"יום אחד גיליתי שכרטיס האשראי שלי נבלע. אחרי תקופה קצרה קיבלתי הודעה שבית ההשקעות שבו הושקע כספי הודיע לי על סיום ההתקשרות איתי. לא היה לי מושג קלוש מה קרה. האמנתי כל הזמן שהכסף שלי בטוח בבנק". כך טוענת ב', שלתדהמתה נחשפה לאחרונה לאיחוד כוחות מפתיע בין בעלה לשעבר ובנק דיסקונט.
תחילת הפרשה לפני כעשר שנים. מדובר בבני זוג שהיו נשואים במשך 26 שנה. ב', תושבת הרצליה, גילתה שבעלה הסתבך בחובות והחלה לקבל טלפונים של אנשים שהטיחו בפניה שבעלה, איש עסקים בתחום הטקסטיל, חייב להם כספים. הוא אף אושפז בבית החולים לאחר שלקה בהתקף לב עקב האיומים שקיבל.
בני הזוג פנו ליועץ כלכלי ולתדהמתה נודע לה כי בעלה הונה אותה כאשר ביצע בחשבון הבנק שלה בבנק 'דיסקונט', שהיא הייתה מורשית חתימה יחידה, פעולות בנקאיות רבות מבלי שמנהל הבנק ביקש את אישורה, ובסופו של דבר משך למעלה ממיליון שקל. על פי הנהלים, אין לבצע כל פעולה בחשבון בנק של לקוח ללא אישורו או קבלת אישור ממנו בכתב או בהוראה טלפונית שגם תועדה במסמך בנקאי.
בכתב התביעה שהגישה ב' באמצעות עו"ד שי ורד לבית משפט השלום בתל אביב נגד בנק דיסקונט נטען כי בעלה דאז (מאז בני הזוג התגרשו) זייף את חתימתה וביצע את הפעולות בטלפון ובכתב זאת מבלי שמנהל הבנק או כל פקיד אחר קיבל את אישורה לכך. לטענתה זמן קצר לאחר מכן מנהל סניף הבנק שהיה מעורב בפרשה הועבר מתפקידו. עוד נטען, כי הבנק לא טרח ליידע אותה בפעולות שביצע בעלה בחשבון הבנק או לקבל את אישורה.
לדבריה, כאשר פנתה לבנק להחזיר לה את כספי המשיכה שבוצעו בחשבונה ללא ידיעתה ואישורה היא נתקלה בסירוב מוחלט. אולם זמן קצר לאחר מכן נחתם הסכם פשרה עם ב' והיא קיבלה חלק מהכספים אבל היא החליטה לא לוותר ולדרוש את כל הכסף. ב', תבעה מהבנק פיצוי של כמיליון וחצי שקל על הנזקים בכך שפקידיו התרשלו ואפשרו לבעלה באותה העת לבצע פעולות בחשבון הבנק שלה קבלת אישורה. היא צירפה חוות דעת של גרפולוג שקבעה, כי החתימות במסמכי הבנק אינן שלה.הבנק הגיש כתב הגנה בו דחה על הסף את טענותיה של ב'. הבנק טען, כי גירושי בני הזוג היו פיקטיביים עקב הסתבכות בעלה דאז וכי מדובר בגירושי נוחות שכל מטרתם ניסיון להציל משהו מרכושם.
לדברי הבנק, אין שחר לטענות שהבנק ביצע פעולות לא מורשות בחשבון הבנק של ב' וכי הפעולות בחשבונה נעשו על ידה או בידיעתה ובהרשאתה. לטענת הבנק, ב' אישררה את הפעולות בחשבונה, יש לה אחריות תורמת בשיעור של 100 אחוז, וכי דין התביעה להידחות, שכן היא חתמה על הסכם פשרה שבו היא מנועה מלתבוע את הבנק. הבנק משום מה לא הגיש חוות דעת נגדית של גרפולוג.
השופטת רונית פינצו'ק-אלט דחתה טענות הבנק, קיבלה את תביעתה של ב' וחייבה את הבנק לשלם לה פיצוי של 1.1 מיליון שקל וכן הוצאות משפט בסכום של 75 אלף שקל. לדברי השופטת, אין בהסכם הפשרה שחתמה עם הבנק דבר המונע מ-ב' לתבוע אותו. היא תמהה מדוע הפקידה שנתנה את ההוראה להעברת הכספים לא הובאה להעיד מטעם הבנק. השופטת ציינה בפסק הדין, כי אין כל הוכחה שבני הזוג התגרשו באופן פיקטיבי, וכי הבנק לא הוכיח זאת בראיות וכי לא די רק במסקנה או סברה.
מבנק דיסקונט נמסר בתגובה, כי בכוונתם לערער על פסק הדין.