המלחמה גרמה לישראלים רבים להידרדר למשבר כלכלי, שהיקפיו ועוצמתו אפילו עוד לא ברורים. מפיטורין, דרך יציאה חל"ת ועד לירידה בהכנסות העסק, מחקר חדש באוניברסיטה העברית מראה שכאחד מכל 2 ישראלים חוו פגיעה כלכלית מסוימת בעקבות המלחמה והחשש לפגיעה כלכלית גבוה יותר אצל אנשים שהכנסתם גם בשגרה היא מתחת לממוצע. מעבר לכך, אנשים שחוו פגיעה כלכלית מראים תסמיני חרדה ודכאון רבים יותר.

ענפים שלמים במשק לא קרובים להתאוששות מאז תחילת המלחמה, והעובדים והעצמאים מרגישים איך לאט לאט מצבם הנפשי מדרדר. "בשגרה אני ממלא את היום בעבודה, וביום אחד אתה לא מצליח לצאת מהמיטה. זה משפיע בחוסר תיאבון, קושי רב ללכת לישון בלי לדעת שמחר אתה קם לפרנס את עצמך ומחשבה על שינוי מקצוע", משתף מיכאל (27) ממרכז הארץ, עובד בעולם החתונות, "על כל כוס קפה בחוץ חושבים פעמיים וגם בסופר מסתכלים על הסל לראות שאין שום דבר מיותר. יש חוסר ידיעה מתי אוכל לחזור לנהל את העסק ואני חרד לזה שלא אוכל לחזור לזה. זה הוביל לדכדוך נפשי".

הוא לא היחיד. "היו רגעים בהם הרגשתי בחרדה מאוד איומה. אני זוכר ממש שנעתקה לי הנשימה. הרגשתי שמשהו מאוד גדול קורה ושאין לי שום דבר לעשות עם זה", משתף גל פרימק נג'רי (36) מתל אביב, במאי פרסומות ובעלים של סטודיו לפוסט פרודקשיין, "חרדה כלכלית בתור עצמאי זה דבר מאוד עמוק. זה משפיע על המצב רוח שלך, על היכולת שלך לתקשר עם הסביבה. כעצמאי אתה כל הזמן צריך לגייס עבודה ולשדר נוכחות, לשדר בטחון שיש עבודה גם לך וגם ללקוחות. זו עבודה יום יומית. פתאום כשאין לך את היכולת הזו ואתה כאוב, עצוב ומפוחד אז גם אין לך יכולת לנסות בכלל להביא עוד עבודה".

"לדבר על חרדה כלכלית זה לא בעדיפות גבוהה. היו חרדות אמיתיות על הגוף, על הנשמה שלך ושל האהובים שלך"

פרימק נג׳רי הרגיש במשך זמן רב שאין לחרדה הכלכלית מקום בשיח הכללי: "בגלל המלחמה זה הדבר האחרון שמדברים עליו, מה שהפך את המצב להרבה יותר קשה, כי אתה נאלץ לעבור את זה לבד. לדבר על חרדה כלכלית זה לא בעדיפות גבוהה. היו חרדות אמיתיות על הגוף, על הנשמה שלך ושל האהובים שלך. אתה בתחושה מאוד עגומה וכואבת שיש מוות וכאב, ואתה מוסיף על עצמך חרדה כלכלית שאתה גם לא באמת יכול לשתף אותה כי מה שקורה מסביב הוא כל כך הרבה יותר גדול מכסף. זה משהו שאתה חווה נורא לבד וקשה לתקשר אותו החוצה כי לך אמנם אין כסף אבל אנשים איבדו את האנשים הכי יקרים להם".

מחקר חדש שנערך במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית מאשש את התחושות והקשיים. במחקר "בגלל הרוח" שנערך מאז המלחמה השתתפו עד היום כ-4,300 ישראלים וישראליות, מתוכם כ-1,000 במחקר ארוך טווח התואם להתפלגות הדמוגרפית של האוכלוסייה היהודית, וכ-3,300 השתתפו במדגם שמופץ ברשתות החברתיות וממשיך גם בימים אלה. המחקר מצא שמעל 40% חוששים לפגיעה כלכלית, והנטייה לדווח על חשש כלכלי גבוהה יותר אצל נבדקים שמלכתחילה הכנסתם נמוכה מהממוצע.

נתונים מתוך המחקר

במדגם מתוך המחקר של 600 ישראלים המשקפים את המגזר היהודי עלה כי כששואלים אנשים את השאלות הבאות על אירועי פגיעה ממשית - מקבלים אחוזים לא מבוטלים:

פיטורים או אבדן מקום עבודה - 4.5%
כנ"ל לגבי בן/בת זוג - 2%
חל"ת: 6.9%
כנ"ל לגבי בן/בת זוג - 3.2%
ירידה בהכנסות בגלל אבדן משמרות, שעות וכן הלאה - 30%
פגיעה בהכנסות העסק- 10.4%

כך עולה שבסה"כ 46% מהנבדקים דיווחו על אירוע אחד לפחות. שכיחות גבוהה יותר נרשמה בקרב נשים כאשר 52% מהנשים במדגם דיווחו על אירוע אחד לפחות. זאת לעומת רק 40% מהגברים במדגם שדיווחו על אירוע אחד לפחות.

על הסף הקליני

"החשיבות של הסיכון הכלכלי היא לא רק בהקשר הכלכלי, אלא גם בהקשר הפסיכולוגי. רמות החרדה והדיכאון, ובכלל רגשות שליליים, גבוהות יותר אצל מי שחווה כעת את הסיכון הכלכלי", אומר פרופ׳ אריאל כנפו-נעם, פרופסור במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית וראש המחלקה, "זה מחקר רחב היקף במסגרתו אנחנו מנסים להגיע להבנה מעמיקה של תהליכי התמודדות פסיכולוגית וחוסן פסיכולוגי בעת הזו. אנחנו רואים שאנשים שנפגעו כלכלית נמצאים יותר בחרדה ודכאון".

ללא קשר למצבם הכלכלי, נמצא שמעל 50% מהמשתתפים נמצאים מבחינת בריאות הנפש מעל הסף הקליני. "זה לא אומר שהם בהכרח צריכים טיפול כרגע אבל אם הם יישארו במצב הזה בשגרה המצב יהיה מאוד קשה. זה אומר שברמה החברתית תהיה בעיה קשה בתחום בריאות נפש וזה כולל את הצד הכלכלי שלה. דיכאון הוא בעיה גם כי יותר קשה ללכת לעבודה, מה שישפיע על המשק אחר כך. אולי מוקדם לדבר על זה אבל כדאי לחשוב על זה כבר עכשיו. אם לא יהיה פתרון ברמת בריאות הנפש ההשלכות הכלכליות יורגשו גם בהשתקמות הכלכלה", אומר פרופ׳ כנפו-נעם.

_OBJ

"חרדה כלכלית זו חרדה קיומית. אתה לא יודע אם תוכל לשלם את חשבון החשמל או אם יהיה לך לתרופות אם חלילה תצטרך, זה הבסיס של החיים. בשגרה אנחנו יודעים שחרדה כלכלית היא דבר מאוד מלחיץ ועכשיו מוסיפים על החרדה מהמצב הבטחוני והשבויים גם חרדה מזה שאין עבודה שוטפת ולא יודעים מה יהיה עם המשק, אנשים פחות מבוססים כלכלית מתחילים מראש מעמדת פגיעות הרבה יותר משמעותית", אומר ד"ר עידית גוטמן, פסיכולוגית קלינית.

"מי שיש לו כסף יכול ללכת לפסיכולוג פרטי אבל למי שאין, הבעיות רק יחמירו, כי אין פסיכולוגיה ציבורית. הרגו אותה פשוט"

"לפי פירמידת הצרכים של מאסלו צריך להתחיל מביטחון. בעולם שלנו כסף זה בטחון. בן אדם שאין לו שקל עליו, ולא יודע מאיפה הוא יביא את הכסף למכולת, הוא בן אדם שהצרכים הבסיסיים שלו לא מולאו. סוג כזה של מצוקה רק מחמיר רגשות של אובדן פחד ותסכול. לכן צריך קודם להתחיל מהבעיה הזו. הדרך היא לא לתת מענקים אלא להפוך אדם ליצרני, פרודוקטיבי ועובד. כשאנשים מובטלים זה רע מאוד לבריאות הנפש. אבטלה והפרעות נפש אלו מילים נרדפות. להיות הרבה זמן מובטל ותלוי באופן פסיבי בכסף מאחרים, לא משנה אם זה המדינה אם תרומות, זה לא בריא, אלא מחמיר את המצב הפסיכולוגי והפוסט טראומה".

ד"ר גוטמן מסבירה כי בתקופות סוערות שכאלו רואים החרפה בתחושות של חוסר אוריינטציה וחוסר אונים. "בן אדם צריך לקבל החלטות בתנאי חוסר ודאות, ואנשים הופכים לפחות מווסתים. במצבים כאלה הפגיעות לנזק פסיכיאטרי לטוח ארוך היא גבוהה יותר, כי אנשים אחר כך מתחרטים ומרגישים אשמה על כל מיני תגובות נקודתיות שעשו בהשפעת האימה מהעוני או מהכישלון של העסק. הלחץ הכלכלי מכניס אותך למצב שמקשה עלייך לחשוב שני צעדים קדימה כי אתה רק מנסה לשרוד. זה כמו שאדם רעב לוקח מה שיש ולא חושב על מה בריא לו. יכולים להיות נזקים נלווים לטווח הארוך שעלולים להכניס לאנשים לדיכאון ולבורות גם בזירת החובות אבל גם ברמה של קשיים נפשיים לא מטופלים. מי שיש לו כסף יכול ללכת לפסיכולוג פרטי אבל למי שאין, הבעיות רק יחמירו, כי אין פסיכולוגיה ציבורית. הרגו אותה פשוט".