לריסה קיורסקו השאירה את כל משפחתה מאחור במולדובה והגיעה לישראל כדי לעבוד. בתחילה הועסקה כעובדת סיעודית, ולאחר מכן כעובדת ניקיון. אלא שלפני שבועיים היא מתה לאחר התקף לב. אז התחילו הבעיות האמיתיות: איש לא לקח אחריות על קיורסקו, ונדמה היה שהיא תיקבר בישראל, הרחק מכל מי שהכיר אותה.

"הודיעו לנו שאם לא ייקחו את הגופה מחדר המתים בבית החולים מאיר בכפר סבא עד יום שישי, היא תיקבר פה, רחוק מהמשפחה שלה", אומרת עורכת הדין מיטל רוסו מארגון "קו לעובד". מחיר ההטסה היה לא זול, 3,100 דולר. בסופו של דבר, אחרי מאמצים, הכסף נתרם. עם זאת, עדיין אין מועד להטסת הגופה, ואין מועד להלוויה.

מי שנרתמה לגיוס הכספים היא סאשה (שביקשה שלא יצוין שמה המלא). היא כתבה לחברותיה של קיורסקו, גם הן עובדות זרות ממולדובה, לאחר שנחשפה לפוסט עליה בפייסבוק – והחלה לפעול, גם כשעוד לא היה ברור בכמה כסף מדובר.

"אני חושבת שכאן קוברים אנשים כמוה תחת טייטל של 'אלמוני'", היא אומרת. סאשה פנתה לאחת מחברותיה של קיורסקו שפרסמו פוסט ובו ביקשו עזרה בגיוס הכספים כדי לאפשר קבורה נאותה. "הבנתי שיהיה בעייתי עד בלתי אפשרי עבורן לגייס סכום כסף בתחומי הקהילה שלהן, ושאם הקריאה שלהן תגיע גם לקהל של האזרחים שלנו, זה יגדיל את הסיכויים".

"שאלתי מה הסכום שנדרש עבור זה, ואחת מחברותיה ענתה שנקבו בסכום של 17 אלף דולר", מוסיפה סאשה. "כשבדקתי מול שתי חברות ישראליות שמטיסות נפטרים, התברר שהסכום אמור לנוע בין 3,100 ל-4,000 דולר. כחלק מהניסיון לגייס את הכספים הן נתנו פרטי חשבון ממולדובה, של אחד מילדיה, מה שהפך את העברת הכספים לדבר מורכב, כי בפרוצדורה כזאת מעורבים סניפי דואר שגובים עם עמלה גדולה. היה צריך למצוא דרך פרקטית ונגישה יותר עבור אנשים להעביר תרומות, ולהביא לחשיפה מחוץ לקהילה של המולדובנים השוהים בארץ עם אשרת עבודה".

סאשה מספרת שחברותיה של לריסה בכלל לא ידעו לאן ולמי לפנות בהתחלה. "מכל הסיטואציה והדרך שבה הן ניסו להתנהל, נראה כאילו לא הייתה להן כתובת לפנות אליה עם כל הבעיות שצצו עם הסיפור הטראגי הזה. מה עושים? לאן פונים? מי אחראי למה? אני די בטוחה שבעייתיות וחוסר אונים כאלה צצים לא רק במקרים קיצוניים כמו מוות פתאומי".

"כמו מהגרי עבודה רבים שנמצאים בישראל, את טובה כל עוד את מנקה, סועדת, מטפלת, קוטפת, בונה. אם את בהיריון או חולה, מנסים להיפטר ממך, אם את מתה – אף אחד לא ייקח אחריות"

"הסיפור של לריסה הוא סיפור של להיות שקופה", אומרת רוסו. "עובדת משק בית, בחברת ניקיון, שהתמוטטה בעבודה ומתה. גופתה מתקררת בארץ זרה, ואין מי שיממן את הטסתה למשפחתה שהיא הגיעה לכאן כדי לפרנס. כמו מהגרי עבודה רבים שנמצאים בישראל, את טובה כל עוד את מנקה, סועדת, מטפלת, קוטפת, בונה. אם את בהיריון או חולה, מנסים להיפטר ממך, אם את מתה – אף אחד לא ייקח אחריות. נותר רק לברך על הסולידריות שהפגינו אזרחיות ישראליות דוברות רוסית שנחלצו מייד לעזרת המשפחה".

בחברת הניקיון שהעסיקה את קיורסקו הכחישו טענות שהיא הועסקה ללא ביטוח רפואי, ומסרו שהיה לה כרטיס קופת חולים, ובכל מקרה עבדה עבור החברה חמישה ימים בלבד. לבסוף מסרו: "הנושא נמצא בבדיקה של החברה, אך בכל מקרה יובהר שהחברה פועלת על פי דין, ולנוכח הפן האנושי של המקרה החליטה החברה לפנים משורת הדין לממן את הטסת הגופה. מדובר בעובדת שרק התקבלה לעבודה, והאירוע המצער קרה חמישה ימים לאחר שהחלה לעבוד. החברה משתתפת בצער המשפחה, וכפי שהובהר, פעלה למציאת פתרון להטסת הגופה".