שר הכלכלה הטרי עמיר פרץ רק נכנס לתפקידו ומיד הצהיר: דמי אבטלה לעצמאים. על פניו, מדובר בחלומם של רבים: ביטחון כלכלי במידה שהעסק לא יצליח. אך כרגיל במדינתנו חובבת האותיות הקטנות, למהלך כזה יש מחיר והמדינה פחות מעוניינת לשלם אותו. מה זה אומר בפועל? המדינה תגבה עוד כסף מכל העצמאים, ותסייע רק לאלה שיסגרו לגמרי את העסק.
מירב ארלוזורוב כתבה ב-TheMarker שארגוני העצמאים – ולהב בראשם – זרים חול בעיני המגזר אותו הם מייצגים, כשהם מפיצים לכל עבר את הטענה המופרכת לפיה ניתן לקבל דמי אבטלה עבור הפרשה מזערית של 0.25% מההכנסה. אלא שהחישוב של להב עצמה מלמד שזה לא אפשרי: ככל הנראה, כדי לקבל דמי אבטלה העצמאים יהיו חייבים להפריש בין 1.1% ל–1.8% מהכנסתם — כ-1.5% בממוצע – בנוסף להפרשה הקיימת לביטוח הלאומי.
>> דמי אבטלה לעצמאים? לא מילה גסה. תשאלו במדינות המערב
איזה עצמאי יסכים לשלם עוד כסף עבור האופציה לקבל דמי אבטלה? כמה אנשים אתם מכירים שיסכימו לסגור את מפעל חייהם – העסק, המסעדה או החברה שהקימו – כדי לקבל דמי אבטלה? אני לא מכיר כאלה. אדם שמשקיע את כל כולו בעסק שלו ינסה להחיות אותו ככל שניתן.
אני מציע שלא נדבר על דמי אבטלה אחרי סגירת העסק. אני מציע שנדבר על איך המדינה יכולה להקל על החיים של בעלי העסקים, כדי שירוויחו יותר ויוכלו לכלכל את עצמם לאורך זמן. יש כל כך הרבה אפשרויות: הורידו ביורקרטיות מיותרות. בטלו את הצורך בקבלת רישיונות שנים אחרי שהעסק נפתח; צמצמו את האישורים הנדרשים מאינספור גופים; והפחיתו את התקנות הבלתי נגמרות. כל הדברים הללו לא עולים בקנה אחד עם המציאות, ולעתים הם אפילו סותרים את עצמם.
במקום לקחת עוד כסף מהעצמאים כדי להחזיר להם אותו (את זה נוכל לעשות לבד, תודה), עדיף ששר הכלכלה ואנשי משרד האוצר יעברו על התקנות ויראו כיצד הם יכולים להקל, לשחרר חסמים ולתת לעצמאים לרוץ קדימה. לקחת כסף מאיתנו ולהגיד לנו "הנה, דאגנו לכם" זה כמו שאתן לבן שלי כסף כדי שיקנה לי מתנה. זה לא רציני ולא בשביל זה אנחנו צריכים את הפוליטיקאים. אנחנו צריכים אותם כדי לשנות את המציאות, לא כדי להנציח אותה.
הכותב הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה ובעלי "הרש תקשורת ואסטרטגיה"