רבע מיליון בני אדם נוסעים מדי יום ברכבת ישראל והמספרים רק עולים. העדות הבולטת ביותר לכך היא העבודה הרבה של האחראים על האבדות ברכבת. לפטופים, מטריות, מעילים, כובעים, מזרוני יוגה, סמארטפונים, גז מדמיע. את הכל אפשר למצוא על הקרונות ועל הרציפים.

"מידי יום אנחנו מקבלים עשרות חפצים שאנשים שכחו ברכבת. היו מקרים של נוסעים שירדו מהרכבת ושכחו את הלפטופים עם קבצים פתוחים. עד כדי כך", מספרת מנהלת מחלקת האבדות ברכבת ישראל, נועה משיח, "אנשים ממהרים ולא בודקים לפני שהם יורדים אם הם השאירו אחריהם חפצים אישיים".

בחורף מתמלא מחסן האבדות של הרכבת במאות מטריות ובעשרות מעילים וסודרים. בקיץ אפשר למצוא בו בגדי ים ואף זוגות אופניים. "היו מקרים שאנשים נחתו בנתב"ג עלו על הרכבת לתל אביב ושכחו על הרציפים  את המזוודות עם כל הקניות שעשו בחו"ל", מגלה משיח, "כל יום אנחנו מקבלים המון אבדות של נוסעים והמחסן שלנו הולך ומתמלא".

מחסן האבידות ברכבת ישראל (צילום: יחסי ציבור)
מחסן האבידות ברכבת. למה אתם לא באים? | צילום: יחסי ציבור

אין כמעט מוצר שלא נשכח פעם ברכבת. שקי שינה, ספרים, מתנות, דרכונים, משקפיים ותעודות זהות. מרבית המוצרים נשכחים בימי ראשון וחמישי בשעות הבוקר ובערבי חג, בזמני העומס הכבדים ביותר.

החיילים מהווים מחלקה בפני עצמם בנושא האבדות, ומה שהם מאבדים עלול להיות יקר הרבה יותר. פרט לתיקים ומדים, משיח מספרת שגם רובים ומחסניות מצאו את דרכם למחסן האבידות, אם כי בכמות קטנה מאוד.

"החיילים מאבדים בעיקר חוגרים ותיקים. חלק לא מבוטל מהחיילים מעדיף לא להגיע למחסן האבדות ולקחת את החוגרים אולי מתוך עצלנות או חוסר זמן כי הם שוהים בבסיס ואין להם יציאות רבות אז הם מעדיפים לעלות למשפט ולשלם קנס ולקבל חוגר חדש", הסבירה משיח.

נועה משיח (צילום: אלבום פרטי)
נועה משיח. "שוכחים לפטופ עם קובץ פתוח" | צילום: אלבום פרטי

רק מעט יותר ממחצית מהנוסעים שמאבדים את חפציהם מגיעים למחסן האבדות בתחנת סבידור - מרכז בתל אביב כדי לאתר אותם. השאר מוותרים.

"יש נוסעים שיוצאים מנקודת הנחה שאין סיכוי שימצאו את הפריטים שאיבדו. הם מתייאשים ומוותרים עליהם וחבל", אומרת משיח, "אני מציעה לנוסעים לא להרים ידיים, להתקשר לשירות הלקוחות שלנו - *5770 למסור את הפרטים ובמידה ונמצא את החפצים שאיבדו ניצור איתם קשר ונחזיר להם אותם".

האבדות מחכות במחסן הרכבת לבעליהן במשך שלושה חודשים. לאחר מכן הם נלקחים. כלי הנשק עוברים לטיפול המשטרה והצבא. שאר החפצים עוברים גם הם לטיפול המשטרה, שמנסה לאתר את הבעלים. לאחר מכן הם נמכרים במכירה פומבית.

"סוודרים, מעילים, בגדים  וספרים שלא נדרשו על ידי הנוסעים מועברים לעמותות לנזקקים, לקשישים ולילדים", מוסיפה משיח.