א' היה תושב הדרום, ללא משפחה חוץ מאחות אחת, שהקשר עימה ניתק לפני שנים רבות לאחר ויכוח שבו הוא האשים אותה כי נטשה את אימם והותירה אותו לטפל בה לבדו. א', אשר היה ערירי, היה ביחסים טובים עם שכנו, שדאג לו לאחר מות אימו ונהג לארח אותו בביתו בארוחות השבת ובערבי חגים. הוא הזמין אותו לאירועים המשפחתיים שלו ולמעשה הפך לבן בית אצלו.
כמה שנים לפני מותו החליט א' לגמול לשכנו, על כך שדאג לו ללא שום אינטרס כלכלי במשך שנים. הוא כתב צוואה ובה הוריש לו מיליוני שקלים.
כאשר א' נפטר ביקש השכן לממש את הצוואה, אבל נתקל בהתנגדות עזה של האחות. היא הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בקשה לעצור את מימוש הצוואה, בטענה שהשכן השפיע על אחיה א' בצורה לא חוקית וגרם לו להוריש לו את ממונו הרב. לדבריה, היא היורשת החוקית והבלעדית של אחיה ויש לבטל את הצוואה שהוא כתב, שכן היא נחתמה בעת שאחיה סבל מדמנציה.
"הצוואה היא תוצאה של תחבולה מתוחכמת מצד השכן, שהשפיע על אחי בצורה בלתי הוגנת. אחי היה אדם חלש, והשכן גרם לו להיות תלותי כלפיו. זו תוצאה של הטעיה ותכסיסנות מכוונות. הוא גרם לאחי להיות תלוי בו תוך שהוא מנצל את העובדה שהוא ערירי", טענה. יתרה מזו, לדבריה, הוא זה שסייע בעריכת הצוואה במשרדי העו"ד, ולכן יש לבטל את הצוואה לחלוטין.
מנגד, השכן הכחיש את הטענות של האחות, וציין כי לא השפיע על אחיה א' לכתוב את הצוואה. לדבריו, ההוראה שהוא יירש את א' לאחר מותו הייתה החלטתו הבלעדית המנוח. עוד הוא טען שהוא לא השפיע עליו לתת לו את רכושו.
השופט שדן בתביעה הייחודית החליט לדחות אותה וקבע בצורה נחרצת שהשכן הוא היורש הבלעדי של א', ולא אחותו. לדבריו, לא הוכח שהשכן השפיע על א' בצורה לא הוגנת לכתוב צוואה והדבר נעשה מרצונו החופשי של א', ללא כל השפעה.
השופט קבע כי לא נפלו שום פגמים בצוואה, וחייב את האחות לשלם לשכן הוצאות משפט בסכום של 30 אלף שקל.