שינוי השיח הפנים-ארגוני בצל המלחמה: מאז 2008 וביתר שאת בעשור האחרון, הושקעו מאמצים רבים בשילוב של החברה הערבית בתעשיית ההייטק הישראלית המשגשגת. מאמצים אלה, שנשאו פירות בדמות שילובם של מעל ל-10,000 מהנדסים ומהנדסות ערביים בחברות ההייטק השונות, היו תהליך ארוך, סיזיפי וכולל של ארגון צופן לצד ארגוני חברה אזרחית נוספים. הדבר נעשה בתמיכה ממשלתית וכמובן תוך התגייסות של החברות והסטארטאפים עצמם.
מקומות העבודה במשק בכלל ובתעשיית ההייטק בפרט, הם מוקד השילוב והמגע העיקרי והמרכזי בין החברה הערבית והיהודית. בהינתן שמערכות החיים, המגורים והחינוך מופרדות אלה מאלה, הרי לראשונה יהודים וערבים נפגשים ופועלים למען מטרה משותפת בעיקר במקומות העבודה. שם, גם עלולים להיווצר נקודות חיכוך משבריות. כמי שמובילות ארגון חברה אזרחית המקדם חיים משותפים, סובלנות, הכלה, גיוון ושילוב של החברה הערבית בהייטק, אנו יודעות כי זו משימה מורכבת בימים כתיקונם, ומאתגרת שבעתיים בעתות מלחמה.
ממחקר שקיימה צופן עם חברת הייעוץ והמחקר נאס בקיץ 2023, אשר בחן לראשונה את תפיסותיהם של ההייטקיסטים הערבים לגבי מקומם ושילובם בתעשיית ההייטק, עולה כי מרבית הנסקרים חשים כי הם משולבים כהלכה, זוכים ליחס הוגן ומתקדמים בהתאם לכישוריהם. יחד עם זאת, עולה באופן ברור כי רבים מהם חוששים לנהל שיח אישי וחברתי על רקע היותם בני החברה הערבית בישראל ובשל האתגרים העולים מהשתייכות זו.
אירוע 7 באוקטובר זעזעו את אמות הסיפים בכל תחומי החיים ואת מרקם היחסים העדין שבין החברה הערבית ליהודית, ובפרט במקומות העבודה – המהווים את נקודת הממשק העיקרית. חברות ההייטק, כמו מקומות עבודה רבים, נדרשות לנהל ולשמר את מערכות היחסים בין עובדיהן היהודים והערבים, וחלקן אף עושות זאת באמצעות מנהלי הגיוון התעסוקתי בתוך מערך משאבי האנוש שלהן. אחרות נמנעות מלטפל בנושא, אם בגלל הרגישות, אם מתוך חשש "להעיר את הדב מרבצו" ובין אם מתוך חוסר ידע והיעדר כלים כיצד לעשות זאת באופן שלא יגרום נזק.
"אני חשה שמחפשים אותי וממש חוששת"
מאז פרוץ המלחמה, מהנדסות ומהנדסים רבים מהמגזר הערבי מעידים כי הם מרגישים שהיחס אליהם השתנה: הם מוקד למבטים, להתלחשויות ובמקרים חמורים יותר - אף נשאלים שאלות מתריסות על מנת שייכשלו בלשונם. רבים מהם מעידים כי הם נמנעים מליטול חלק בשיחות על המצב המלחמתי, על הטרגדיה שאירעה ביישובי העוטף ובתוך כך על הלחימה בעזה. "אני מעדיפה לא להגיד כלום", מספרת י', מהנדסת בחברת הייטק, "כל מה שאגיד לא יישמע טוב וייצא לרעתי, אני חשה שמחפשים אותי וממש חוששת". מהנדס אחר, ח' – ותיק יותר, סיפר שלאור דיווחים על עובדים מהחברה הערבית שאיבדו את מקום עבודתם בשל אמירה שכתבו לפני מספר שנים, הוא מצא את עצמו "מנקה" את דף הפייסבוק שלו מכל מה שעולה ממנו ניחוח פוליטי, גם אם הוא לגיטימי.
"אם אני אגיד משהו וקולגה יהודי שלי יגיד את אותו הדבר – אני עלול לשלם על כך מחיר והוא לא – רק כי אני ערבי", כך שמענו מג' – מהנדס מוערך וותיק בחברת הייטק. "בעת הזאת הקול שלנו לא יכול להישמע כי אנחנו גם אזרחים ישראלים אבל גם משתייכים לעם הפלסטיני, ומבחינת הרבה אנשים בישראל אני מרגיש שלא עושים את האבחנה הנדרשת בין חמאס לבין יתר הפלסטינים שרוצים לחיות בשלווה".
שיח פנים-ארגוני ופעילות משותפת
אז מה צריכים לעשות הארגונים כדי לשמר מערכות יחסים תקינות בין עובדיהן? ראשית, חשוב שלא לחכות לרגע שבו יתגלעו חיכוכים וויכוחים העלולים להתלקח ולפגוע באנשים ובהתנהלות המקצועית כאחד. יש לזכור כי המהנדסים הערבים מהווים מיעוט בסביבה שברובה יהודית, ועל כן חשוב לייצר מרחב הכולל שיח שיש בו מגוון קולות ודעות. חובתו של כל מעסיק להעניק לעובדיו, יהודים או ערבים, את התחושה שהם שייכים, מוגנים, ושיש לגיטימציה לקיומם בחברה, לשמירה על פרנסתם ועל זכותם החוקית לשוויון.
כמו כן, בימים האחרונים חברת הייטק הפועלת לחיבור בין העובדים הערבים, החליטה על יצירת פעילות התנדבותית משותפת של עובדים ערבים ויהודים, למען תושבי העוטף והדרום. זוהי דרך נוספת ליצירת חיבורים בעת המורכבת הזו. "כשהעובדים היו לבושים בחולצות החברה וניתנה להם משימה משותפת, הם חשו חיבור בזכות העשייה המשותפת", סיפרה לנו ו', מנהלת צוות בחברה.
מייסם ג'לג'ולי היא מנכ"לית ארגון צופן ומירב (בוזי) בועז היא סמנכ"לית אסטרטגיה, שותפויות ופיתוח עסקי בארגון
לקבלת מידע וכלים נוספים בנושא, ניתן לפנות לארגון צופן בכתובת: Merav.boaz@tsofen.org