9 שנים חלפו מאז חוקקה הכנסת את חוק "הזכות לשבת בעבודה", שאותו יזמה ח"כ שלי יחימוביץ, ונדמה שעבור חלק מהמעסיקים לא מדובר בזמן ארוך דיו כדי להפנימו וליישמו. לרעתם, ובעיקר למזלנו, הם משלמים על כך ביוקר. בשנים האחרונות שילמו מעסיקים כמה מאות אלפי שקלים פיצויים לעובדים שהעזו להתקומם כנגד תנאיהם ולתבוע אותם. למרות שלשון החוק קובעת בצורה ברורה כי: "מעביד יעמיד לרשות עובד במקום העבודה מושב לעבודה (כיסא) ולא ימנע מהעובד ישיבה במהלך העבודה", כמה פסקי דין שניתנו באחרונה ממחישים את תשומת הלב הנמוכה שמעניקים מעסיקים לרווחת העובדים.
מ' הועסקה על ידי חברת "הייר קליניק" בסניף החברה בקריות, כשתפקידה לבצע טיפולים בקרקפת בזמן שהמטופל יושב על כיסא. בניגוד למטופל, ולמרות שהעבודה אינה דורשת עמידה ממושכת על הרגליים, למ' לא סופק כיסא לשבת עליו, והיא נאלצה לבצע את מרבית העבודה בעמידה. "את כל העבודה שלי ביצעתי בעמידה. הישיבה על כיסא היתה על בסיס מקום פנוי, אבל כל הכיסאות היו תפוסים על ידי הלקוחות", טענה.
לבסוף נשברה מ' והגישה תביעה נגד החברה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בטענה שהפרה את הוראות החוק. לדבריה, החברה פיטרה אותה רק בגלל שהתלוננה על העדר כיסא בקליניקה. החברה טענה מנגד, כי סוג עבודתה של התובעת הוא דינמי ולכן לא ניתן לבצע אותה בישיבה על הכיסא. למרות זאת, השופט אסף הראל קיבל את תביעתה של מ' והורה ל"הייר קליניק" לשלם לה פיצויים בסך 63 אלף שקל.
השבוע גם דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורה של חברת "פטרול אופנה בע"מ", אשר חויבה לשלם פיצוי של 50 אלף שקל לנירית (שם בדוי), אחראית משמרת וקופאית שלא סופק לה כיסא לשבת עליו במהלך עבודתה. לדבריה, בחנות לא היו כיסאות, ואת מרבית העבודה נאלצה לעשות בעמידה. אפילו בזמן ההפסקות, טענה נירית, היא ושאר העובדות נאלצו לעמוד ולאכול בעמידה. החברה מצידה טענה כי נירית יכלה לשבת כל אימת שחפצה בכך. השופטים, שדחו את ערעור החברה, קבעו כי בשנתה האחרונה של נירית בחנות לא היו כיסאות לכל העובדות, וכי במקום היה שרפרף אחד בלבד שהעובדות לא הורשו לשבת עליו, ואשר נועד רק לצורך סידור סחורה במדפים.
חשוב לדעת כי לעתים גם בעבודות שעל פניו לא נהוג לבצע בישיבה – חובה על המעסיק לספק כיסא. ז', שעבדה כעוזרת טבח במסעדה במרכז הארץ, הגישה תביעה לפני כשנתיים לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בטענה כי למרות שהייתה עובדת מסורה שזכתה לשבחים רבים, הבוס שלה מנע ממנה לשבת על כיסא. "אני הייתי היחידה במטבח שנאסר עליה לשבת. לפעמים כאשר צריך להרכיב סלט, לקלף פירות או להכין עוגות אין מניעה לשבת על כיסא. אבל אסרו עלי והוציאו לי את הכיסא מהמטבח", קבלה ז'. השופט ד"ר יצחק לובוצקי שוכנע כי העובדת דוברת אמת וכי בעלי המסעדה הפרו את החוק, וחייב אותם לפצות אותה בסכום של 15 אלף שקל ועוד 3,500 שקל הוצאות משפט. "לדעתנו ישנן עבודות מטבח מסויימות שניתן לבצען בישיבה כפי שאף נעשה על ידי חלק מעובדי המטבח. המעביד למעשה הודה, כי הוציא את עמדת הישיבה היחידה שהייתה במטבח", ציין השופט בפסק הדין.
למרות שבית המשפט נוטה לפסוק לטובת העובדים במקרה שכאלו, עובדים רבים אינם מעיזים להתעמת עם הבוסים שלהם שמפרים את החוק ברגל גסה ולכן חוששים להגיש תביעות שעלולות להוביל לפיטוריהם. ד', עובד במסעדה אחרת במרכז הארץ, ואב לילדים הודה בפנינו כי הוא נאלץ לעמוד שעות רבות במטבח ולא להתלונן בפני מעסיקו על כך שהוא רוצה כיסא לשבת מחשש שיפוטר. "אני מוכן לסבול בשקט ולא לאבד את העבודה שלי ואת הפרנסה שלי ושל משפחתי בגלל כיסא. אני לא מוכן לקחת סיכון. יש לי הרבה חברים שעובדים בכמה מסעדות בתל אביב ומעדיפים לשתוק כמוני ולא לתבוע".
"מרבית העובדים לא יעזו להתעמת עם המנהלים שלהם על עניין של ישיבה בכיסא. הם חוששים לעבודתם", טוען עו"ד דן מלכיאלי, מומחה לדיני עבודה, "לכן התופעה הזו ממשיכה להתרחש ביתר שאת. המנהלים מפרים את זכויות העובד, כי הם יודעים שהכוח בידיהם. רק עובדים מעטים מעזים לתבוע בסוגיה הזו את הבוסים שלהם ואת זה אפשר לספור על קצה האצבעות. אני מעריך שזה לא ישתנה בשנים הקרובות"