לאחר שהאוניברסיטה העברית הגישה ערר נגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, ועדת הערר לתכנון ובנייה פיצויים והיטלי השבחה של מחוז ירושלים בראשות עמית אופק, קיבלה אותו וביטלה, באופן מוחלט את דרישת תשלום היטל ההשבחה בהיקף של 3.66 מיליון ש"ח. הוועדה המקומית ניסתה להטיל את התשלום על האוניברסיטה העברית, אך הערר התקבל לאחר שנמצא כי השטח המדובר כלל לא היה ברשות האוניברסיטה, במועד קבלת ההחלטה התכנונית שהשביחה את ערך המקרקעין.
דרישת התשלום להיטל ההשבחה הופקה על ידי הוועדה המקומית בשנת 2021, עבור מקרקעין אותו חכרה האוניברסיטה ממערב לקמפוס גבעת רם, בשטח שבין גן דיאנה לרחוב ישעיהו לייבוביץ'. בשנת 2001 אושרה תכנית משביחה על השטח, אשר שינתה את הייעוד שלו מאזור מגורים לתעשיות הייטק, מה שאפשר הקמה של 4 בניינים בשטח כולל של 127,712 מ"ר. דרישת התשלום הייתה חלק מהליכי הבקשה לקבלת היתר בנייה במקום, אותו הגישה האוניברסיטה ב-2020.
את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ייצג בתהליך עו"ד ארז שפירא. את האוניברסיטה העברית ייצגו עו"ד קירה לרנר ועו"ד אבי פורטן.
הוועדה המקומית לתכנון טענה שהאוניברסיטה החזיקה בקרקע בשנים הרלוונטיות – הממצאים הראו אחרת
האוניברסיטה טענה כי דרישת התשלום שגויה מהיסוד, משום שבזמן אישור התכנית המשביחה האוניברסיטה לא החזיקה בקרקע ולכן לא נהנתה כלל מהפירות של ההשבחה. עוד הוסיפה האוניברסיטה כי רק בשנת 2018 חתמה על הסכם חכירה מול רמ"י לטובת מימוש הבנייה במקרקעין, וטענה כי היטל ההשבחה מעמיד בספק את יכולת המימוש של הפרויקט באופן כללי.
טענת הנגד של הוועדה המקומית הייתה כי הסכם החכירה משנת 2018 מהווה הארכה של הסכם חכירה משנות ה-60 של המאה הקודמת. עוד הוסיפה כי ההסכם שנחתם בין האוניברסיטה העברית, הרל"י (הרשות לפיתוח ירושלים) ורמ"י משנות ה-90 של המאה הקודמת משקף בעלות על הקרקע, בין היתר בעקבות העובדה כי האוניברסיטה לא שילמה דמי חכירה לרשות מקרקעי ישראל. עם זאת, בבדיקה שנערכה מול רשות מקרקעי ישראל, טענת הוועדה המקומית באשר לכך שהאוניברסיטה היתה בעלת הקרקע המועדים אלו - נסתרה.
לפיכך, ועדת הערר קבעה בהחלטה שלה כי הוועדה המקומית "מתעלמת מהעובדות הפשוטות העולות מהסכמי החכירה - המקרקעין דנן לא היו חלק מהסכם החכירה המקורי של העוררת מ-1968. המקרקעין קיבלו התייחסות לראשונה בהסכם מ-1996 ובו הם לא הוחכרו לעוררת. הסכם החכירה של העוררת במקרקעין נחתם רק ב-2018. המשיבה מנסה לקרוא לתוך ההסכמים את שאין בהם, רק על בסיס פרשנות ומסקנות מסעיפים שונים שאינם מקנים לעוררת מעמד של חוכרת במועד הקובע".
בהתאם לכך, ועדת הערר החליטה כי "העוררת אינה חייבת בהיטל השבחה, מפני שלא הייתה בעלת זכויות המקימות את החבות במקרקעין במועד הקובע. דברים אלה עולים בבירור מהסכמי החכירה שהוגשו לוועדה זו ומעמדת רמ"י. משכך, שומת המשיבה מבוטלת". בנוסף, ועדת הערר חייבה את לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בהוצאות משפט בהיקף של 10,000 ש"ח.
נכתב על ידי כתבי מרכז הנדל"ן.