שוק הדיור בישראל שובר שיאים בחודשים האחרונים,וחלום הדירה למגורים מעולם לא היה רחוק יותר. בזמן שכולנו מחכים שהממשלה תביא תוכניות שישפרו ולו במעט את המצב הבעייתי, בינתיים, שני מיליון הישראלים ששוכרים דירה משלמים הרבה יותר. ולמה? פשוט כי אפשר.
במקרים רבים השוכר מופתע במעמד חידוש החוזה כשהמחיר עולה בעשרות אחוזים, ואין לו ברירה אלא לחתום. כשהמחירים כל הזמן עולים ואין שום מנגנון ששומר על זכויות השוכרים, הם כל הזמן נאלצים להתפשר. או על הדירה, או על המיקום או על המחיר.
אבל מה קורה בעולם? האם במדינות אחרות יודעים כיצד כן לשמור על המשכירים?
ברלין, בירת גרמניה היא אחת הערים הזולות לשכירות באירופה ובעלי דירות לא רשאים להעלות את שכר הדירה אלא בהתאם לעליית המדד או למחירי השכירות הממוצעים באזור.
גם במדריד, חותמים על חוזה ארוך טווח לחמש או שבע שנים ודמי השכירות יכולים להתעדכן אחת לשנה, אבל לא לחרוג משיעור השינוי השנתי במדד המחירים לצרכן.
בשוודיה, אם קיימת מחלוקת בין המשכיר לשוכר על גובה שכר הדירה – ועדת פיקוח תקבע את המחיר, בהולנד על שוק השכירות הציבורי מופקדת ועדה שקובעת שכר דירה נורמלי כשרק החודש הודיעה ממשלת הולנד כי היא מתכוונת להגביר משמעותית את פיקוח המחירים על דירות להשכרה בזמן שהאינפלציה במדינה עומדת על יותר מאחד-עשר אחוזים, ובאיטליה, שני הצדדים קובעים את גובה שכר הדירה אך המשכיר מחויב לחוזה של ארבע שנים לפחות
ובישראל גם היום, למרות השתוללות המחירים – עדיין אין מגבלה על העלאת המחירים השנתית או פיקוח על החוזים השונים. כשמסתכלים על המצב באירופה, נדמה שהדשא של השכנים ירוק יותר, אצלינו כבר לא חולמים על דשא, רק על כמה קירות וגג, במחיר שפוי.