קומברס (צילום: David Silverman, GettyImages IL)
קומברס. צרות בממלכת ההיי טק | צילום: David Silverman, GettyImages IL

אם אפשר היה לחשוב שהבעיות החשבונאיות הן המאיימות ביותר בחייה של חברת קומברס, הרי שאין זה הסיפור המלא. מדובר במעטפת בלבד, במה שחשוף לציבור המשקיעים בחברה.

בפועל, כפי שמעיד עובד שעזב לאחרונה, העובדים מרגישים ש"החברה נאכלת מבפנים". הפיטורים והעזיבות של הבכירים זעזעו וממשיכים לזעזע את אמות הספים במטה החברה ברמת החי"ל.

"כאילו עשו עליה השתלטות עוינת", ממשיך העובד לשעבר. "אבל לא מבחוץ, אלא על-ידי המנהלים, ומבלי לשלם לבעלי המניות. אתה קם בוקר אחד ומגלה שלקחו את החברה והזיזו אותה לארצות הברית. את קומברס, שהייתה אחד הסמלים של הצלחת ההיי-טק הישראלי, ספינת הדגל".

תחושתו של העובד לשעבר מבוססת על סדרה של זעזועים פרסונליים ועזיבות מאסיביות שהותירו את החברה "הישראלית" ללא מנהלים ישראלים כמעט. ההנהלה הבכירה המובלת על-ידי אנדרה דהן, ישראלי לשעבר המתגורר בניו יורק, היא על טהרת האמריקאים למעט אחד (מתוך תשעה), דרור בין, סמנכ"ל מוצרים ותפעול.

ממצב שבו מועצת המנהלים הייתה "חברים ומשפחה של קובי אלכסנדר", כפי שמגדיר זאת בכיר לשעבר בחברה, "שבה קובי, בשיחת טלפון בעברית, סידר הכל עם זאבי" (ברגמן, בעבר מנכ"ל קומברס אינק, בקרוב מנכ"ל נייס) - קיבלו עובדי קומברס בורד אמריקאי, תאגידי ומקצועני. את הסחבקיות, חוסר הפורמליות והאווירה המשפחתית, החליפו מנהלים מנוכרים לעיניים ישראליות, שכל מה שמעניין אותם הוא מיקסום ערך החברה, ולא ממש חשוב להם עד כמה ישראלית היא תהיה ואיפה יתבצע הייצור או הפיתוח.

כשהמנכ"ל מסמן אותך

למשוואה זו לא מוסיף בריאות, אופיו האישי השנוי במחלוקת של דהן, שנכנס אל לשכת המנכ"ל באפריל 2007. איש בעל קסם אישי וכריזמה, אבל אמוציונלי, שכמה מההתפרצויות הפומביות שלו על בכירים נכנסו לפנתאון הסיפורים הנישאים בכל פה, בסביבה הקומברסאית.

"יש לו חום מזג", אומר עליו בכיר לשעבר, "אבל עליי למשל הוא מעולם לא הרים קול, גם כשהתווכחתי איתו. הוא בעיקר צועק או על אנשים שעובדים איתו כבר עשרים שנה, או בסיטואציות שבהן הוא מאבד סבלנות. למשל, כשפותחים מחדש החלטה שכבר סיימו לדון בה. אנשים אחרים שמצליחים להביא אותו להרמת קול, הם כאלה שהוא סימן. הוא משדר החוצה את אי שביעות הרצון שלו מהם, ומבחינתו היה משחרר אותם מייד, אבל מסביב אומרים לו 'תן עוד צ'אנס'".

- מי שמתנגד לו צריך ללכת?

"לא, ממש לא. יש כאלה שהתנגדו לו בתוקף והוא אף פעם לא הרים עליהם קול. אלה שנשלחו הביתה, היו אלה שהמשיכו לחתור תחת החלטות שהתקבלו. ברגמן ידע לחיות עם דברים כאלה, זה לא הפריע לו. אבל במנטליות האמריקאית אין לזה סובלנות מינימלית".

עובד לשעבר בדרג הביניים מספר על שיחת ועידה, שבה נשיא חטיבת השירותים הגלובליים של קומברס, הצטרף לשיחה בכמה דקות איחור ושאל אם עובדים לפי חומר מסוים. "רמת הצרחות שהוא קיבל מאנדרה - 'גם אתה בא באיחור וגם מעז לשאול'. וכל זאת כאשר על הקו היו שני אנשים הכפופים לו. כלומר הוא הרג אותו לפני האנשים שלו".

לא רק בקדייטינג

מנכ"ל קומברס אנדרה דהן (צילום: Gregorio Binuya, GettyImages IL)
אנדרה דהן. הסתכסך עם העובדים | צילום: Gregorio Binuya, GettyImages IL

אין ספק שנקודת שצומת הדרכים של החברה הייתה השינוי הארגוני שבוצע לפני כשנה, ושקדם לו מרתון ישיבות בניו-יורק כשנה קודם לכן. המהפכה הניהולית לוותה בחברת ייעוץ, ואחת ההצעות - זו שדהן האמין בה ושהתקבלה בסוף - הייתה להפוך את מבנה החברה מחטיבות עצמאיות הנמדדות על-פי תוצאותיהן, למבנה שבו כולם חולקים במשאבים כגון מכירות, ייצור, שיווק וכדומה.

המבנה המוצע נראה יעיל יותר ומקצועי יותר, אבל נטל מהמנהלים חלק מחופש הפעולה שלהם, ורבים סברו כי זהו מחיר יקר לשלם. לדברי מקורבים להנהלה, עד אז פעלה החברה באופן מוזר: תאגיד די גדול, שמתנהל "כמו סטארט אפ מגודל, או כמו קבוצת סטארט-אפים שאין כמעט קשר ביניהם". מבנה כזה, צפוי שיעביר חלחלה בגוו של מי שהגיע מעולם התאגידים האמריקאיים כמו דהן.

מרתון הדיונים גלש במהרה לפסים אמוציונליים, ולווה בוויכוחים קשים. "מה הפרט רואה?" אומר מקורב להנהלת החברה, "הוא רואה שאיבד את השליטה המוחלטת שלו במוצרים שלו ובממלכה שלו. אז הוא מתנגד".

רבים מהמתנגדים למבנה החדש מצאו עצמם בחוץ לאחר זמן מה, מרצון או מכורח. למשל ירון צואלה, שהחליף את ברגמן בניהול קומברס אינק וניהל אותה פחות משנה (היום מנכ"ל בלופניקס). "הוא לא מצא את עצמו במבנה החדש", אומר אותו מקורב, ורומז כי מראש מינויו היה טעות בעיני דהן ומקורביו.

"אחד המנהלים הבכירים התנגד אולי בצורה רגשית", מתאר אדם שהיה שם, "ואנדרה התעצבן וצעק עליו, 'אם אלה הדעות שלך, אתה לא צריך לשבת ליד השולחן'. אחר כך הם התפייסו, אבל ברור היה שאנדרה סימן אותו". פיטוריו לא איחרו לבוא. אדם המכיר היטב את דהן מעיד עליו, כי "הוא מוערך מאוד מקצועית אבל ביחסי אנוש הוא חלש מאוד".

לא רק בכירים ישראלים מצאו עצמם בחוץ באינטראקציה עם המנכ"ל התוסס. גם מסמנכ"ל הכספים האמריקאי שהביא, ג'ו צ'יניצ'י, אדם בעל רקע שנראה מתאים לתפקיד ובעל קורות חיים שכוללים פרק רגולטורי, נפרד דהן אחרי פחות משנה, והחליף אותו בסטיב סוואד. כך גם קרה עם היועצת המשפטית סינתיה שרדה.

אדם המכיר היטב את צ'יניצ'י, טוען כי הוא התקשה לעבוד מול הסגנון של דהן. מקורבי החברה טוענים כי אכן היו הבדלי אישיות, אבל הם התבטאו בכך שבעוד דהן חותר לקו הגמר של פרסום הדוחות, צ'יניצ'י התקשה לעמוד בגודל האחריות, להפסיק את החקירות סביב עסקות העבר ולהגיד 'זהו, אפשר לצאת עם דוחות'.

"צ'יניצ'י ושרדה נתקפו חרדה", אומר בכיר לשעבר בחברה, "בארצות הברית יש אחריות פלילית אישית למנכ"ל, לסמנכ"ל הכספים וליועץ המשפטי. ברגע שיחתמו על הדוחות הם הרגישו שהם חושפים את עצמם לסכנה".

כאן לא דמוקרטיה

השוק התרבותי שחטפו עובדי קומברס, נובע בין השאר מהעובדה שקומברס אינק, הייתה החברה הכי ישראלית שאפשר להעלות על הדעת. זאבי ברגמן עודד ויכוחים בין חברי ההנהלה, דלתו הייתה פתוחה לעובדים והוא עצמו הסתובב בכפכפים ובמכנסיים קצרים והכיר כמעט כל שם בחברה. עקיפת הסמכויות הייתה עיקרון ניהולי שכולם למדו לחיות איתו.

"זאבי", אומר בכיר לשעבר, "ניהל את החברה בשיטה של כוכב, כלומר המנהל במרכז והכול מתנקז אליו, והוא עורך ישיבות עם כל הדרגים. הייתה נפוצה אצלו שיטת האסקלציה: כאשר מנהל חטיבה היה בא אליי ומבקש משהו, הבנתי שממילא לא נסגור בינינו והוא יגיע לזאבי. אז אני לא להקת חימום. הייתי מסרב, הוא היה מגיע לזאבי וזאבי היה מחליט. וכך נוהלו כל ההחלטות, הפיתוח, המכירות. הסגנון של אנדרה שונה לגמרי, יש לו הנהלה מצומצמת, ריכוזית, והגבולות ברורים".

"מה זה דמוקרטיה בניהול, זה ממשלת ליכוד לאומי?" מגיב מקורב להנהלה. "נכון שדהן דומיננטי בדעות שלו, אבל אפשר להתווכח על הכול, רק שאין אצל דהן מה שנקרא 'וטו-כיס' - זכות להגיד 'לא' בכל שלב שמתחשק. אי אפשר לצאת מחדר הישיבות למסדרון ולנסות להפוך דיון שכבר נגמר. דבר כזה יכול להרוג חברה".

- ומה לגבי הצעקות על עובדים במהלך דיונים?

"הוא לא יכול לשאת שאנשים מתווכחים בלי להתייחס לנתונים. יש כאלה שמתווכחים בלי קשר למציאות בשוק, כמו שמירה על דת. השוק השתנה, היה צריך להתמודד עם בעיות קשות, ועבור חלק מהאנשים הרכבת הייתה מהירה מדי. חלק מהם לקח את זה אישית שבדיונים קשים נדרש מידע. יכול להיות שבזה הוא שונה לגמרי מזאבי ברגמן. עם זאת, צריך לזכור שזאבי ניהל בתקופה, שבה הטלקום ובעיקר בתחום הנייד צמחו כל שנה ב-30%-40%, קל להיות נחמד כשהשוק צומח, וגם קל הרבה יותר לחפות על טעויות".

הסימביוזה בין התרבויות היא אחת הבעיות המהותיות של קומברס היום. זה מתחיל בסימנים קטנים: בכירים לשעבר מספרים בערגה על קומברס נטולת סימני המעמד, ללא מקום חניה מסומן אפילו לברגמן. כמובן שרמת השכר והאופציות התאימה לבכירות, אבל אפילו בכלי הרכב כמעט לכולם היה אותו הדבר, למעט הסמנכ"לים. המשרדים היו צנועים, וכאשר היו טסים לכנסי מכירות, ההנהלה הייתה ישנה באותו מלון עם העובדים.

"בכנס ברומא", מתאר בכיר לשעבר את השינוי, "המטוס נחת, כל העובדים הלכו לאוטובוס, ופתאום אנחנו רואים לימוזינה שבאה לקחת את סמנכ"ל הכספים. בכנס בברצלונה, אנדרה התגורר בסוויטה במקום אחר בעיר ועוד בא להתלונן לנו שהחדר לא מספיק טוב".

אבל אלה זוטות שאפשר לקטר עליהן. הפער המנטלי הגדול באמת הוא ההתייחסות לפיטורים. גלי פיטורים המוניים היו בקומברס גם בעבר, בתקופות הקשות, אבל בנוגע לפיטורים "אישיים" של אדם שפתאום נחשב מיותר או לא המתאים ביותר לתפקידו, תמיד נקטה החברה בזהירות, היססה, נתנה הודעה, נתנה זמן הסתגלות וחיפוש עבודה. הסממן האמריקאי הבולט ביותר היו הפיטורים הקרים, מהרגע-להרגע של מנהלים, "לפעמים העובדים התבשרו על כך באי-מייל לקוני, שאפילו לא הודה לעובד על שירותו", אומר בכיר לשעבר בחברה.

"זאת לא אותה חברה"

המשבר במשק: הפיטורים נמשכים (תמונת AVI: חדשות)
לעזוב עכשיו או אחר כך? | תמונת AVI: חדשות

אפילו דהן עצמו מבין לאט-לאט, כפי שמעידים מקורביו, שנוצרה בעיה גם ברמה הרגשית של הזדהות העובדים עם החברה.

בכנס עובדים בתל אביב, שנערך לפני מספר חודשים, קם אחד העובדים והעיר לדהן שהפרידות נעשות בצורה קרה, בלי הודעה, בלי כבוד, והדבר צורם בחברה שנהגה במשפחתיות יתרה. "הצד האמריקאי שלו היה עיוור לצד הזה", אומרים המקורבים. "30 שנה בארצות הברית פוגעות באיזה מקום בדנ"א הישראלי. אבל החברה מתקנת את עצמה, ובזמן האחרון הפרידות נעשות בתהליך שקוף יותר, בצורה הוגנת ובכבוד הדדי".

באותו כנס, שהיה סוער במיוחד, קמה עובדת אחת ושאלה "אנדרה, תגיד לי, אתה ציוני בכלל?" דהן הבין את עוצמת השבר, ולאחר שהודיע בקול נרגש כי הוא "ציוני ללא שורה שנייה", ענה לשאלתה האמיתית במילים, "למדתי מהטעויות, ונתקן אותן".

בינתיים, האווירה בקרב העובדים נותרת קשה. כאילו לא היה די בשלל הספקולציות באשר לעתיד החברה, לאחרונה גם נפוצו שמועות על גל פיטורים של בין 5% ל-10% מעובדי קומברס אחרי החגים.

מקורבים להנהלה מגיבים, כי "פעם ברבעון יש מפגש הנהלה פנים אל פנים (בניגוד לישיבות השבועיות של יום שלישי, הנערכות בשיחות ועידה) ובכל פעם שיש ישיבה כזאת, יש שמועות על פיטורים. אין כרגע תוכנית פיטורים. אבל זה בהחלט תרחיש, שההנהלה בחנה אותו, בין תרחישים אחרים".

שמועות אחרות דיברו לפני חודשיים על העברת חלק מהייצור למקומות כמו הודו. אנשים המכירים היטב את החברה, אומרים כי מהתוכנית המסוימת הזאת, דהן נסוג בעקבות שיחות עם עובדים בישראל ששיכנעו אותו כי הדבר יפגע במוצרים.

בינתיים תסתפק החברה בהוצאת עבודה סלקטיבית מאוד, "אבל אי אפשר לשכוח את התחרות העזה ויהיו תחומים, כמו למשל מתן שירותי בילינג (חיוב לקוחות) באזורים מסוימים בעולם, שבהם תועדף האופציה הזולה אם תהיה כזאת".

מה הפלא ש"אנשים למטה בחברה כבר לא מדוכאים אלא אפטיים", מתבטא בכיר לשעבר בחברה. בכיר אחר לשעבר אומר שדבר כזה "חייב לפגוע בחברה, ואכן פוגע בה".

מנהלים לשעבר בחברה, שנקלטו במקומות אחרים, מספרים שהם מוצפים קורות חיים של עובדי קומברס שרוצים לעזוב. אחד מהם מספר: "מישהו שפנה אליי לאחרונה אמר לי, היום אתה לא שואל את עצמך אם להישאר בקומברס, אלא האם נכון לעזוב עכשיו, מבחינת הרזומה והמצב בשוק, או לחכות קצת ולעזוב אחר כך, וזאת הייתה חברה שמכל המקומות שעבדתי בהם, אותה הכי אהבתי".

"פונים אליי אנשים שחשבתי שימותו בקומברס", אומר בכיר אחר לשעבר. אנשים מרגישים, כפי שמגדיר זאת בכיר לשעבר, ש"הייתה לנו חברה ישראלית ופגשנו את המנהל בשירותים ובפינת הקפה, ופתאום האמריקאים הרעים השתלטו עלינו. אדם שרוצה לקנות עט, צריך לשלוח אי-מייל. זה שינוי משמעותי".

טעות נוספת הייתה קיצוץ בשי לחג, בתור אקט סימבולי, "כדי לשלוח מסר לעובדים שהזמנים קשים ביותר". אבל בחברה ישראלית, נקרא המסר בפרשנות שונה מאשר בזו האמריקאית. מקורבים לדהן אומרים, כי "הוא מצטער על האקט הזה, יש דברים שממרחק לא מרגישים את המשמעות האמיתית שלהם. אבל בעיניו, קומברס מושרשת בדנ"א הישראלי שלה והוא לעולם לא יוכל וגם לא ירצה לשנות זאת".

בשלושה-ארבעה חודשים האחרונים, סבורים בסביבתו, חל שיפור מה במצב הרוח במסדרונות קומברס, אבל ספק אם התחושה מחוברת לקרקע. החברה טרם ביצעה את סקר שביעות רצון העובדים שהייתה אמורה לבצע עוד בנובמבר שעבר, ועולות טענות שבהנהלה חוששים מהתוצאות ולכן משהים את הסקר.

מקורבים לדהן מבטלים את הטענות הללו, ומסבירים את העיכוב בבעיות במבנה הסקר ובעובדה שבאמצע התהליך הוחלט להחליף את החברה המבצעת את הסקר. עוד אומרים המקורבים, שהסקר ייערך בקרוב, אולי בתום החודש הזה, אבל באותה הנשימה מודים ש"אין ציפייה לקבל בסקר תוצאות של שביעות רצון גבוהה".

ישראלים? "אזרחים סוג ב'"

נושא שעובדיה הישראלים של קומברס זעמו לגלות לאחרונה, הוא שהחברה מבצעת תמחור מחדש של האופציות שבידי העובדים, אבל אך ורק לעובדיה האמריקאים. "הפסיקו לספור את הישראלים, והם אזרחים סוג ב' בחברה", אומר בכיר לשעבר בחברה.

בכירים בהנהלת החברה מסבירים כי אפליית העובדים שאינם משלמים מס בארצות הברית קרתה מחוסר ברירה. פרשות הבקדייטינג הובילו לשינוי בחוקי המס האמריקאים, ועל-פי סעיף חוק מסוים (409A), העובדים המחזיקים אופציות היו מחויבים במס גבוה מבלי יכולת לממש את האופציות. לאור מצבה המיוחד של החברה נטולת הדוחות, כל פעולה שקשורה לאופציות דורשת היתר של הרשות האמריקאית לניירות ערך, ולאחר משא ומתן עימם נתנה הרשות היתר להציע לעובדים להחליף את האופציות באופציות שקרובות יותר למחיר המניה - חמישה דולרים ו-60 סנט.

לדברי מקורבים להנהלה החברה, דהן ביקש לקבל היתר עבור עובדי קומברס בכל העולם, כולל ישראל, אבל רשות ניירות ערך האמריקאית סירבה. "נכון שהעובדים האמריקאים ואלה שמשלמים מס בארצות הברית קיבלו הטבה, אבל לא הייתה לחברה ברירה", אומרים המקורבים.

לאחרונה, מגלים בחברה, כהתגוננות על הטענה של העדפת אמריקאים, הצליחו לקבל היתר מרשות ניירות ערך הישראלית לחדש תוכנית אופציות "מאוד סלקטיבית, כי האמת שאין הרבה אופציות לתת".