תחקיר עובדה ששודר על רמי ברכה, שותף בקרן פיטנגו, אמש זעזע את תעשיית הון הסיכון כולה. בתחקיר נחשפו עדויות של נשים בתעשיית ההיי-טק שמתארות דפוס פעולה זהה: ברכה קובע איתן פגישות, במהלכן מטריד אותן מינית ואף מנסה לנשקן בכוח. לאחר שברכה חשש שעדויות אלה ייצאו החוצה, העביר לחברת חקירות רשימה של הנשים במטרה לסכל פרסום עתידי נגדו. בעקבות שידור התחקיר הוא הודיע כי הוא מקפיא את פעילותו בקרן.
האובייקט הנוסף למעקב היה שחר קמיניץ, יזם היי-טק שהתבטא בעבר נגד מטרידים מינית בתחום ההיי-טק. קמיניץ מחליט בקיץ האחרון לקחת חלק בסרטון וידיאו של דה מרקר שהעלה עדויות של יזמיות צעירות. בסרטון אומנם לא נאמרו שמות של מטרידים ספציפיים, אבל זה כנראה הספיק לרמי ברכה – והוא מבקש מהחוקרים של חברת BICI להכניס גם אותו לרשימה. הם מצדם כבר החלו לאסוף חומרים אישיים על קמיניץ, פנו לגרושתו בזהות בדויה כדי לוודא את כתובתו, והשיגו לכאורה באופן בלתי חוקי נתונים על קמיניץ ועל בני משפחתו מהמאגר של מרשם האוכלוסין.
>> לתחקיר המלא על רמי ברכה: המיליונר, ההטרדות וחברת החקירות
אמש, לאחר הפרסום, הגיב קמיניץ בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו, ושיתף על התחושות הקשות שעלו אצלו לאחר שנודע לו על המעקב, ועל חשיבות המשך המאבק בהטרדות מיניות.
"חשוב לי לספר את מה שידוע לי ולומר כמה דברים אישיים ועקרוניים. עבורי זה היה שיעור מאלף על יחסי כוח ותשובה ניצחת לכל מי שנוהג לשאול בקנטרנות בנסיבות כאלה 'אז למה לא התלוננת?'", כותב קמיניץ.
"באוגוסט האחרון השתתפתי בסרטון שהפיק העיתון דה מרקר ובו בכירים בהייטק הקריאו עדויות של נשים שהוטרדו מינית בתעשיה. דיברתי שם בקצרה על החובה של גברים לקחת חלק אקטיבי במאבק נגד ההטרדות ועל הצורך לגבות מחיר ממי שמעזים לנצל את כוחם ומרותם כדי לפגוע בנשים.
אין שום סיבה לחשוב שבהייטק, בשל העיסוק בטכנולוגיה והילת התחכום, התופעות המתועבות האלה נדירות יותר מבכל תחום אחר. להיפך. הסיטואציה הרווחת של גיוס הון לסטארט-אפ שלך מעמידה יזמית מול משקיע פוטנציאלי, כמעט תמיד גבר, שנמצא בעמדת כוח מובהקת, והחלטתו עשויה להיות גורלית לגבי המיזם בו השקעת שנים מחייך ומאמצים מפרכים.
מיד לאחר הפצת הסרטון קיבלתי אין ספור תגובות תודה והערכה, אבל גם כמה פניות מסוג אחר. הן דיברו על בכיר בתחום ההון-סיכון בישראל, רמי ברכה, שכבר שנים מטריד נשים, בעיקר כאלה שפונות לקרן כדי לגייס כסף. "כולם יודעים", אמרו לי. הוא קובע איתן פגישות עבודה בבר או מסעדה בתל אביב, בשעות הערב, ושם זה מתחיל. אלה היו שמועות אמנם, אבל עקביות והגיעו מאנשים שונים שלמיטב ידיעתי אינם מכירים זה את זה.
הופתעתי, אם כי קשה לי כיום להסביר למה. פגשתי את רמי פעמים ספורות בעבר, הוא היה נחמד מאד אלי והחלפנו מילים בודדות. סיפור חייו, כפי שנשקף מראיונות שונים בעיתונות, מעורר הערכה והשראה.
בחודשים הבאים, כאשר הזדמן לי לפגוש מכרים מהתעשיה, שאלתי כמה מהם אם שמעו על הטרדות מיניות מצד משקיעים. הם העלו מיד את שמו, מבלי שנזקקתי להזכיר אותו. תגובתם החד משמעית היתה "אל תתעסק בזה". מדובר באנשים בעלי עוצמה אדירה וכסף אין סופי, אשר יופנו כלפיך. אין לך נגיעה אישית לעניין. אתה לא שוטר ולא עיתונאי. אל תסתבך. עוד הוסיפו שעל פי מה שהם שמעו זה "בקצה הנמוך של המדרג, לא אונס בשיחים אלא שליחת ידיים, נשיקות, מילים". כך עשיתי, כלומר כלום.
נוספה על כך העובדה שהיתה לי בעבר מערכת יחסים טובה עם קרן פיטנגו בה הוא שותף. פיטנגו השקיעה בחברת הסטארט-אפ הראשונה שלי, וורקלייט, והיתה משקיעה תומכת ונאמנה. היתה לפיטנגו תרומה להצלחתה של החברה, ואני, מצידי, הבאתי רווחים נאים לקרן עם מכירת החברה ליבמ בשנת 2012. הוזמנתי אז לדבר בשבחה של פיטנגו ועשיתי זאת בשמחה. פרט לכך, אין ולא היה לי אף אינטרס אישי או קשר עסקי עם פיטנגו או ברכה עצמו.
ובכל זאת התעורר בי איבר רדום ומכעיס – המצפון. אם אני, שלמזלי הגעתי למעמד מסוים ואינני תלוי כבר לפרנסתי במשקיעי הון סיכון, לא עושה דבר, מדוע שמישהו יעשה? ואיזה מין אדם מצטלם לקמפיין תקשורתי נגד הטרדות, אבל כשמתגלגלת לפתחו היכולת לפעול הוא משתתק? התמונה שהצטיירה היתה עלובה מאד.
עם זאת, היה לי ברור שאין לי יכולת לחקור את הנושא בעצמי ולבדוק את אמיתות השמועות. פניתי שוב אל חלק מאותם אנשים שהביאו את הסיפור לידיעתי, ושאלתי אם ירצו לדבר עם התקשורת. בשלב זה, כך אני מבין, נודעה מעורבותי לאותו רמי ברכה. מסרים עקיפים החלו להגיע אלי מאנשים בתעשיית ההייטק. "אומרים שאתה מנסה להפיל את רמי". הגעתי למסקנה כי אין לי מה לעשות יותר, וכנראה צדקו מי שהזהירו אותי מלפעול. תם במהירות פרק האומץ והחלטתי, בפשטות, להתחבא מתחת לשמיכה.
אלא שכעבור זמן קצר נמשכתי משם החוצה נגד רצוני. קיבלתי שיחה מאדם לא מוכר שהציג עצמו כעורך בתכנית "עובדה" וביקש מאד להפגש, מבלי שפירט את הסיבה. אחרי שוידאתי את זהותו נפגשנו, והוא סיפר לי כי נשכרה חברת חקירות ושמי הופיע ברשימת היעדים למעקב. עוד אמר כי לפי הבנתו מדובר בפרשיית הטרדות מיניות וכי הוא רצה לברר האם אני הוא המטריד. לצערי אין לי אלא מטפורות שחוקות כדי לתאר איך הרגשתי: ליבי פרפר, חשכו עיני, גופי קפא. סיפרתי לו את כל הידוע לי, כפי שכתבתי כאן, והלכנו כל אחד לדרכו.
השבועות הבאים היו קשים מאד. לא ידעתי אם אני נתון למעקב, מוקלט, מצולם. האם מישהו מנסה ליצר ראיות בדויות כדי להשתיק אותי. האם עוקבים אחרי ילדי. אין לי דבר להסתיר ואני חי כנראה את החיים המשעממים ביותר שחוקר אי פעם נדרש לפצח, אבל תחושת הפלישה לפרטיות היתה בלתי נסבלת וכך גם המחשבה על מישהו רוחש רע שהפך אותי ליעד. אני מהנדס תוכנה וסטודנט לספרות ושום דבר בחיי עד עתה לא הכין אותי לזה. אבל לאט לאט התאוששתי. הבנתי כי לא עשיתי כל רע, ואם מישהו רוצה להשחית את זמנו ולהיטלטל בעקבותי בין הבית לגן הילדים, לאוניברסיטה, לגן המשחקים, לסופרמרקט – שיהנה. נזכרתי גם כי לא אני המסכן אלא הנשים שסבלו מהמעשים, וזה עזר. ובכל זאת, עד עכשיו אני מעיף מדי פעם מבט מאחורי הגב ונרתע כשנשמעת דפיקה בדלת.
"עובדה" המשיכו לחקור את הסיפור, ועל פי מה ששודר היום נראה כי מצאו ראיות מוצקות לנכונות הטענות. אינני מכיר את הנשים שהתראיינו לתכנית אבל הערצתי נתונה להן – הן פעלו למען נשים אחרות, היה להן הרבה מה להפסיד והן הפגינו אומץ רב בהרבה משלי".
הסיפור לא עלי
על אף הקושי האישי, קמיניץ מבקש להדגיש שיש עניינים חשובים יותר. "צריך לומר: הסיפור הוא לא עלי. הסיפור הוא על מה נשים נדרשות לא פעם לעבור בעולמנו על מנת להשיג את אותם דברים שגברים מקבלים כמובן מאליו. למשל, הזכות להציג את החברה או הרעיון שלך בפני משקיע פוטנציאלי ולזכות ליחס מכבד וענייני. הסיפור הוא גם על כמה קל לשתוק נוכח עוצמה וכמה גמיש המוח האנושי ביכולתו להצדיק את השתיקה.
צריך לומר: ההטרדות המיניות כיום הן נושא שחייבת להיות לאדם עמדה לגביו. אי לקיחת עמדה משולה לאמריקאי באמצע המאה ה-19 שאינו בטוח מה דעתו בנושא העבדות, או שרואה בה צדדים לכאן ולכאן. ברור לי כיוונה של ההיסטוריה אבל המערכה עדיין לא הוכרעה.
צריך לומר: זאת בעיה שנוצרה על ידי גברים, ולפיכך גברים צריכים לכל הפחות לקחת חלק משמעותי בפתרונה. עידוד נשים אמיצות שבחרו להחשף ולחשוף את המטרידים הוא הכרחי לצורך יצירת אוירה ציבורית תומכת, אבל לא מספיק. ככל שגבר בכיר יותר, בעל כוח ומעמד, כך גוברת חובתו המוסרית לנקוט פעולה אקטיבית, מאחר ובמאזן הרווח וההפסד יש לו יותר יכולת השפעה והמחיר שישלם פחוּת. גבר כזה אשר היה עד או נודע לו על הטרדות מיניות בסביבתו ובחר שלא לעשות דבר, למעשה הפקיר את המוטרדות העתידיות.
אני פונה לכל חברי. אינני יודע מה מסוגל לעשות מי ששכר חברת חקירות והפעיל אותה נגד המתלוננות, נגד עיתונאיות ונגדי. אם יעלו הכפשות כלשהן עלי אני אזדקק לתמיכתכם. יש הבדל תהומי בין מי שעשה מעשים לא ראויים לבין מי שניסה לסייע בבירור האמת".