על פי ההסכמים הקואליציוניים ופעולותיה עד כה, נראה כי ממשלת נתניהו-סמוטריץ-דרעי סימנה לעצמה לא רק את שופטי העליון כמי שניצבים בדרכה למשילות הנכספת וגוזלים ממנה סמכויות יקרות ערך, אלא גם את השלטון המקומי והעומדים בראשו.
העברת הסמכויות על תכניות חינוך לשר אבי מעוז, ההחלטה (שלא הבשילה לבסוף) של השר מיקי זוהר לבטל אירועי תרבות מקומיים בשבת, הניסיון לחייב ראשי ערים חילוניות להגדיל תקציבים לחינוך החרדי והחלטות חד צדדיות של שרת התחבורה מירי רגב - מצביעים כולם על כך שהממשלה מנווטת את דרכה לעימות חזיתי מול השלטון המקומי. אולי בהתאם לתפיסה כי ראשי הרשויות, כמו היועצים המשפטיים, גם הם בסך הכל פקידים הניצבים בדרכם של השרים להשגת מטרותיהם.
הניסיון לרוקן מתוכן את סמכותם של ראשי הערים מנוגד למגמה המסתמנת בעולם, של העברת סמכויות בתחומים שונים מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי.
מחקרים ומקרי בוחן שונים מהעולם מצביעים על כך שהעברת סמכויות לשלטון המקומי מביאים לשיפור השירות הניתן לאזרח, להגברת האמון של הציבור בנציגי הציבור המקומיים שלו, ולחיזוק מעורבותם והשתתפותם של אזרחים בהיבטים הקשורים בניהול חייהם ברמה המקומית.
מומחים למדעי המדינה מצביעים על כך שהתועלת מהעברת סמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי היא לא רק ניהולית, אלא גם בעלת חשיבות דמוקרטית ואזרחית.
ככל שלרשויות המקומיות יש יותר סמכויות בתחומים שונים, כך מתאפשר לתושבים בשטחם להשפיע יותר על המדיניות בתחומי חיים שונים. יכולת השפעה יוצרת מעורבות אזרחית וזו מביאה בתורה לקבלת החלטות טובות יותר המשרתות את האינטרס הציבורי הרחב.
יתרה מכך:גם הגברת המשילות, אליה משתוקקת ממשלת נתניהו, אינה עוברת בהכרח בריכוז עוד ועוד סמכויות וכח, כי אם דווקא בהעברת סמכויות בתחומים שונים לרמה המקומית. ישנן בוודאי סוגיות רבות שאינן בליבת העשייה והאג'נדה של שרי הממשלה, שראוי לאפשר לתושבים להכריע לגביהם ברמת היישוב והעיר, ולא כהנחתה שמגיעה מלמעלה מירושלים.
העברת האחריות לרמה המקומית בסוגיות שונות (קיום אירועי תרבות, תקצוב תכניות לימוד משלימות ואפילו פתיחה או סגירה של עסקים), תשכך את המתחים המתקיימים בין אוכלוסיות שונות ברמה הלאומית, תאפשר הכרעה על פי האופי והצביון הפרטיקולרי של כל רשות מקומית, ותפנה את השרים לטיפול בסוגיות מהותיות ברמה הארצית.
ויש לזה גם תמיכה ציבורית: על פי סקר של ארגון "תנועה ישראלית" רוב מוחלט של הציבור תומך בהרחבת סמכויותיהן של הרשויות המקומיות בתחומים אזרחיים שונים. לא רק זאת, הרשויות המקומיות זוכות לרמת אמון גבוהה בהרבה מהכנסת והממשלה והן נתפסות כקשובות יותר לצרכי האזרחים. העמדות האלו חוצות את כל המגזרים והחתכים הדמוגרפיים.
דוגמה טובה לאופן שבו הרשויות יודעות לתפקד באופן מיטבי מול תושביהן ראינו במשבר הקורונה. במהלך המשבר הרשויות הדגימו ניהול ושליטה יוצאים מהכלל באספקת שירותי רפואה, רווחה, אכיפה והעברת מידע לתושבים. כלומר, מי שנמצא קרוב לשטח, קרוב לתושבים, בהכרח מכיר טוב יותר את הצרכים ומסוגל לספק מענה מותאם לאופי האוכלוסייה.
בעקבות החלטה של הממשלה הקודמת ששאפה להעביר סמכויות לרשויות המקומיות, בין השאר בעקבות הפקת לקחים מתקופת הקורונה, הוקמה ועדה מקצועית שהגישה את המלצותיה לאחר שסרקה את כל משרדי הממשלה ומצאה שניתן להעביר לרשויות המקומיות סמכויות מ-15 משרדים שונים.
אם הציבור תומך, המומחים תומכים ויש עדויות מכל העולם על האפקט החיובי של העברת סמכויות לרשויות המקומיות מדוע הממשלה נוסעת דווקא בכיוון ההפוך? נותר רק לקוות שזה לא נובע מתוך מחשבה שהעמקת המחלוקות והשסעים בחברה תשיא רווח פוליטי, או מתוך התחשבנות עם הממשלה הקודמת שלא תזכה חלילה בקרדיט על המהלך. תהיה הסיבה אשר תהיה, כדאי להזכיר לבכירי הממשלה שלפעמים רדיפה עיקשת אחר שליטה מביאה לאובדן שליטה.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון "תנועה ישראלית" הפועל לחיזוק ההשפעה האזרחית בזירה המונציפלית