בוקר בהיר אחד, גילה א', תושב צפון הארץ, כי החשבון שלו מעוקל. הסיבה: דו"ח חניה בגין חנייה בסמוך לתחנת אוטובוס לא שולם לעיריית נוף הגליל. הבעיה הייתה שהדו"ח אותו נתבקש לשלם כלל לא היה שייך לו.
לדבריו, הוא פנה כמה פעמים לנציגים בעירייה, הסביר להם שמדובר בטעות, וביקש שיסירו את העיקול אבל נתקל באטימות גמורה. העיקול לא הוסר באופן מידי ולכן נאלץ להגיש תביעה נגד העירייה על הנזקים שנגרמו לו.
בכתב התביעה שהגיש א' נגד העירייה לבית המשפט לתביעות קטנות בנצרת טען, כי פקח של העירייה טעה בהקלדת מספר המכונית ונרשם כאילו הוא זה שחנה.
העירייה טענה כי היא שלחה ל-א' שלוש פעמים הודעות תשלום קנס בגין חנייה שלא כדין, ומאחר ולא השיב לפניותיה הוחלט לעקל לו את חשבון הבנק בסכום של 519 שקל. אלא שא', טען כי מעולם לא קיבל שום התראה מהעירייה בגין חוב כלשהוא, ונודע לו על הקנס מהבנק לאחר שחשבון הבנק לו עוקל לבקשת העירייה.
"בגלל העיקול הלא חוקי שנעשה לי לא יכולתי למשוך כספים מחשבון הבנק שלי. חייתי בצמצום רב. הייתי צריך לבקש עזרה מאחי ומבני משפחה כדי לקנות אוכל ולשלוח את הבנות שלי לבית הספר", טען א', "נגרמה לי עוגמת נפש רבה".
העירייה טענה בכתב ההגנה כי אין כל תיעוד במערכות המחשוב שלה ש-א' פנה להסרת העיקול, ושהוא פנה אליה בפעם הראשונה סמוף להגשת התביעה. לטענת העירייה מיד עם פנייתו הראשונית הוסר העיקול מעל חשבונו."פנינו אליו כדי לנסות להסביר לו שמדובר בטעות אנוש אבל הוא היה מעוניין בפיצוי והתעקש לנהל הליך משפטי", טענה העירייה.
הרשם שדן בתביעתו של א' קבע, כי מדובר ברשלנות של העירייה, שכן נציג העירייה הקליד את מספר הרכב הלא נכון ולכן הוא חוייב בתשלום דו"ח חנייה שאינו שלו ,ובנוסף הטילה עיקולים על חשבון הבנק שלו.
לבסוף קיבל הרשם את טענותיו של א', שלא קיבל שום הודעה מהעירייה טרם עיקול החשבון, מכיוון שבדיקת המכתבים העלתה שבכלל הכתובת הייתה שגויה והם הוחזרו לעירייה. הרשם פסק כי העירייה תשלם ל-א' פיצוי של 10,500 שקלים.