ההשלכות הכלכליות של המלחמה מורגשות בימים אלו במלוא עוצמתן. מעבודה בשליחויות, דרך עבודה בסופר ועד לניקיון - בעלי עסקים ועצמאיים מחשבים מסלול מחדש ומוצאים את עצמם מחפשים עבודות זמניות כדי לסגור את החודש.
ליהי גורלניק (42) היא בעלת משרד יחסי ציבור מרמת גן ובעלת ניסיון בתחום של מעל 15 שנה. לפני חצי שנה פתחה עסק עצמאי, וייצגה לקוחות מתחום הלייף סטייל, המסעדות וההיי טק. לפני המלחמה הספיקה להחתים לקוחות חדשים.
אלא שבנייה וייצוב של עסק חדש לוקחת זמן, והמלחמה הציבה את גורלניק במצב כלכלי בעייתי. "בשבועות הראשונים של המלחמה היה לי לא נעים לדבר על מצבי ובכלל לחשוב על כך. מי אני עם הצרות הכלכליות והמקצועיות שלי לעומת מה שקורה במדינה? גם הרבה חברים עצמאים שלי באותו הסיפור ולרובנו לא נעים לדבר, כי הכל מתגמד לעומת מעל 1,400 נרצחים ו-240 חטופים", היא אומרת. "עם זאת, ככל שנוקפים הימים ואין סוף למלחמה, אנחנו לא רואים שום אופק מקצועי וכלכלי. אין שום כיוון לשלם את שכר הדירה, ההוצאות השוטפות והחובות, מס הכנסה וביטוח לאומי. אף אחד מהתשלומים האלו לא בהפסקה אבל החיים שלנו כן".
אחרי חודש שלם, היא הגיעה למשבר. "הגעתי לנקודת קצה. אני במקום שנגמר לי האוויר ולא הייתה לי דרך אחרת. הגעתי למסקנה שכל יום נוסף שאין הכנסות זה יום שיעלה לי בריביות ומישהו צריך לשלם שכירות. החלטתי לחפש עבודה, ופשוט הלכתי ברחוב למקומות בהם חשבתי שאולי יהיה סיכוי שמחפשים עובדים. היו הרבה חנויות בגדים ונעליים שהיה עליהן שלט דרושים אבל את נכנסת ורואה שאין עבודה. הלכתי לפארמים וסופרים. רובם רצו התחייבות קדימה ואני כבעלת עסק הייתי חייבת לעדכן שאני מחפשת משרה זמנית או חלקית. מצאתי סופר בו הסכימו לכך והתחלתי לעבוד. אמרתי להם שלא משנה לי מה צריך לעשות, שאני יודעת לעשות הכל, רק שייקחו אותי. גם לא שאלתי כמה הולכים לשלם ואמרו לי שזה מינימום. זה 33 שקלים לשעה אבל זה עדיין יותר מאפס".
לא מרגישה פחיתות כבוד
היום היא עובדת כסדרנית בסופר, ואחר הצהריים מנסה להמשיך במקביל בתחום יחסי הציבור. ״בראיון היא שאלה אותי ׳מה, את רוצה להיות סדרנית?׳, ושאלתי מה זה. היא אמרה לי שזה אומר לסדר מדפים ועניתי שבכל מה שקשור לסדר אני טובה. בעבודה אני מעמיסה מוצרים על עגלה מהמחסן וממלאת חוסרים במדפים. אני מפרפרת הלוך חזור ומהר מאוד מסיימת את מכסת הצעדים היומית אז לפחות משהו טוב יצא מזה", היא צוחקת, "יש הרבה דברים טובים כמו אנשים טובים ומנהלת מקסימה. כולם עוזרים לך. יש ארוחה מסובסדת כמעט, כמו בהייטק".
היא לא נרתעה מהעבודה. "אני לא בוחלת. גם בקורונה עבדתי בניקיון בתים ואם אין ברירה אז אין ברירה. לא ראיתי את עצמי בסופר כי יש לי מקצוע אבל אני לא מרגישה פחיתות כבוד. להפך, חוץ מעוד אנשים חדשים כמו שבאו בעקבות המלחמה אני רואה גם נשים בוגרות שעובדות קשה על הרגליים כבר שנים. יש אנשים שבאמת בחרו בעבודה הפיזית והמאוד קשה הזו. אתה בא לסופר כלקוח ולא מבין שיש מערך שלם שגורם להכל לקרות", היא אומרת . "איך שאמרו לי שאני יכולה לעבוד שם מאוד שמחתי, כי באמת רציתי רק לעבוד ולא משנה במה, לא משנה מה היו נותנים לי ואיזה תפקיד. זה חשוב כי כל יום שעובר אתה מתקדם לקראת התשלום הבא ואין פה שאלה".
היא העלתה פוסט לפייסבוק שלה בו סיפרה לעוקבים שלה על הבחירה, ושלחה עקיצה ברורה למי שהעזו לבקר אותה. "אני בסך הכל אחת מיני רבים. עסקים שנאנקים, קורסים וצוברים חובות תחת מציאות של מלחמה שנכפתה על כולם. היו מי שהעזו לבקר את מצב העסק שלי (כאלה שלא היו עצמאיים יום בחייהם). אני מאחלת להם, שיהיו יום אחד בנעליי. ותתכוננו, אפילו אחרי 6 שעות עבודה בסדרנות, בקושי אפשר לעמוד על הרגליים מכאבים", היא כתבה, "אחרי המשמרות אני עובדת כרגיל ביחסי ציבור, אז מי שצריך, מוזמן. 15 שנות ניסיון בזה ואקווה שיבואו ימים טובים ולקוחות שיבואו לראות מה אני עושה הכי טוב בחיים (לא. זה לא לבשל)".
התגובות, נכון לעכשיו, מחזקות אותה על הבחירה שעשתה. חברים ועוקבים כתבו לה שהיא אמיצה, אבל גורלניק מבהירה שמי שאמיץ הם מי שנלחמו על חייהם בדרום, או חיילים שנלחמים עכשיו בקרבות. "התמודדות כלכלית זה אתגר אבל זה אתגר שאפשר לצלוח בחיים. זה קשה כמובן, אני מרוויחה שכר מינימום, אבל יש התמודדויות אחרות בלתי נתפסות כמו למשל אופיר צרפתי, בן הזוג של אחות של גיסתי שנחטף לעזה מהמסיבה ברעים. אני מייחלת להחזרת כל החטופים ולסיום המלחמה".