בוודאות: האהבה מחזירה לחיים. יוליה, את הצלת אותי" 

"אנשים שואלים אותי איך זה למות מנוביצ'וק, וקשה להסביר את זה", אמר נבלני בראיון ליורי דוד. "חשבתי שהדוברת שלי תחשוב שאני משוגע, אבל סגרתי את המחשב ואמרתי לה, 'קירה, את יכולה לדבר איתי?'. הייתי חייב להתרכז באיזה קול, כי הכל צף מולי. חשבתי, מה קורה איתי? בדרך כלל כשאתה מרגיש רע, אתה יכול לנתח את זה - כואב לי הלב, הרגל, הראש. כאן אתה לא יכול להבין. וקירה מסתכלת עליי בפליאה ואני רואה שהפה שלה נפתח, היא מדברת, אבל אני לא מבין מה היא אומרת.

"הלכתי יחף לשירותים. שטפתי פנים פעם, פעמיים, ישבתי שם דקה, חושב שאשב עוד קצת, ואז 'לא, הרי אני לא אצליח לצאת לבד'. זה אולי יישמע מוזר, אבל כשניתחתי את זה אחר כך, הדבר הכי קרוב להרגשה הוא התיאור של סוהרסן (דמנטור) ב'הארי פוטר'. רולינג כותבת שאם סוהרסן מנשק אותך, לא כואב לך, אבל החיים אוזלים ממך".

20 דקות ישב נבלני בשירותים כשתור הממתינים בחוץ הולך ומתארך. כשיצא משם אמר "הרעילו אותי, אני הולך למות", ונשכב על רצפת המטוס.

אני מורעל משמע אני קיים

הימים הבאים היו מורטי עצבים. מרגע שנשמעו אנקות הכאב של נבלני במטוס ב-20 באוגוסט ועד שהתעורר מתרדמת בבית החולים "שָאריטֶה" בברלין כעבור כמעט שלושה שבועות, רבים עקבו אחר הדרמה הפוליטית והאנושית; נבלני הוא דמות אהובה בקרב צעירי רוסיה הליברלים, בעל חוש אופנתי לא מבוטל והומור חד וציני. ניגוד גמור לפוטין חנוט הפנים, המכונה בפי העם "בוטוקס".

אלכסיי נבלני (צילום: Michele Tantussi Getty Images)
צילום: Michele Tantussi Getty Images

"אני מאוד נהנה כשהילדים מספרים לי על הבדיחות העצבניות שלהם בסיטואציה הזאת", סיפר נבלני על התרדמת. "למשל, כשהביאו אותי למטוס לברלין בתוך קפסולה, הם אמרו 'סוף סוף אתה טס במטוס פרטי'"

יומיים הוא היה מאושפז בעיר אומסק, שם נחת המטוס נחיתת חירום. משם הוטס נבלני לברלין. כבר ביום ההרעלה הודיעו קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ונשיא צרפת עמנואל מקרון כי מדינותיהם מוכנות לקחת על עצמן את הטיפול הרפואי, אבל אשתו של נבלני, יוליה, נאלצה להיאבק ברופאי בית החולים באומסק. הם התעקשו שבעלה אינו כשיר לצאת למסע ורק לאחר יומיים שחררו אותו.

למרות שנבלני הוא ראש האופוזיציה, אנשיו של פוטין – וכמוהם ערוצי הטלוויזיה והתקשורת הרוסית הממוסדת, המשמשים כלי תעמולה לקרמלין – אינם מזכירים את שמו. כשמדברים עליו, הם אומרים "הוא". כעת, לאחר ניסיון ההתנקשות, דוברו של פוטין אמר לראשונה את שמו המפורש. מצד שני, התקשורת ברוסיה האשימה את אשתו של נבלני בהרעלת בעלה, בטענה שהיא סוכנת של המערב. גם חברי הקרן של נבלני למלחמה בשחיתות הואשמו שהרעילו את הבוס. עיתונאים מטעם עצמם טענו שלא היה בתרדמת, שלא הורעל כלל ושהכל היה זיוף, רמזו ששתה יותר מדי וודקה ועשה סמים. בין השאר נאמר שהוא בכלל קורבן של התמכרות לדיאטה, הרי הוא מתעד את עצמו רץ כל הזמן ובכלל נראה ספורטיבי (נבלני עצמו אמר שהחל לרוץ כדי לא להשמין; הרופאים שטיפלו בו אמרו שהכושר הגופני שלו הוא אחת הסיבות לכך שניצל).

לצד הדיווחים האבסורדיים בתקשורת, ניסיון ההתנקשות הפך את נבלני בן לילה מפוליטיקאי מקומי לאישיות בעלת חשיבות ונראות עולמית, לראיה השער שקיבל לאחרונה ב"דר שפיגל" הגרמני וראיון שהעניק לתכנית התחקירים האמריקאית היוקרתית "60 דקות". השבוע הטיל האיחוד האירופי סנקציות כספיות ואחרות על שישה בכירים בקרמלין המקורבים לפוטין שלפי הערכת האיחוד תכננו את ההתנקשות; סנקציות הוטלו גם על מוסד מחקר שהיה אמור להשמיד את מאגרי הנשק הכימי שלו, ביניהם נוביצ'וק.

משפחת נבלני (צילום: AP  Andrew Lubimov)
צילום: AP Andrew Lubimov

בניגוד לפוטין, שמסתיר את שמות בנותיו, נבלני חולק פרטים על בתו דריה, סטודנטית באוניברסיטת סטנפורד, ובנו זאכר. בראיון סיפר: "דריה נכנסה לחדר של זאכר והודיעה לו שהורעלתי. הוא אמר 'אוקיי' והמשיך לשחק במשחק המחשב שלו"

"להרעיל אותו ולהשאיר אותו בחיים, זו הייתה הטעות הכי גדולה שלהם", אומר ד"ר יורי טפר, חוקר רוסיה. "כעת רבים מהדור המבוגר הרוסי שניזונים מהתקשורת הממוסדת ולא חזקים באינטרנט יודעים על קיומו של האיש".

לפני שנים אחדות עוד ניסו אנשיו של פוטין להציג אותו כקוריוז, מנהיג שהצעירים אימצו כאופנה חולפת. "אני מנהיגם של ההיפסטרים? לא בטוח. אני דווקא אוהב ללבוש מעיל ארוך עם סניקרס, אבל לא ארכיב משקפיים במסגרת היפסטרית ובעונג רב אשתה בירה במקומות שבהם היפסטרים יעקמו את האף ויגידו 'איכס'", כתב נבלני בבלוג שלו בשנת 2011. המראה שלו תמיד שימש את הקרמלין כהוכחה לחוסר הרצינות שלו, והוא אכן לא דומה לאף פוליטיקאי אחר במדינה: נאה, מעודכן, מקלל במידה, זורק רפרנסים מהתרבות הפופולרית, מדבר לצעירים - ונראה שגם לבני 40 פלוס - יותר מאנשי הקרמלין האפורים והמושחתים.

בראיון שהעניק השבוע ל"60 דקות" נשאל על הנזק הפסיכולוגי הנלווה לידיעה שמישהו ניסה לרצוח אותך. "אני חושב שזה דבר טוב", השיב. "לעמוד מול המוות פעם אחת, זה מאוד יעיל לפוליטיקאים כי זה משנה אותך טיפה. אולי, באופן אירוני, נעשיתי אדם טוב ואנושי יותר אחרי מה שקרה".

עיתונות חוקרת, עיתונות צהובה, מה שעובד

נבלני, עורך דין בהשכלתו, התחיל לבלוט בשנת 2009 כשפתח את הבלוג שלו. הוא חשף שחיתויות של חברות נפט גדולות ברוסיה, בנקים ומשרדים ממשלתיים. לאחר מכן הקים אתר והזמין את הגולשים להדליף אליו מסמכים ממקומות העבודה שלהם - עבודה שעבור עיתונאים חוקרים ברוסיה כרוכה בסיכון חייהם.

בשנת 2011, כשנשאל בתכנית רדיו מה דעתו על מפלגת השלטון "רוסיה המאוחדת", ענה שזאת "מפלגה של נוכלים וגנבים". המילים נהפכו למם ברשתות החברתיות וצוטטו בעיתונים כמו "הניו יורקר" ו"האקונומיסט". נבלני מצדו השיק קמפיין שבו הוטבעו חותמות עם הסלוגן על שטרות כסף; דרך השטרות, שעדיין היו שימושיים, נחשפו המונים לסיסמה. באותה שנה, כשאלפים יצאו להפגין נגד זיופים בבחירות הכלליות במדינה, נבלני נאם ואמר: "אני רואה כאן מספיק אנשים בשביל לכבוש את הקרמלין ואת בית הממשלה, אבל אנחנו אנשי שלום ולא נעשה את זה בינתיים".

פוטין (צילום: shutterstock_ Frederic Legrand - COMEO)
צילום: shutterstock_ Frederic Legrand - COMEO

ניקולאי פטרוב, מומחה לתהליך קבלת ההחלטות בקרמלין, הגדיר כך את הקשר בין נשיא רוסיה לדברים הרעים שקורים למתנגדיו: "זה כמו המאפיה. שום דבר לא נעשה ללא אישור והבטחה לאי-ענישה מצד הבוס"

בשנת 2012 נכתב ב"וול סטריט ג'ורנל" שנבלני הוא "האיש שוולדימיר פוטין הכי מפחד ממנו". אין סיבה לחשוב שכיום הוא מפחד ממנו פחות: נבלני מודע מאוד לכך שצעירי רוסיה אינם צופים עוד בטלוויזיה המיושנת ומלאת התעמולה, והוא מתפעל שני ערוצי יוטיוב שבהם צופים מיליוני עוקבים בכתבות תחקיר על שחיתויות. אחד מהם, על הנשיא לשעבר דמיטרי מדבדב שמעל בכספים בסך 1.2 מיליארד דולר, הוציא עשרות אלפי אנשים לרחובות בערים שונות בדרישה להתפטרותו של מדבדב. באחת מההפגנות נעצר נבלני עצמו.

"נבלני מייצג את העדכני, החדש. הדרך שבה הוא מדבר, האסוציאציות שלו, היכולת שלו להשתמש ביוטיוב כדי לייצר מדיה מקבילה – זה הכוח שלו", אומר טפר. "התחקירים שלו הם ברמה של סרטי תעודה, עשויים היטב, מעניין לצפות בהם. הם מספקים מצד אחד את יצר המציצנות, כי אתה יכול לראות באיזה ארמונות חי מדבדב או את נערות הליווי והיאכטות של אנשים חשובים אחרים, ועל הדרך להיחשף לשחיתות. זה ערבוב מושלם בין עיתונות צהובה לחוקרת. הטלוויזיה המקבילה הזאת היא מה שאפשר לו זינוק מטאורי, כי הוא הפוליטיקאי היחיד ברוסיה שזיהה את הפוטנציאל של הכלי הזה. זה מזכיר לי את המוזיקה המזרחית בארץ: הממסד התעלם ממנה, לא השמיע אותה, אז היא פרצה דרך הקסטות עד שהממסד לא יכול היה להתעלם יותר".

נבלני לא רק חושף; הוא גם נחשף. בניגוד לפוטין, שמסתיר את מספרם של נכדיו ואת שמותיהן של בנותיו, הוא חולק עם הציבור פרטים אישיים וכולם כבר מכירים את בתו דריה (19), סטודנטית באוניברסיטת סטנפורד שבארה"ב, ובנו זאכר (12). בראיון ליורי דוד סיפר נבלני: "דריה נכנסה לחדר של זאכר והודיעה לו שהורעלתי. הוא אמר 'אוקיי' והמשיך לשחק במשחק המחשב שלו. דריה אמרה, 'הרעילו אותו והוא בתרדמת', וזאכר ענה 'מה את אומרת' והמשיך לשחק. אני מאוד נהנה כשהם מספרים לי על הבדיחות העצבניות שלהם בסיטואציה הזאת. למשל, כשהביאו אותי למטוס לברלין בתוך קפסולה (סוג הרעל מחייב בידוד מהסביבה – י.פ), הם אמרו, 'סוף סוף אתה טס במטוס פרטי'". ב-2011 כתה בבלוג שלו: "יותר מכל הילדים שלי אוהבים את 'משפחת סימפסון' ואת 'פיוצ'רמה'. סרטים מצוירים וטלוויזיה מפתחים את אוצר המילים, ובשביל להבין בפוליטיקה של ארה"ב מועיל יותר לצפות ב'סאות' פארק' מאשר בערוץ חדשות אמריקאי".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Алексей Навальный (@navalny) on

על אשתו יוליה הוא כותב באופן קבוע, ולאחר שהתעורר מהתרדמת הקדיש לה פוסט שהפך לוויראלי. נבלני תיאר את האשפוז ("ראיתם את זה כבר 100 פעם בסרטים וקראתם על זה בספרים: האהוב שוכב בתרדמת, ואילו השני, באהבתו ובתשומת לבו המתמדת, משיב אותו לחיים") וסיפר שבימים הראשונים של ההתאוששות לא קלט דבר מהנעשה סביבו מלבד קולה ונוכחותה של יוליה. "כשהיא לידי, ההזיות האידיוטיות מניחות לי. טוב לי איתה מאוד. אחר כך היא הולכת ונהיה לי עצוב, ואני שוב מתחיל לחכות. אני לא מפקפק לרגע שלכל זה יש הסבר מדעי - קלטתי את גוון קולה של רעייתי, המוח הפריש דופמין ונהיה לי טוב יותר. אבל כמה שההסבר המדעי-רפואי נשמע נכון, כעת אני יודע בוודאות, פשוט מהניסיון שלי: האהבה מרפאת ומחזירה לחיים. יוליה, את הצלת אותי, ושיכניסו את זה לספרי הלימוד של הנוירו-ביולוגיה" (תרגמה: מאשה צור גלוזמן).

התחילו את המהפכה בלעדיו

מרכז עיסוקו של נבלני באחרונה הוא קידום שיטת בחירות שהגה, "ההצבעה החכמה". עיקרה: להצביע לכל מתמודד, נורא ככל שיהיה, כל עוד אינו חבר מפלגת "רוסיה המאוחדת". הנסיעה לסיביר לפני שהורעל הייתה בדיוק לשם כך: זה היה לפני הבחירות לרשויות המקומיות. נבלני והצוות שלו הסתובבו בעיר נובוסיבירסק, שלמרות עושרה במשאבים ואוכלוסייתה המשכילה, לא הפכה לעמק הסיליקון הרוסי אלא הוזנחה לאבדון. כיום היא מלאה בשיכונים נטולי כבישים, עם בתים חדשים לחלוטין אך מתפוררים, פירי מעליות ללא מעליות וכל מחדל אפשרי אחר.

אלכסיי נבלני (צילום: Konstantin Zavrazhin Getty Images)
צילום: Konstantin Zavrazhin Getty Images

"נבלני הוא פופוליסט", אומרת ליזה רוזובסקי, כתבת "הארץ". "הוא מתנגד למהגרי עבודה מהקווקז ואומר, 'הם אלימים כלפי נשים ללא כיסוי ראש, אני מגדל פה ילדה ויש לי אישה ואני לא רוצה שהן יחיו ככה'. זה נשמע טוב לאוזן הרוסית"

התחקיר של נבלני חשף כי מי שבונה את השיכונים הכושלים בנובוסיבירסק הם חברי מועצת העיר, כולם ממפלגת רוסיה המאוחדת, שמצדם חיים בווילות פאר. הרעיון היה לעודד את התושבים להצביע למי שלא יהיה מלבד מפלגת השלטון ובכך להחליש אותה. "זאת אסטרטגיה נכונה", אומר דמיטרי קורטיוקוב, חוקר משטרים אוטוריטריים ופוליטיקה במרחב הפוסט-סובייטי. "הושמעה עליה ביקורת, טענות שהיא עוזרת לאנשים לא טובים להיבחר, אבל זה אולי הסיכוי הטוב ביותר כרגע להחליש את פוטין".

נבלני אינו חושש לאתגר את הנשיא. כבר בשנת 2013 הצהיר על כוונתו להתמודד לנשיאות ולשלוח לכלא את חברי ממשלת פוטין בשל "שחיתויות וניצול לרעה של תפקידם"; באותה שנה נרשם כמועמד לראשות עיריית מוסקבה, אך גם הורשע במעילה בהיקף של 16 מיליון רובל. נבלני נידון לחמש שנות מאסר, גזר דין שעורר כעס בינלאומי. עונשו הומתק לבסוף למאסר על תנאי (זאת לעומת אחיו, שנדון לשלוש וחצי שנות מאסר), אבל אותה הרשעה מונעת ממנו להתמודד בבחירות לנשיאות.

"הסיבה והתוצאה פה הפוכות – זה לא שהוא לא יכול להתמודד כי יש לו הרשעה, אלא יש לו הרשעה כדי שלא יוכל להתמודד", מבהיר טפר. "כשרצו שירוץ לראשות העיר מוסקבה כדי שהבחירות ייראו לגיטימיות, נתנו לו לרוץ. השאלה היא לא איזה הרשעות יש לו, אלא אם הקרמלין ייתן לו להתמודד לנשיאות. וזה בחיים לא יקרה". 

"אני חושבת שאם נבלני היה פוליטיקאי באירופה, היו קוראים לו פופוליסט, כי זה מה שהוא", אומרת ליזה רוזובסקי, כתבת "הארץ". "בראיון ב'דר שפיגל' שואלים אותו אם הוא ימני או שמאלני, והוא עונה בצדק שברוסיה אין קו שמפריד בין שני הדברים האלה כמו באירופה. אפשר בנשימה אחת לתמוך בצמצום כניסת מהגרי עבודה ולארגן ועדי עובדים, שזה מה שהוא עושה עכשיו. הוא מתנגד למהגרי עבודה מהקווקז ואומר מה שהפוליטיקאים הפופוליסטים באירופה אומרים: 'הם מביאים איתם תרבות שונה, אלימים כלפי נשים ללא כיסוי ראש, אני מגדל פה ילדה ויש לי אישה ואני לא רוצה שהן יחיו ככה'. זה נשמע טוב לאוזן הרוסית".

בעברו היה נבלני חבר ב"יאבלוקו", מפלגת אופוזיציה ליברלית, אך סולק משם בין היתר כי השתתף ב"צעדה הרוסית", אירוע של תנועות לאומניות. לאחר מעשה התייחס לזה בבלוג שלו: "אם אתם לא אוהבים את הצעדה הרוסית, הדרך היחידה לעשות אותה טובה יותר היא לבוא אליה. אם אנשים נורמליים לא יבואו לשם, יהיו שם קודם כל אנשי שוליים - אלה שמשתגעים במהלך 'המלחמה נגד הקנוניה הציונית'".

ב-2007 הקים מפלגה עם מספר לאומנים וניסה לקדם חוק שיאפשר מכירת נשק אישי. לקידומו הפיץ סרטון שבו הוא מראה שיטות שונות של חיסול זבובים ומקקים, ואומר שיש מזיקים ששיטות כאלו לא יעזרו נגדם. כעת נראים בסרטון גברים מוסלמים, ואת נבלני אוחז באקדח.

אלכסיי נבלני (צילום: AP)
צילום: AP

ד"ר יורי טפר, חוקר רוסיה: "היכולת של נבלני להשתמש ביוטיוב – זה הכוח שלו. 'הטלוויזיה המקבילה' הזאת היא מה שאפשר לו זינוק מטאורי, כי הוא הפוליטיקאי היחיד ברוסיה שזיהה את הפוטנציאל של הכלי הזה"

עושה רושם שהוא השתנה מאז. "בשנים האחרונות הוא יותר ממלכתי וזהיר", אומרת רוזובסקי. "הוא תומך למשל בברית הזוגיות בין החד מיניים, אבל מציע שיעשו משאלי עם אזוריים וכל אזור יחליט לעצמו. הוא גם כל הזמן מדגיש שהוא בעד חופש ההפגנה, לא משנה איזו - של להט"ב או של לאומנים קיצוניים. בחור היברידי. אחת הביקורות עליו מהצד הליברלי היא שהוא לא מביע עמדה בנושא חצי האי קרים. בכל מה שקשור למדיניות החוץ של רוסיה - אין לו עמדה ברורה. הוא רוצה לצבור כמה שיותר אנשים, ואם הוא יבקר את כיבוש קרים או ייצא בחירוף נפש להגנת הלהט"ב, מה ייצא לו מזה?".

כשהחיים נותנים לך תפוזים

"ייתכן שנבלני הרעיל את עצמו", אמר ולדימיר פוטין לעמנואל מקרון בשיחת טלפון. נבלני, שבאותה עת כבר התעורר מהתרדמת, שחרר תגובה אופיינית: "גרסה טובה, אני חושב ששווה לבדוק אותה עם תחקיר נוקב. בישלתי לי במטבח נוביצ'וק, לגמתי ממנו בשקט ממימייה במטוס, קרסתי לתרדמת. מראש קבעתי עם אשתי, חבריי ועמיתיי, שאם משרד הבריאות יתעקש שייקחו אותי להחלים בגרמניה, הם לא יאפשרו לזה לקרות. למות בבית חולים באומסק ולהופיע בחדר המתים של אומסק, היכן שהיו קובעים את סיבת מותי כ'חי מספיק זמן' - זו כמובן הייתה מטרת התכנית הערמומית שלי. אבל פוטין הביס אותי. עליו לא תעבוד ככה סתם. בסופו של דבר אני, כמו מטומטם, סתם שכבתי בתרדמת 18 יום".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Алексей Навальный (@navalny) on

לא היה חסר הרבה כדי שנבלני ייכנס לסטטיסטיקה של פוליטיקאים ועיתונאים מתנגדי פוטין שקיפחו את חייהם. בשנת 2015 נורה למוות מרכב חולף בוריס נמצוב, פוליטיקאי ומתנגד חריף של פוטין. ב-2018 הורעלו בנוביצ'וק סרגיי סקריפאל, שהורשע ברוסיה בריגול למען בריטניה, עם בתו (שניהם שרדו, עוברת אורח מתה); גם פיוטר רזבוזוב, חבר בלהקת פוסי ריוט ומתנגד משטר, הורעל בנוביצ'וק ושרד. ב-2006 נרצחה בדירתה במוסקבה העיתונאית אנה פוליטקובסקיה, שביקרה את פוטין, וב-2008 הוכה באכזריות העיתונאי מיכאיל בקטוב על ידי אלמונים. בסופו של דבר הוא מת מהתקף לב.

והנה הגיע תורו של נבלני, אבל גם לו זו לא הפעם הראשונה. בשנה שעברה נשלח לכלא לאחר שקרא לאנשים לצאת לרחובות ולמחות נגד משטר פוטין; הוא חש ברע, פיתח תסמינים שהצביעו על אפשרות של הרעלה והובל לבית החולים, אבל שוחרר ממנו והוחזר לכלא בניגוד לדעתה של הרופאה שלו. ב-2017, במהלך קמפיין בחירות בסיביר, פניו רוססו בחומר חיטוי ירוק שלא ירד והוא כמעט איבד את אחת מעיניו. "אולי בקרמלין חשבו שאני לא אעלה סרטונים אם יהיו לי פנים ירוקות", כתב תחת אחד הסרטונים שהעלה, "אבל אני עושה את זה, כי כך יותר אנשים יראו אותי. הפרצוף הירוק והאופנתי שלי תואם את פני המטה שלנו. אני קצת מודאג מהשיניים שלי. גם הן ירוקות! אני מקווה שהן יהיו לבנות שוב".

רוזובסקי: "התדמית של נבלני, אחת הסיבות שהוא זוכה לפופולריות, היא של בחור רוסי חתיך וכריזמטי, חריף וחכם. התומכים שלו הם אנשים מאוד שונים, יש ביניהם לאומנים ימנים ופעילות להט"ב שנמצאות בערים נידחות ברוסיה".

אלכסיי נבלני (צילום: AP PhotoDmitry Serebryakov)
צילום: AP PhotoDmitry Serebryakov

השבוע כתב נבלני בפייסבוק: "תפגינו למען הזכויות שלכם. תשתתפו במחאות. לאזרחים יש זכות מבוססת בחוקה להתקהלויות לא אלימות והבעת דעה. אם קורה במדינה משהו שאתם רוצים לצאת לרחוב כדי למחות עליו או לתמוך בו – צאו"

האם הוא מסוגל להביא לסיום שלטונו של פוטין? ב-13 בספטמבר התקיימו ברוסיה בחירות מחוזיות, ומפלגת השלטון זכתה בניצחון במרבית המחוזות. עם זאת, בערים הגדולות שבהן ביקר נבלני כשהורעל - נובוסיבירסק ואומסק - מפלגתו זכתה בניצחון גורף, ועם מפלגות אופוזיציה אחרות השתלטה על מושבים במועצות הערים.

ב-24 באוגוסט, בעודו בתרדמת, הוקפאו חשבונות הבנק של נבלני ודירתו במוסקבה הוחרמה במסגרת תביעה נגד הקרן שלו, לאחר שחשפה כי חברת קייטרינג השייכת לחבר של פוטין סיפקה שירותי מזון לבתי ספר שרבים מתלמידיהם חלו בדיזנטריה. בית המשפט חייב את נבלני לשלם לחברה פיצויים בסך 1.4 מיליון דולר בשל הוצאת דיבה ובהסבת נזק נפשי. בין השאר עוקלו החשבונות של ילדיו, זאכר (היו לו 400 דולר שאסף לקניית משחק מחשב) ודריה, שלמדה על העיקול כשניסתה לשלם על ארוחת בוקר בקפטריה בסטנפורד. זמן קצר לאחר מכן העלתה לאינסטגרם תמונה שבה היא נראית קוטפת תפוז וכתבה, "תודה רבה לכל מי שכתב לי והציע עזרה. פוטין הזקן שם יד על הכסף שלי, אבל העולם מלא באנשים טובים ואני אסתדר. אל תשכחו שהאוניברסיטה שלי נמצאת בקליפורניה, כך שאם החיים ילחצו ממש, אקטוף תפוזים ואחיה מהם".

 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 

A post shared by Dasha Navalnaya (@dasha_navalnaya) on

למרות ניסיון ההתנקשות, למרות עיקול הדירה וחשבונות הבנק, נבלני נחוש לחזור לרוסיה בתום תהליך שיקום בבית החולים בברלין ולהמשיך בפועלו. בראיון ליורי דוד, שבחלקו השתתפה יוליה, היא נשאלה אם אינה חוששת מכך. "אני לא מפחדת לחזור לרוסיה", השיבה. "איך אפשר להגיד לאדם שכואב, שבוער, שעושה דברים באמת טובים, שבאמת מנסה להפוך את העולם לטוב יותר – להפסיק? מעולם לא ניסיתי ולעולם לא אנסה לשכנע אותו להפסיק".

בינתיים זכה השבוע נבלני בניצחון קטן, כשבית המשפט האירופי לזכויות אדם הכריע בתביעה נגד מעצרם הלא חוקי של 14 אנשים ברוסיה. הם נעצרו במחאות של 2011 נגד הזיוף בבחירות, ונבלני ייצג 10 מהם. "ניצחנו", כתב בדף הפייסבוק שלו. "בית המשפט הכיר בכך שהפקידים והשופטים הפרו את זכויותיהם של האזרחים האלה: הזכות להפגין, הזכות למשפט הוגן, האיסור על יחס משפיל ולא אנושי, הזכות לחופש והזכות לשלמות הגוף. אני מאוד שמח עבור החבר'ה, מברך אותם ומזכיר לכולם: תפגינו למען הזכויות שלכם. תשתתפו במחאות. לאזרחים יש זכות מבוססת בחוקה להתקהלויות לא אלימות והבעת דעה. אם קורה במדינה משהו שאתם רוצים לצאת לרחוב כדי למחות עליו או לתמוך בו – צאו".