יש משהו מאוד מפתה ברצון להתייחס ברצינות לדברים של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' השבוע בכנס אלי הורביץ. בכל זאת, שר אוצר שמזוהה עם הקצה הימני של המפה הכלכלית בפוליטיקה הישראלית משחרר כותרות שנשמעות כאילו יצאו מפיה של פוליטיקאית מהשמאל, כולל מיסוי רווחי יתר של הבנקים ובמיוחד ההודאה כי דרושות השקעות עתק ממשלתיות בתשתיות תומכות צמיחה - כמו תחבורה, חינוך ועוד – גם על חשבון הגדלת הגרעון הממשלתי.
אבל האמת היא שההתעוררות של סמוטריץ' מתרדמתו הדוגמטית, מבורכת כשלעצמה, נעשתה מאוחר מדי. לשר האוצר פשוט לא נשאר כסף כדי לממן את יישור הקו שלו עם המיינסטרים הנוטה-שמאלה של כלכלניות וכלכלני המקרו בישראל.
כדי להגדיל את ההשקעה הממשלתית בתשתיות סמוטריץ' צריך כסף זמין, והרבה מאוד ממנו. לפי בנק ישראל, רק ההשקעה בתשתיות פיזיות ובחינוך מחייבת הגדלת ההוצאה הציבורית בעשרות מיליארדי שקלים בשנה לאורך 7-8 שנים לכל הפחות. אלא שהכסף הזה לא קיים. הרזרבות התקציביות התאדו עם הנגלה האחרונה של הכספים הקואליציוניים למפלגות החרדיות ולבן-גביר. העלאת מסים בעת הזו משמעה התאבדות פוליטית, והאפשרות היחידה שנותרה היא ללוות את הכסף משוקי ההון בעזרת הנפקת אג"ח.
ההצעה האחרונה היא זו שתומכים בה באופן עקבי בשנים האחרונות בבנק ישראל ובגופים כלכליים נוספים, בין אם כערוץ מימון בלעדי או ביחד עם העלאת מסים. למעשה, מכיוון והגרעון הממשלתי לפיו תוכנן תקציב המדינה ל-2023 ו-2024 הוא סביב אחוז אחד מהתוצר (כ-17 מיליארד שקל השנה), אז נראה שלסמוטריץ' יש אפילו מרחב תמרון לא רע לגייס עוד כמה מיליארדי שקלים מבלי לחשוש מפריצה גדולה מדי של הגרעון.
הבעיה היא שכמו ההצהרות של סמוטריץ' בכנס אלי הורביץ, גם המספרים הרשמיים של הגרעון הממשלתי בספר התקציב לא שווים יותר מאשר הדיו שבוזבז על הדפסתם. לאור הירידה בהכנסות המדינה ממסים כבר עתה ברור שבתסריט האופטימי הגרעון יגיע לאזור של 2% השנה ויותר מזה בשנה הבאה, ולעת עתה הימים היפים של ריבית אפסית שאפשרו לממשלות לגייס כסף בזול ולבצע השקעות לטווח ארוך חלפו להם. הגדלה משמעותית של הגרעון, אפילו בחצי אחוז, תחייב תשלומי ריבית של 3.5%-4% על האג"ח שהמדינה תנפיק כדי לממן את ההשקעות. במצב שגם כך כל תזוזה של הממשלה נבחנת בשבע עיניים על ידי סוכנויות הדירוג, יש כאן סכנה מהותית לדירוג החוב של ישראל.
העודפים שנרשמו בשנה שעברה בתקציב אפשרו להתחיל ולגלגל את ההשקעות הנדרשות כבר עתה. במקום זה, סמוטריץ' ונתניהו החליטו להשקיע את עודפי התקציב שהצטברו מהמסים של כולנו בכספים קואליציוניים לסקטורים המועדפים עליהם
למעשה, העודפים שנרשמו בשנה שעברה בתקציב המדינה אפשרו להתחיל ולגלגל את ההשקעות הנדרשות כבר עתה. במקום זה, סמוטריץ' ונתניהו החליטו להשקיע את עודפי התקציב שהצטברו מהמסים של כולנו בכספים קואליציוניים לסקטורים המועדפים עליהם בסך של יותר מ-14 מיליארד שקל השנה ובשנה הבאה.
אבל לא רק סמוטריץ' גילה באיחור את האור. גם ראש אגף התקציבים באוצר, יוגב גרדוס, נזכר להתריע בכנס מפני האפשרות שהשילוב בין המגמות הדמוגרפיות לעידוד אי-לימוד ליב"ה במערכת החינוך החרדית תוביל את ישראל להיות כלכלה עם ביצועים א-לה מזרח אירופה. זה אותו גרדוס שהתנגד בכל מאודו ליוזמת ממשלת השינוי לעודד את הקמתם של בתי ספר ממלכתיים-חרדים ועתה, אולי, מבין שבמו ידיו הוא אשם בהחמצת הזדמנות היסטורית לשינוי לטובה.
אחרי כמעט חצי שנה בתפקיד שר האוצר, סמוטריץ' גילה ש"מה שרואים מפה לא רואים משם" והחל בפנייה קלה שמאלה. אחרי כמעט שלוש שנים בתפקיד, גורדוס אולי מתחיל להבין שכל מה שיעשה מכאן ואילך לא ינקה את הכתם שהוא חתום עליו. יום אחד שניהם יבינו איזו טעות אדירה עשו כשנזכרו להודות בכך בשלב מאוחר מדי.
הכותב הוא חוקר בכיר בקרן ברל כצנלסון