יובל חובב הרגיש שהגיעו מים עד נפש אתמול (ג') בערב. תושב שכונת אשכול בעיר לוד, שבימים כתיקונם מתהדרת בדו קיום בין תושביה הערבים והיהודים, הרגיש בסכנה והחליט לצאת עם אשתו ושני ילדיו הקטנים, ולנסוע לירושלים עד יעבור זעם. את מה שהוא גילה במהלך הלילה, ולמחרת בבוקר הוא מתאר פשוט במילה אחת: "שבר".
"אנחנו גרים בשכונה שנתיים בשכנות יחסית טובה ערבים והיהודים", הוא מתאר. "אבל בשלושת הימים האחרונים השכונה פשוט הפכה לשדה קרב. יידוי אבנים, בקבוקי תבערה, שריפת מכוניות, ותושבים יהודים מפחדים לצאת מהבתים. זה הגיע למצב שהתושבים היהודים מפחדים לרדת למקלטים כי הם בטוח יפגשו שם את שכניהם הערבים, שמקרה הטוב יקללו אותם ובמקרה הרע... אני לא רוצה לחשוב על מה יכול לקרות".
אחרי שלושה ימים של התפרעויות, החליטו יובל ואשתו לעלות עם ילידיהם בני השנתיים וארבע להפוגה קצרה בירושלים. "תוך כדי השהייה שלנו שם, כשאנחנו כמובן עוקבים בכל האמצעים אחרי מה שקורה בשכונה, אני מבין שהרכב שלי עולה באש", הוא מספר.
משפחת חובב בלתה את הלילה הרחק מקו האש, ובבוקר החליט יובל לעלות ולבדוק מה הנזק לרכבו. "כשהגעתי הביתה הבנתי שפרצו לנו לבית. שברו וקרעו ספרי קודש, הפכו את כל ארונות הבגדים ורססו בגז פלפל את כל הבית".
גנבו לכם משהו?
"לא גנבו כלום. זה היה ונדליזם טהור".
אתה יודע מי פרץ לך לדירה?
"לא. אבל אפשר לעשות אחד ועוד אחד. מה גם שהדרך היחידה להגיע לחלון שממנו הם נכנסו, עוברת דרך החצר של השכן שלי, שהשער שלו נעול לגמרי, ואף אחד לא פרץ אותו. מה גם שהרכב שלי עמד בשורה אחת עם עוד רכבים, שכולם שייכים לשכנים שלי ממוצא ערבי. על הרכב שלי אין סימני זיהוי שיכולים להעיד למי הוא שייך. לא דגל ישראל, לא סטיקר בעברית. אבל דווקא אותו הרימו לאמצע הכביש ושרפו אותו. איך הם ידעו? כי אלו אנשים מכאן".
חובב מספר שבזמן שהוא מנסה לסדר את הדירה, הגיעו שכניו הערביים והחלו לקלל אותו וטענו שהכל קרה בגללו. "אין שום קשר בין המציאות לבין מה שהם אמרו לי. אני באמת לא מבין את זה. אנחנו דואגים כאן יחד לשכונה, הרמנו פרויקטים מדהימים יחד. זאת לא אוכלוסייה מוחלשת אלא להיפך- זאת אוכלוסייה שחיה בשכנות אלינו ומקבלת כל מה שאנחנו מקבלים: חינוך טוב, שירותי תברואה, בריאות. אני באמת לא מבין איך הם הסתובבו עלינו ככה".
לטענתו, המשטרה והמז"פ שהיו במקום הציעו לו להגיש תלונה במשטרה ואמרו לו שכל מה שקרה בשכונה יוכר כפשעים על רקע לאומני.
"התחושות הם מאוד קשות", הוא מסכם."ואם זאת אנחנו לא מתכוונים להיכנע לטרור ומה יש כאן זה טרור. מה שרה כאן זאת פשוט בגידה. רגע אחד אנחנו מקדמים פרויקטים לטובת השכונה והתושבים ביחד, וברגע השני תוקעים לך סכין בגב. אבל אנחנו נמשיך לעשות את מה שלשמו באנו לכאן- לדאוג לשכונה. גם לתושבים היהודים וגם לערבים".