ב', עולה חדשה מאיטליה בת 75, עברה להתגורר בבניין בבת ים. לפני כשנה וחצי היא עלתה במעלית בדרך לביתה. לפתע בקומה הרביעית המעלית נתקעה.
"צעקתי לשכנים שיחלצו אותי. צעקתי הרבה זמן. פחדתי. הייתי תקועה במשך שעה וחצי. שכנים ובעלי שיצאו החוצה שברו את חלון המעלית. בסופו של דבר השכנים שמעו את הצעקות והזעיקו את החברה האחראית על תיקון המעליות", היא משחזרת.
אלא שאף נציג של החברה לא הגיע. אחותה של ב' המתגוררת בבניין, התקשרה למוקד הטלפוני של חברת המעליות ורק כעבור שעה נשלח טכנאי לטפל במעלית.
"מיד לאחר שחילצו אותה יצאתי מהמעלית והתעלפתי. לא הצלחתי לנשום. לקחו אותי לבית החולים. מאז אני סובלת מחרדות ופחדים", טענה ב'.
ב' הובהלה לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. היא אובחנה על ידי הצוות הרפואי כסובלת מחרדות, לאחר טיפול נשלחה לביתה והיא סובלת מאז מטראומה קשה, הפרעה בזיכרון ונדודי שינה.
ב', הגישה תביעה לבית משפט השלום ברמלה נגד חברת המעליות וועד הבניין. חברת המעליות טענה להגנתה כי מרגע שקיבלה את ההודעה על כך ש-ב' נתקעה במעלית היא חולצה תוך 20 דקות וענה כי הוועד הוא שעיכב את ההודעה על התקלה.
השופט מנחם מזרחי קבע בפסק הדין, כי הוא מאמין לעדותה של ב' וכי היה מדובר במעלית שהיו בה תקלות רבות וכי היה על החברה להעמיד לרשות הדיירים בבניין שירות נגיש וזמין ביותר.
"אני קובע כי פרק הזמן בו שהתה התובעת בתוך המעלית הינו בלתי סביר והוא מעיד על רשלנותה של הנתבעת במערך האחזקה והשירות למעלית זו", הדגיש השופט מזרחי ופסק שחברת המעליות תשלם ל-ב' פיצוי של 22 אלף שקל.