זה קרה בלילה שבין חמישי לשישי האחרון. הומלס, בשנות השישים לחייו הגיע בשתיים לפנות בוקר לבית העלמין החדש בבאר שבע. הוא התיישב על ספסל ההספדים. כמה שעות לאחר מכן נערכו כמה הלוויות במקום ואיש לא התייחס אליו.

"מאות אנשים עברו בבית ההספדים, היו במקום כמה הלוויות, אבל רק בשעות הצהרים, אחרי שהתפזרה ההלוויה האחרונה, אחד העובדים בבית העלמין ניגש לספסל לבדוק מה קורה עם ההומלס והבחין שהוא מת", שחזר מתנדב של זק"א. "לא ברורה סיבת המוות. אלו אנשים שיכולים למות מרעב, מבדידות מעצב ושברון לב ויש הרבה כאלה".

ההומלס הזה היה מוכר לבאי בית העלמין החדש בבאר שבע. הם נהגו לתת לו אוכל, לתת לו כסף ,אבל בסופו של דבר הוא נותר לבד בעולם מבלי שמישהו באמת התעניין בגורלו, וכל לילה הוא חיפש מקום אחר לישון בו.

"זה כל כך סימלי וכואב שדווקא בספסל ההספדים בבית העלמין שהפך להיות הבית שלו הוא מצא את מותו בנסיבות כאלה כואבות", הסביר עובד בבית העלמין, "אלו אנשים שאפשר היה אפשר להציל אותם אם היו מתעניינים בהם. לצערי הם השקופים של החברה שלאף אחד לא איכפת מהם".

נתקלים במקרים קשים מאוד

על פי נתוני זק"א מתחילת השנה 110 אנשים בודדים מתו מרעב, מחלות בדידות ועצב. אתמול (א') הגיעו מתנדבי זק"א לדיור מוגן בפתח תקווה. מתברר שבמשך שבוע ימים דיירי המקום הריחו ריח חזק נידף באוויר של ריקבון, אבל לאחר שהיה דבר בלתי אפשרי לנשימה הם הזעיקו את המשטרה וזק"א.

מתנדבי זק"א נכנסו לדירה, ולחרדתם גילו שהאיש מת לפני שבוע והוא היה בתוך השירותים ואיש לא התעניין בו בכלל.

"אף אחד לא הגיע לבקר אותו במשך יותר משבוע. אולי אם מישהו היה מגיע להתעניין בו היה אפשר להציל אותו. לצערי במדינת ישראל אפילו למות בכבוד אי אפשר", הסביר ליזר סאמט מתנדב ודובר זק"א. "כל פעם מחדש אנחנו נתקלים במקרים קשים מאוד ומופתעים איך אף אחד לא שואל לשלומם. זו תופעה עצובה שאנשים לא רוצים לדבר עליה, אבל המציאות בשטח היא קשה והמספרים רק הולכים ונערמים מידי יום".

גם בשבוע שעבר למשל נמצא מת תושב באר שבע כבן 50 על גג בית הכנסת. במשך ימים רבים איש לא הבין מאיפה הריח הנוראי, ורק אחרי סריקות ממושכות במשך שעות רבות התברר שהאיש כנראה נפל ממרפסת ביתו על גג בית הכנסת.

אין אמצעים וכח אדם

רק בחודש שעבר סיקרנו שורה של מקרי מוות שאולי היו יכולים להימנע אם רשויות הרווחה היו מתערבות בזמן. משרד הרווחה טוען כי מחלקות הרווחה הפיקו לקחים רבים בעקבות משבר הקורונה, ובתמיכה תקציבית וארגונית של המשרד, שדרגו את היכולות שלהן לאתר אזרחים ותיקים שלא היו מוכרים למחלקות, אבל בשיחה עם ד', עובדת סוציאלית, היא טוענת כי: " אין מספיק אמצעים וכוח אדם להגיע לכל אותם אנשים ולהיות איתם בקשר על בסיס יומי או שבועי. חלק מהם בכלל לא מוכרים לרשויות הרווחה ולאחרים קשה להגיע בתדירות גבוהה".

"הסיפורים והמראות קשים ביותר", מסכם סאמט, "אם כל אחד ואחד יתעניין בשכנו הגלמוד או בהומלס ברחוב נציל חיי אדם רבים".