מי שלא צולל לתוך המספרים וההתניות עלול לקנות את ההתפלפלות של פקידי האוצר, שמדברים על המיליארדים הרבים שנשפכים על המשק ועל "הקריטריונים ההגיוניים" לקבלת סיוע השתתפות בהוצאות קבועות. עסקים רבים שבדקו את זכאותם, לעומת זאת, נדהמו לגלות שהקריטריונים למענק ההשתתפות בהוצאות קבועות כלל לא קשורים לפגיעה בעסק. מנגנון הפיצוי מתעלם לחלוטין מכל העסקים שעובדים עם חברות סליקה ואשראי לנוחות הלקוחות שלהם, או מנפיקים מסמכים חשבונאיים כחוק בזמן קבלת הכסף.
אתן בתור דוגמה את עסקיי בתחום הכושר והתנועה. בבעלותי סטודיו לפילאטיס ובית ספר לריקודים סלונים ולטיניים בחיפה. שני העסקים, החולשים יחדיו על שטח מסחרי של 400 מטר רבוע, נסגרו בהנחיית המדינה ב-15 למרץ ועד ה-7 במאי. סגורים, נעולים על סורג וסריח, אין יוצא ואין בא, לא נכנס ולו לקוח אחד בשערי העסק. כמעט חודשיים של אפס פעילות עסקית. לצערי, שיעורי ריקוד לזוגות ופילאטיס מכשירים לא ניתן לספק בטייק אווי. ומה הזכאות על פי מנגנון הפיצוי? 0 שקלים חדשים. הגיוני? לא.
הקריטריון לקבלת מענק השתתפות בהוצאות קבועות הוא ירידה של 25% לפחות במחזור בחודשים מרץ ואפריל לעומת אותה תקופה אשתקד. למרות שבפועל הפעילות העסקית נגדע והעסק היה סגור כמעט חודשיים, לא נרשמה פגיעה כה חריפה במחזור. בעסקי הכושר 99% מהלקוחות משלמים באשראי, ופה קבור הכלב.
כשמגהצים אשראי, הלקוח מחויב בתאריך החיוב שבחר ובית העסק מקבל את הכסף לבנק רק חודש אחר כך. ההכנסה נרשמת במחזור העסקי רק אז, כך שבמרץ נרשמו ההכנסות של חודש פברואר ובאפריל נרשמו התנועות שהיו בתחילת חודש מרץ, כשהסטודיו עוד היה פתוח. כלומר, ברור שבחודש מרץ לא תהיה ירידה במחזור (גם לא אמורה להיות), כי כרטיסי האשראי שנכנסים הם של חודש פברואר. בחודש אפריל תהיה ירידה קטנה, כי נכנסו תשלומי האשראי של חודש מרץ (כאמור, סגרנו ב-15.3).
את הפעילות העסקית (או היעדרה) נראה רק ברישומים של חודש מאי, אך חודש מאי כלל לא מהווה קריטריון זכאות. במילים אחרות: מבחינה חשבונאית, התקופה בה העסק צריך להראות פגיעה במחזור לא חופפת לתקופה שבה הוא אכן היה סגור. אם כן, ה"טעות" של עסקים רבים היא שהם עובדים עם אשראי כדי להקל על הלקוחות, ומוציאים חשבוניות בזמן קבלת הכסף כחוק. הייתכן שקובעי המדיניות בחלונות הגבוהים באמת לא היו מודעים לכך כשקבעו את מנגנון הפיצוי? במיוחד לאור העובדה שהמענק של שכירים בעלי שליטה כן מתחשב במחזור של חודשים מרץ-יוני.
המדינה הטילה מצור על המשק הלכה למעשה, וגרמה לירידה של 100% בביקושים ובפעילות העסקית. אם היה מדובר בעשרה אחוזים או אפילו 40 אחוזים מהביקוש, הייתי יכולה להבין. מדובר בשוק חופשי ואנחנו, היזמים, יודעים ליפול ולקום – וגם להמציא את עצמנו מחדש כשצריך.
האם מקבלי ההחלטות ישאו בתוצאות של הסגר שהם כפו על העסקים שלנו? לא. לכן הם יצרו מנגנון מיסוך. בעוד שפקידי האוצר ומנהלי רשות המיסים קופצים בין האולפנים ומציגים בגאווה את תוכנית הסיוע לעסקים, לנו נפער הפה בתהדמה. קשה לשמוע את רואה החשבון החביב שלנו, אריק, מבהיר לנו למה אנחנו לא זכאיות.
הכותבת היא ענת ברוך, אמא של רומי ויעל, בעלת סטודיו לפילאטיס מכשירים ובית ספר לריקודים סלוניים בחיפה, בעלת תואר ראשון בכלכלה ובמדע המדינה ותואר שני במנהל עסקים.