המגזר החקלאי רועש ורוגש, ובצדק. לראשונה זה עשרות שנים מדינת ישראל עורכת סוף־סוף את הרפורמה המבנית הנדרשת בחקלאות, ומיישרת קו עם המדינות המפותחות בנוגע לתמיכה בחקלאות. במקום התמיכה העקיפה - מחירי המוצרים החקלאיים עולים, בדרך של מכסים או בדרך של תכנון ופיקוח מחירים, והצרכן משלם זאת מכיסו - משרדי האוצר והחקלאות הסכימו על מעבר לתמיכה ישירה, כלומר תקציב המדינה ישלם את הסובסידיות לחקלאים, ולא הצרכן.

ההערכה הרווחת היא שהנפגעים העיקריים מהשינוי המהפכני הזה יהיו החקלאים בשני הענפים המתוכננים, הביצים והחלב. זאת, מכיוון שהתכנון יבוטל, המחיר לא ייקבע יותר על ידי המדינה, והחקלאים בשני הענפים הללו יצטרכו להתרגל לחיים של שוק חופשי (עם סיוע ישיר, כאמור, מצד המדינה). עבור מרבית החקלאים האחרים השינוי יביא עמו בעיקר הטבה - בכל מקרה יבוא מתחרה לא באמת מאיים על התוצרת החקלאית הטרייה בישראל, ומנגד הם יקבלו מעתה תמיכה ישירה מתקציב המדינה.

לכן, למרבית החקלאים בישראל אין מה לדאוג לפרנסתם בעקבות הרפורמה החדשה. עם זאת, דאגות פרנסה יש להם גם כך למכביר, בעקבות החשדות הכבדים למבנה לא תחרותי בשיווק התוצרת החקלאית בישראל. כבר שנים ארוכות מתלוננים החקלאים על נתק משונה בין המחיר שבו הם מוכרים את התוצרת שלהם למשווקים (חברות הסיטונות) ובין המחיר שבו התוצרת נמכרת לצרכן, וטוענים כי המתווכים בדרך - הסיטונאים - גוזרים לעצמם קופון מוגזם על חשבון החקלאים והצרכנים גם יחד. עד לפני שנה לא ניתן היה לבדוק את הטענות הללו, משום שחברות הסיטונות חסו תחת הפטור מהגבלים עסקיים שניתן לענף החקלאות כולו. לפני כשנה הפטור לחברות הסיטונות בוטל, ושאלת המרווח הסיטוני בחקלאות התחילה להיבדק.

חמש חברות סיטונות גדולות שולטות בענף, ובאופן תמוה שלוש מהן קשורות זו לזו. כל החברות האמורות הן חברות בנות של רשתות שיווק: יחדיו שייכת למגה, קטיף לשופרסל, ביכורי השקמה לרמי לוי, ביכורי ביתן ליינות ביתן, וביכורי שוק העיר שייכת לרשת שיווק קטנה.

כפי שאפשר להבחין מהקרבה בשם, שלוש החברות הנושאות את השם ביכורים נמצאות בבעלות משותפת - חברת ביכורי השדה דרום השייכת ליבואן המזון הגדול חברת נטו. שלושתן גם חולקות מרכז לוגיסטי בתימורים ליד קרית מלאכי, שבו הן קונות את התוצרת החקלאית מהחקלאים.

המרכז הסיטוני של ביכורי השדה (צילום: אילן אסייג, TheMarker)
המרכז הסיטוני של חברת ביכורי השדה | צילום: אילן אסייג, TheMarker

הרשתות ממלאות את מקום השוק הסיטוני

בסך הכל, כ-70% מהתוצרת החקלאית נקנית כיום על ידי חברות הסיטונות הנמצאות בבעלות של רשתות השיווק. בכך נכנסו רשתות השיווק בנעלי השוק הסיטוני הוותיק, והחליפו אותו, כלומר הן קונות את הסחורה ישירות מהחקלאים, ולא מהשוק הסיטוני. השינוי המבני הזה הועיל ללא ספק לרשתות השיווק, אבל יש מחלוקת בשאלה אם הוא הועיל לחקלאים - ואם לא נוצר כאן שוק של אינטגרציה אנכית, שבו רשתות השיווק שולטות בסחר הסיטוני בחקלאות, ומנצלות את כוחן כדי לכופף את החקלאים ולפגוע ברווחים שלהם.

בדיקה מקדמית שערכה רשות ההגבלים לפני כשנה לא מצאה עדויות לריכוזיות חריגה בענף השיווק הסיטוני של התוצרת החקלאית. למרות זאת, רשות ההגבלים הורתה לרמי לוי לצאת מהשותפות עם נטו, ולנתק את חברת ביכורי השקמה מהחברות ביכורי ביתן, ביכורי שוק העיר וביכורי השדה דרום. רמי לוי אכן רכש את מלוא הבעלות בחברת הסיטונות שלו, ואף בנה לעצמו מרכז לוגיסטי חדש.

בדיקה מעמיקה יותר נערכה בחודשים האחרונים על ידי אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, בראשות יואל נווה. הבדיקה נערכה לאור הדרישה של משרד החקלאות להטיל פיקוח מחירים על המרווח הסיטוני — מתוך התפישה כי קיים כשל שוק במסחר הסיטוני בשל ריכוזיות, וכי הדבר מביא לעלייה במחירים לצרכן וביוקר המחיה.

ליתר דיוק, שתי בדיקות. אחת מהן נערכה על ידי הכלכלן אסף גבע, שבדק את הפער בין המחירים המשולמים לחקלאים ובין המחירים שמשלמים הצרכנים בהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הבדיקה של גבע העלתה כי אין בעיה במרווח הסיטוני - הוא לא גדל בשנים האחרונות, ובכל מקרה המחירים מתנהגים באופן מתואם: עלייה במחיר לחקלאי גוררת עלייה במחיר לצרכן, ולהפך. על פניו נראה שהשיווק הסיטוני מתנהל באופן תקין.

הבדיקה השנייה נערכה בידי הכלכלנית גלית בן-נאים, שבחנה את רווחי חברות הסיטונות בהתבסס על הנתונים של רשות המסים. התמונה שעלתה בבדיקה היתה הפוכה בדיוק - הרווחיות של חברות הסיטונות הכפילה את עצמה בעשור האחרון. מרווח של 2.5% על המחזור (רווח לפני מס) הן זינקו לרווח של 5% על המחזור. זהו שיעור רווח כפול מזה של סיטונאים בענף החשמל למשל, וגם כפול משיעור הרווח של רשתות השיווק - חברות האם של חברות הסיטונות. עם זאת, מדובר בשיעור רווח נמוך מזה של יבואני המזון, כ-7%, אבל בענף יבוא המזון לישראל קיים חשד לריכוזיות ולכן הופעלה בו רפורמת הקורנפלקס.

הסתירה בין שתי הבדיקות הביכה את משרד האוצר. איך ייתכן שהרווחיות של חברות הסיטונות גואה, ובאותו זמן אין ממצאים לעלייה חריגה גם במחיר לצרכן?

הסבר אפשרי אחד הוא שרשתות השיווק מסיטות רווחים בינן לבין חברות הסיטונות שלהן - על הרווח העודף בחברות הסיטונות הן מוותרות ברשת השיווק, באמצעות הפיכת הפירות והירקות למוצר זול שמושך לקוחות לרשת גם אם הרשת מפסידה עליו. ההנחה הזאת מספקת הסבר לכך שהרווח הסיטוני עלה בלי עדות לעלייה במחיר לצרכן. עם זאת, לאור העובדה שמחלקת הפירות והירקות נתפשת כמרכז רווח חשוב של רשתות השיווק, קשה להבין את ההסבר הזה.

הסבר אחר הוא שיש טעות אחת הבדיקות. כך, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחקלאות נתפשים כלא אמינים. המחירים המצוטטים בשוק הסיטוני באופן רשמי, למשל, הם על פי הערכה מחירים מנופחים, ובפועל המסחר בשוק הסיטוני נעשה במחירים הנמוכים ב-25% מאלה המצוטטים. זוהי, אגב, דרך להסתיר רווחיות של חברות הסיטונות, שלכאורה קונות את הסחורה החקלאית במחיר גבוה מהמחיר האמיתי.

לא נמצאו ראיות לריכוזיות חריגה

בנוסף קיימת מחלוקת בשאלה אם הרווחיות שנמצאה בחברות הסיטונות, 5% על המחזור, צריכה להיחשב רווחיות חריגה, שמצדיקה התערבות מצד המפקחים והמדינה. בהיעדר יכולת להשיב על כל השאלות האלה, במשרד האוצר מתלבטים מה לעשות. את הבקשה של משרד החקלאות להטיל פיקוח על המרווח של חברות הסיטונות, האוצר נוטה לדחות. לא ברור עד כמה הרווחיות של חברות הסיטונות חריגה, ובכל מקרה ספק אם פיקוח מחירים הוא הכלי שיצליח להסדיר את השוק החקלאי, שמבחינת הנתונים הידועים בו רב הנסתר על הנגלה.

אפשרות אחרת היא לפעול דרך רשות ההגבלים העסקיים להקטנת הריכוזיות בענף, למשל בדרך של איסור על רשתות השיווק להחזיק בחברות הסיטונות. כאמור, בדיקה ראשונית שערכה רשות ההגבלים בענף לא מצאה ראיות לריכוזיות חריגה המצדיקה התערבות בוטה כל כך. עוד אפשרות היא לשקם את השוק הסיטוני, שכבר שנים המדינה מנסה ללא הצלחה להקימו, ככוח נגד לזה של חברות הסיטונות של רשתות השיווק. הבעיה היא שהשוק הסיטוני עצמו מנוון ולא שקוף.

רעיון אחרון הוא לנסות להש­ליט סדר בנתונים ובמחירים ענף החקלאות, ובזכות כך להבין טוב יותר להיכן זורם הרווח הענפי, באמצעות צעד פשוט אחד: להחזיר את תשלומי המע"מ על פירות וירקות. ביטול הפטור ממע"מ גם יספק למדינה את ההכנסות הנדרשות כדי לממן את המעבר לתמיכה ישירה בחקלאים מכספי התקציב, וגם יחייב את כל הפעילים בענף להתחיל לדווח כחוק.

חוסר השקיפות השורר כיום בענף הזה, עם מחירים מצוטטים שכנראה כלל אינם המחירים האמיתיים, יכול לבוא על סופו אם על כל מחיר כזה יצטרכו לשלם מע"מ. מהבחינה הזאת, הרווח של המדינה יהיה כפול, ויש סיכוי שאפילו המחירים לצרכן לא יעלו בשל חשיפת מוקדי הרווח הנסתרים בשרשרת השיווק החקלאית.

כל הרעיונות האלה נשקלים כעת על ידי משרד האוצר, בינתיים ללא החלטה. מהבחינה הזאת החקלאים לא יכולים לצפות לישועה קרובה, והם יצטרכו להמשיך להתמודד עם ענף שהמבנה שלו אינו מוסדר.