מדי פעם אני שומע שאנחנו צריכים לשמור על הסגר כדי להגן על ההורים, ועל הסבים והסבתות שלנו. לכאורה, באמת מטרה נאצלת. כי באמת אין שום דבר יותר אצילי מלשמור על מי שבזכותם אנחנו פה. אבל בדיוק בגלל זה, הטענה שאנחנו עושים את הסגר הזה בשביל לשמור על ההורים שלנו היא אחד הדברים הכי ציניים ששמעתי כבר הרבה זמן.
כי בואו נגיד את האמת. כרבע מהמשפחות בגיל השלישי נמצאות מתחת לקו העוני. זה כולל את ניצולי השואה, שלפחות רבע מהם חיים בעוני. בזמן שמאז 2009 שיעור המשפחות שמתחת לקו העוני נמצא בירידה מתמשכת, קבוצת האוכלוסייה הפחות או יותר יחידה שבה העוני עולה היא האוכלוסייה המבוגרת. בין 2016 ל- 2018, למשל, שיעור העוני ירד בקרב חרדים, ערבים, ילדים, משפחות חד הוריות, ועולים. בקרב האוכלוסייה המבוגרת, לעומת זאת, הוא עלה. אין עדיין נתונים ל- 2019, אבל כנראה שהמצב לא השתפר.
וכמו שקורה הרבה פעמים במצבים כאלה, ההטבות שהמדינה נותנת, לכאורה כדי לסייע לאלו שנמצאים במצוקה, מתגלגלות לאנשים שהכי פחות זקוקים לסיוע. תראו אילו הטבות המדינה נותנת לפנסיונרים: הטבות מס על הכנסות מרווחי הון, תיקון 190 שנותן הטבה על חסכון בקופת גמל, וקיבוע זכויות בפנסיה שנותן הטבות מס בשני תנאים: הכנסה גבוהה יחסית, והיכרות עם החוק, כי כדי לנצל את ההטבה צריך ללכת ולמלא טפסים. בקיצור, מי שיכולים ליהנות מההטבות האלו הם אלו שיש להם הכנסה גבוהה יחסית, ו/או השקעות בשוק ההון.
>> מי המועמדת הטבעית לרכישת טבע ואיך זה קשור לישראל מקוב?
אפילו הטבה נחמדה כמו שלישי בשלייקס שנועדה לאפשר לכל בני הדור השלישי להחליף את המציאות בכמה שעות של קולנוע בזול, הפכה להטבה שמיועדת בעיקר לאנשים עם הכנסה גבוהה יחסית. כפי שאמר לי מכר שמשתמש בהטבה באופן קבוע, אני רואה מאיזה BMW יוצאים אלו שמגיעים להצגות המוזלות. בהינתן המיקומים של בתי הקולנוע, איך יכול מישהו שאין לו רכב ליהנות מההטבה הזאת?
עכשיו תוסיפו לכל זה גם את התפרצות נגיף הקורונה. היתרות של ביטוח לאומי נחתכות במהירות כי צריך לשלם לאלו שיצאו לחל"ת ופוטרו מעבודתם. הגירעון של המדינה הולך להגיע לרמות שלא ראינו מאז השנים שאחרי מלחמת יום כיפור, ואת החוב הזה כולנו הולכים לשלם לאורך הרבה שנים קדימה. וכשזה המצב, ברור שאת הכסף שיש, צריך יהיה להשקיע במי שיכולים לייצר הכנסות למדינה: בעלי עסקים קטנים, פירמות, ועובדים שפוטרו וצריכים לשרוד עד שימצאו עבודה חדשה. ולמי לא יישאר? למבוגרים, כמובן.
לכן, המבוגרים יצטרכו לשלם את חלקם בחובות שנוצרו. הם ישלמו בזה שיקצצו להם בפנסיות (וכמובן שאלו שיפגעו הכי פחות זה אלו שיש להם פנסיות גדולות שמוגנות על ידי ועדי עובדים חזקים), ובכך שמהקצבאות שלהם יישאר פחות ממה שהבטיחו להם. אז הנה לכם אמת לא נעימה: ייתכן שהסגר הוא כדי לשמור על ההורים ועל הסבים שלנו בחיים. אבל כל יום של סגר אומר שחלק גדול יותר מהם יבלו את החיים שאנחנו כל כך נאבקים לתת להם, בעוני ובסבל.
הכותב הוא ד"ר אביחי שניר, המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי