פרות (צילום: Simon Alvinge, Istock)
ישראל היא אי בים של כאוס וטרינרי | צילום: Simon Alvinge, Istock

שפעת העופות. פרה משוגעת. כלבת. פה וטלפיים. קדחת מלטה. אבעבועות הצאן. מחלת ניוקאסל. דבר הבקר. קדחת מערב הנילוס. סלמונלה. קטרת העור. מחלת ג'ונס. אלה כמה מחלות מידבקות של בעלי חיים, שחלקן עלולות להיות קטלניות לאדם.

ציפור אחת נגועה בשפעת העופות עפה במארס 2006 ממצרים לעזה, ומשם כבר עברה השפעת ליישובי עוטף עזה בהתפרצות מקומית, משם לחבל לכיש, ואחר כך לפרוזדור ירושלים ולבקעת הירדן. למרבה המזל השתלטו השירותים הווטרינריים על המצב.

ישראל היא אי בים של כאוס וטרינרי: סוריה, ירדן, לבנון והרשות הפלסטינית אפילו לא מדווחות על התפרצויות לארגון העולמי. העובדה שלא פרצה בישראל מחלה וטרינרית חמורה היא תעודת כבוד לשירותים הווטרינריים, או נס, או שילוב של השניים. כמו בכל העולם, גם בישראל נהוגה עצמאות מקצועית ומינהלית מוחלטת של השירותים הווטרינריים, כדי להימנע מהשפעות פוליטיות או מלחצים סקטוריאליים של חקלאים, של סוחרי בשר ושל אינטרסנטים.

וכך, הגוף הזה מוגדר כיחידת סמך ואינו כפוף ישירות לשר החקלאות או למנכ"ל משרדו, ומדי יום ביומו הוא עומד במוקד של מאבקים עזים ונדרש להדוף ולנטרל ניגודי אינטרסים הקשורים בתחום המזון מן החי (הן מתוצרת הארץ והן מזון בשר מיובא) בהיקף של מיליארדי שקלים בשנה.

אישה אוחזת סכין (צילום: EHStock, Istock)
מאבק של אנשים שרגילים להחזיר בסכין | צילום: EHStock, Istock

במלחמות בענף הבשר משתתפים אנשים שרגילים לעבוד עם סכינים, ודם על הידיים לא זר להם. צריך להבין עד כמה עצום כוחם של אנשי השירותים הווטרינריים: עיכוב אוניית בקר באילת או בעקבה לכמה ימים יסב נזק של מיליונים ליבואנים ורווח נטו למגדלי הבקר מכפר יהושע או מנהלל. פשיטה של יחידת החקירות (פיצו"ח) על משק חקלאי היא רווח למשק שכן העלמת עין מצאן המוברח מהשטחים היא סיפור מסוכן, ועיכוב ביורוקרטי באישור תרופה וטרינרית ינחית מכה עסקית למבקש האישור - וייטיב עם המתחרה.

מעשי שחיתות בענף? יש ויש, ומדובר בסכנת חיים. לדוגמה, הווטרינרים הממשלתיים מחסנים בעלי חיים בפני מחלות מידבקות תמורת אגרה שנגבית מהחקלאים (עלות העבודה והחיסון). פיתוי עצום עומד לפתחם של החקלאים להציע לווטרינר ממשלתי, המחסן את העדר שלהם בכובעו הציבורי, לשכור את שירותיו כווטרינר פרטי. במצב כזה הוא עשוי להעלים עין ממחלה שמחייבת סגר מיידי, לטפל באינטנסיביות יוצאת דופן בחקלאי-לקוח על חשבון עבודתו הציבורית, או, כפי שכבר התרחש, לגנוב מהמחסן הממשלתי תרופות בתשלום מופחת ולחסוך קצת לחקלאי. ואכן, העבודות הפרטיות של וטרינרים ממשלתיים הן מקור לתלונות בלתי פוסקות, לחקירות ולהליכים משמעתיים ומשפטיים שאינם יורדים מסדר היום.

אלא שזו רק המחלה הגלויה והפשוטה יחסית בשירותים הווטרינריים. בהשוואה להתנהלות הכוחנית של בני האדם שנלחמים על השליטה בתחום הזה, מחלות מידבקות של בעלי חיים נראות כמו הבעיה הכי בריאה שיש.

פגישה חשאית בבית דגן

שלום שמחון שר החקלאות (צילום: חדשות 2)
הפך את זיילר לאגרנט של השירותים הווטרינרים. שמחון | צילום: חדשות 2

חדר צדדי במתחם הצמוד למשרד החקלאות בבית דגן אירח בשנה האחרונה כמה פגישות חשאיות ויוצאות דופן, הנחשפות כאן לראשונה. לחדר הזה הגיע ורדי זיילר, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים בדימוס, כדי להיפגש עם קבוצת קציני משטרה בכירים, ובראשם תת ניצב ג'קי בריי, ראש היחידה הארצית לחקירות כלכליות (הידועה בשם להב 433), ורב פקד רונן סהר.

זיילר מכיר היטב את בית דגן, בעיקר בשנה האחרונה, מאז שקיבל משר החקלאות שלום שמחון את המינוי להוביל את "ועדת החקירה הממלכתית לבחינת התנהלות השירותים הווטרינריים". כמו אגרנט למלחמת יום הכיפורים, כהאן למלחמת לבנון, ובייסקי לפרשת מניות הבנקים, זיילר הוא לשירותים הווטרינריים.

מדוע מצבם של השירותים הווטרינריים זכה לוועדת חקירה ממלכתית, הפועלת באינטנסיביות מאז יוני אשתקד ושבקרוב תתכנס להסיק את מסקנותיה, בזמן שסכנות ברורות ומיידיות לא פחות בחברה הישראלית אינן זוכות לכבוד הזה, ונאלצות להסתפק במבקר המדינה?

אל תפקידו של המבקר נגיע בהמשך: הוא כבר פתח בבדיקה מקיפה של נסיבות בריאתה של ועדת החקירה הזו ותחילת חייה. במשרד החקלאות נפלה תדהמה כאשר השר שמחון ביקש את אישור הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית, שתקבל סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית. בנימוקי הבקשה טען השר כי "מידע רב" ו"ממצאים של גורמים בודקים" בעלי אופי חמור מצדיקים את המהלך הדרמטי, "בטרם תתרחש על המדינה בעיה בריאותית וכלכלית שקשה לצפות את מידת פגיעתה".

בישיבת הממשלה שהתמקדה בעסקת החטופים עם חיזבאללה, ב-29 ביוני 2008, אושרה בקשת שמחון ללא כל דיון. שר המשפטים דניאל פרידמן המליץ על ההצעה כמתחייב בחוק. לא עזרו טענותיהם של שני הנחקרים הראשיים בוועדה, שראשם הציבורי מוטל לפתחה - ראש השירותים הווטרינריים ד"ר משה חיימוביץ', וסגנו לענייני מינהל יהודה מאירוביץ' - שאמרו ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז כי הקמת הוועדה היא בבחינת מחטף של שמחון, שאין מאחוריו כל מידע או ממצאים חמורים, אלא רק אינטרס אישי לפגוע בהם. השניים האשימו את שמחון במסירת מידע כוזב ובהטעיית הממשלה. הם גם טענו לניגוד עניינים של זיילר, ובכך פתחו נגדו חזית עוד לפני שהתייצבו להעיד בפניו. זיילר לא שכח את העלבון.

מה שמחון רוצה?

על-פי דוחות מבקר המדינה, מצבו של השירות הווטרינרי לא מזהיר אך די סביר, ועם זאת לא מדובר במקום נטול פגמים שאינו ראוי לבדיקה מקיפה: פיקוח לקוי על שחיטה שחורה, כפילות בתפקוד מול משרד הבריאות ומול הווטרינרים העירוניים, בעיית סמכויות שנמסרו משום מה לארגוני החקלאים, וליקויים מסוימים בכשירות לקראת תרחישים מסוכנים. מצד שני, כשפרצה שפעת העופות השירותים ידעו להשתלט עליה ולחסלה, ובכלל - ישראל היא עדיין מקום בטוח לאכול בו בשר, במידה רבה בזכותם.

ספק אם הוועדה הנכבדה תוכל להשיב על השאלה שלשמה התכנסה, אם השירותים עומדים בכבוד במשימתם ואם הם ערוכים לעמוד בה בעתיד. נדמה שיעדיה ברורים: ממצאיה לא ייטיבו עם הראש חיימוביץ' ועם סגנו מאירוביץ'.

צפויות גם מסקנות מערכתיות, שיעסקו במידת העצמאות הראויה של השירותים ובסטטוס של יחידת סמך. אם הוועדה תמליץ לחזק את שליטת שר החקלאות ומנכ"ל המשרד בשירותים הווטרינריים, יקבל שמחון - שביקש ושקיבל את ועדת החקירה וגם בחר את חבריה - את מבוקשו.

את מאירוביץ' כבר ניסו לרצוח

צילום אילוסטרציה (צילום: אימג'בנק - gettyimages)
מי ניסה לתקוף את מאירוביץ'? | צילום: אימג'בנק - gettyimages

מאירוביץ', 61, המכהן עשרים שנה בתפקידו, הוא האיש החזק במערכת: יודע הכול על המתרחש בה, מקושר במשרדי הממשלה השונים, אינו מהסס להביע את דעתו בתקיפות. מתוקף תפקידו ובגלל אישיותו, מאירוביץ' עומד בחזית הטיפול בתלונות נגד עובדים - למשל, תופעת הווטרינרים המחלטרים ללא אישור. זיילר מציג את אחד המאבקים ככזה שמאירוביץ' לקח רחוק מדי, עד כדי בריונות ניהולית.

מאירוביץ' רכש לא מעט אויבים הרבה לפני שמחון. חלקם מפיצים עליו שמועות ומתלוננים עליו (והשר, כזכור, טוען שקיבל מהם מידע "חמור"); אחד מהם הלך הרבה יותר רחוק. בסוף 2002, כשמאירוביץ' יצא בערב ממשרדו בבית דגן, התנפל עליו אדם עוטה צעיף על פניו, וניסה לרצוח אותו בגולת ברזל הקשורה לשרשרת. מאירוביץ' איבד את ההכרה ונפל לקרקע, עם חבלה חמורה בראשו ועם אצבע מרוסקת. התוקף קפץ מעבר לגדר. המקרה לא פוענח עד היום.

לאיבה הגלויה של השר כלפי מאירוביץ' יש יסודות איתנים. הראשון נטמן בקדנציה הראשונה של שמחון כשר חקלאות בממשלת אריק שרון ב-2001. מגדלי העופות לחצו על האיש שלהם בממשלה, ושמחון דרש ממועצת הלול להוריד את דמי השירות ששילמו הלולנים על תרכיב החובה נגד קדחת הנילוס המערבי, המיוצר במכון הווטרינרי. מאירוביץ' ומנהל השירותים אז, ד"ר עודד ניר, התנגדו, אבל שמחון ניצח וזכה לנקודות אצל החקלאים כי דמי השירות צומצמו בחצי.

באותה שנה נרשם סיבוב שני במאבק. שמחון דרש הפעם להפחית את אגרת הובלת בקר, ובכך לשמח את מגדלי הבקר הגדולים בעמק יזרעאל. ההפחתה הייתה גורעת 1.7 מיליון שקל מתקציב השירותים הווטרינריים, שהוא כ-60 מיליון שקלים בשנה. מאירוביץ' נעמד על הרגליים האחוריות, והפיצוץ היה בלתי נמנע. כך התנהל הדיאלוג ביניהם, לפי עדותו של מאירוביץ' בוועדה ובדיווחים שמסר.

שמחון שאל אותו: למה אתה לא ממלא הוראות של הממונים עליך?

מאירוביץ': לא אמלא שום הוראה בלתי חוקית, ואני רואה בהוראה שלך בעניין האגרות הוראה לא חוקית.

שמחון: אתה לא יכול להמרות פי מנכ"ל ושר.

מאירוביץ': יש סעיף 15 בתקשי"ר, שלפיו אתה יכול לפטר אותי.

שמחון: לא ייתכן שלא תמלא הוראות.

מאירוביץ': אני את השוחד הפוליטי שלך לא אשלם בהורדת אגרות ממשלתיות לחקלאים.

שמחון סיים את השיחה.

בוס (צילום: lisegagne, Istock)
מאירוביץ' צעק במגפון לשמחון: אתה מציע דם כנגד דמים | צילום: lisegagne, Istock

כשנכנס השר לקדנציה שנייה בתפקיד, והפעם בממשלת אהוד אולמרט, הוא האיץ את מאבקו במאירוביץ' ובחיימוביץ', וההיתקלות השלישית והמסכמת הייתה כתובה על הקיר. במסגרת הכנת חוק ההסדרים ל-2007, שמחון יזם את ביטול מעמדם של השירותים הווטרינריים כיחידת סמך עצמאית, ודרש להכפיפם אליו תוך פיטורי ארבעים עובדים, שהם מרבית עובדי המינהל בגוף זה.

הצמד המנהל יצא למלחמת עולם וטען שמדובר בהשתלטות עוינת שנועדה לסלקם כדי לסדר הטבות לחקלאים.

מאירוביץ', בסגנונו הבוטה, הוסיף שמן למדורה. באסיפת עובדים שבה הודיע שמחון על חבילת סיוע לחקלאים בגובה 150 מיליון שקל, ומצד שני הודיע על הכוונה לפטר את ארבעים העובדים, מאירוביץ' צעק למיקרופון: "יש כאן הצעה לדם כנגד דמים". שמחון לא שכח. הדם הרע בין השניים נשאר לצבור משקעים, עד שוועדת החקירה הממלכתית תתיז אותו החוצה.

ההתעקשות של השר הצליחה אז: הוא העביר בממשלה החלטה לביטול מעמד יחידת הסמך. רק שלמרבה המבוכה, לממשלה אין מעמד בקבלת החלטה כזו, משום שהגורם המוסמך לבטל סטטוס של יחידת סמך הוא דווקא נציבות שירות המדינה. הנציב הולנדר העמיד את שמחון על טעותו, והסביר לו שפעל שלא כחוק. החלטת הממשלה נשארה על הקרח, והשירותים הווטרינריים ממשיכים להיות יחידת סמך עצמאית. בינתיים.

חשד לבקשת שוחד

אין תמונה
ד"ר סמינה הוא האדם שמאשר את התרופות הווטרינריות

בין שמחון לבין חיימוביץ'-מאירוביץ' עומד אדם חזק, ד"ר יצחק סמינה, ובמרובע הזה מתלהטים היצרים. סמינה, יו"ר הסתדרות הרופאים הווטרינריים, מנהל את המעבדה לתרכיבים במכון הווטרינרי ותפקידו רב עוצמה: הוא מאשר, או לא מאשר, מהר או לאט, תרופות ותרכיבים של יצרנים ושל יבואנים.

סמינה, ידיד של שמחון, הוא יו"ר מושב גן שורק ופעיל בכיר בתנועת המושבים של שמחון. הוא גם המועמד של שמחון להחליף בעתיד את חיימוביץ' כראש השירותים הווטרינריים. סמינה נתפס בעבר בעבודה פרטית ללא אישור, ועד היום מתנהלת נגדו חקירה בנציבות שירות המדינה, לאור תלונות של חיימוביץ' על עבודות פרטיות ועל הפעלת קליניקה פרטית על חשבון העבודה הציבורית.

יבואן של תרופות ותרכיבים, ד"ר גידי גיא, פרש בוועדת החקירה מסכת המתעדת, לטענתו, את התנהלותו המתעמרת של סמינה, בצורת עיכוב מכוון של אישורים, ולדעתו הדבר נועד למנוע תחרות מול מונופול יצרני התרופות הווטרינריות ויבואניהן.

בתגובה לשאלותיו של זיילר סיפר גיא שבשלב מסוים שאל את סמינה כיצד ניתן לזרז את הטיפול בבקשה מסוימת שלו. "הוא חכך בידיו", השיב גיא והדגים באצבעותיו את התנועה של ספירת שטרות כסף, "ואמר לי, תביא את הניירות המתאימים". בתשובה לשאלת G על החשד לבקשת שוחד העולה מהעדות, אמר סמינה: "שילך קיבינימט יחד איתך". משרד החקלאות הכחיש את הדברים. הציבור לא יכול כעת לקבל מידע על תפקודו של סמינה, על התלונות נגדו ועל התנהלותו מול חיימוביץ' ומאירוביץ' מסיבה פשוטה: זיילר אישר לו למסור את כל עדותו לוועדת החקירה בדלתיים סגורות.

בפני חיימוביץ' ומאירוביץ' עומד יריב מר נוסף. ד"ר רוני עוזרי, מנהל "השירותים הווטרינריים בשדה" וסגן מנהל השירותים, שאב את עיקר כוחו בתקופה שבה כיהן כרופא הראשי ליבוא בעלי חיים וליצואם: ברצותו יעכב עדר בקר על אונייה שהגיעה מאוסטרליה, ברצותו יקדים אישור העברת עדר צאן לשטחים בחודש הרמדאן - כל החלטה מיתרגמת למיליונים. הוא אורח קבוע במחלקה המשפטית של משרד החקלאות, ועל כל תלונה שהפנו נגדו יבואנים ויצואנים יש תלונה שלו נגד חיימוביץ' ומאירוביץ' - זו מלחמה מתמדת.

בפרשה החמורה ביותר, כנראה, בתולדות השירותים הווטרינריים, המתפרסמת כאן לראשונה, התרחשה הפקרות ביבוא עגלים מאוסטרליה. היא נמשכה שלוש שנים (2001-2004), לאחר שסוחרי בקר הצליחו "לארגן" תיקון קטן במסמכי ההובלה של העגלים, ובו נקבע: אם במסמך היצוא מאוסטרליה ייכתב שהעגלים לא הגיעו לגיל שלושה חודשים, יוותר השירות הווטרינרי בישראל על כמה בדיקות וחיסונים מחמירים.

ההסבר: מאחר שקשה לאתר מחלות אצל עגלים בני פחות משלושה חודשים, אין צורך לחסנם נגד כמה מחלות מידבקות, כגון שחפת ו-Johnes Disease (בת שחפת, מחלת מעיים קטלנית לאדם), ואין צורך לבדוק אצלם מחלות מין מידבקות.

זו הייתה פיקציה: עגל בן שלושה חודשים שוקל לכל היותר 150 קילוגרם. לפי חוק צער בעלי חיים האוסטרלי, אסור להעלות על אונייה עגלים שמשקלם נמוך ממאתיים קילוגרם, אלא שהמשקל הממוצע של העגלים שיובאו בעזרת המסמך המתוקן היה 250 ק"ג. הם היו בני ארבעה עד שישה חודשים מה הרוויחו יבואני העגלים מהתרגיל? חסכו 70 דולר חיסונים לכל ראש, ובסה"כ חסכו כ- 15 מיליון דולר. רק אחרי שלוש שנים, מנהל השירותים הווטרינריים עצר את החגיגה. משום מה הוא לא בא חשבון עם המעורבים בדבר, שחשפו את הציבור לסכנות חמורות, ומכאן שהמשטרה לא חקרה את הנושא. חשוב היה לדעת כיצד הסביר ד"ר עוזרי לוועדת החקירה את פרשת העגלים, שהתרחשה תחת עינו הפקוחה, אלא שהדבר אינו אפשרי: זיילר אפשר גם לעוזרי להעיד בדלתיים סגורות.

חודש לפני הקמת ועדת החקירה החליט חיימוביץ' לצמצם את מסגרת תפקידו של עוזרי ולשלול ממנו כמה סמכויות. השינוי תואם עם נציבות שירות המדינה, ובוצע בספרים של השירותים הווטרינריים. אבל חיימוביץ', למרות הלחץ של סגנו מאירוביץ', לא קרא לעוזרי כדי להודיע לו על המהלך. משהוקמה הוועדה החליט חיימוביץ' כי יודיע לעוזרי על הקיצוץ בסמכויותיו רק אחרי שעוזרי יעיד בוועדה.

זאת הייתה טעות שסיבכה אותו וגם את מאירוביץ'. עוזרי ביקש מראש מזיילר להעיד בדלתיים סגורות, בנימוק שהוא מרגיש מאוים. חיימוביץ' המתין עד אחרי עדותו כדי להודיע לו על יישום ההחלטה הישנה לקיצוץ בסמכויותיו, ואז פנה עוזרי בבהילות לזיילר: הנה ההוכחה שהפחדים שלי מוצדקים, מתנכלים לי.

לכתבה המלאה בגלובס