הוא היה אדם מיוחד במינו, חבר קרוב ואח שלא יסולא בפז

משה ליפסקר, מנכ"ל Imperva ישראל, מספר על חברו, אל"מ רועי לוי ז"ל

אל"מ רועי לוי היה מפקד יחידה 888, היחידה הרב ממדית, יחידה חדשנית שהוקמה כדי להוות מודל לתמרוני העתיד וידעה להילחם בכל זירות הלחימה והתנאים. עבורי הוא היה רועי, חבר קרוב ואישי. לכתו של רועי הותיר חלל עצום בלב רבים, ואני מבקש לכתוב מספר מילים לזכרו, לספר על דמותו המיוחדת ועל התכונות שהפכו אותו לאדם כה אהוב ומוערך.

רועי היה אדם דעתן, שלא חשש להביע את דעותיו, גם אם לא תמיד היו פופולריות. הוא היה ישר, כן ואותנטי, ותמיד נאבק על מה שהאמין בו. רועי היה איש שיחה מרתק, בעל ידע נרחב בתחומים רבים. הוא היה סקרן מטבעו, ותמיד חיפש ללמוד עוד ולהעמיק את הבנתו את העולם דרך חיבור לאנשים. עדות לכך היא הכמות העצומה של חברים קרובים שהייתה לו. אנשים מכל הסוגים ומכל קצוות הקשת נמשכו אליו. בזכות אישיותו הכובשת, בזכות הנדיבות שלו וחוש ההומור. לרועי הייתה אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד. הוא ידע להקשיב ולתת עצה, ותמיד היה שם עבור החברים שלו ברגעים קשים.

זכורות לי היטב השיחות הארוכות והעמוקות שהיינו מנהלים. רועי היה אדם שאהב לחשוב על חיים של משמעות, על שאלות מורכבות ועל איך הוא מביא את עצמו לידי ביטוי ב-100 אחוז בעולם הזה. הוא לא היה מוכן להתפשר על חיים סתמיים, הוא חיפש סיבה ומשמעות באופן עקבי שאינו מתפשר. שקט, רגוע ונחוש. כזה היה רועי. ובאותה נשימה, אחרי שיחה מעמיקה, היה יכול להתיישב ולשחק עם ביתי הצעירה. רועי לימד אותי להיפתח יותר לסביבה, ואת חשיבותה של חברות קרובה אמיתית ואינטימית לאורך זמן.

רועי היה אדם של חסד. באחד מימי הזיכרון, הוא התקשר והודיע לי שיש לו משימה עבורי, שהוא צריך שאסייע בעניין מסוים למשפחה שכולה שהוא ליווה במשך שנים. רועי לא הרפה מהנושא, עד שנפתרה הבעיה.

בערב ראש השנה האחרון קבענו להיפגש לקפה, בשבוע הראשון אחרי החגים. לצערי הרב, הפגישה הזו כבר לא תתקיים. זכרונו של רועי ימשיך לחיות בליבי, ובליבם של כל מי שהכירו ואהבו אותו. רועי היה אדם מיוחד במינו, חבר קרוב ואח שלא יסולא בפז. צ׳ארמר, גבר, לוחם אמיץ, אגוז מלך מהזן המשובח ביותר ונסיך אמיתי. יהי זכרו ברוך.

 אל"מ רועי לוי, מפקד החטיבה הרב ממדית, נפל בקרב בקיבוץ רעים ב-7 באוקטובר 2023. בן ליהודית ושלמה. היה נשוי ליעל (וקודם לנעמי), והותיר אחריו חמישה ילדים.

"ידעתי לבד שהוא מחייך הרבה, ושהוא תמיד הראשון לעזור"

אושרת בר, Red Team Security Researcher במעבדת החדשנות של Sompo בישראל, מספרת על בן דודה, רס"ר ליאב אטיה ז"ל

בכירים מספרים על קרובים שנפלו - רסר ליאב אטיה  (צילום: באדיבות המשפחה, צילום פרטי)
רס"ר ליאב אטיה ז"ל. מסמר הערב בכל מסיבה | צילום: באדיבות המשפחה, צילום פרטי

ליאב אהב פירות. אבל ממש. הוא היה מתרגש ומתענג על כל פרי, במיוחד תאנים ותותי עץ. ליאב גם אהב להמציא מתכונים ולבשל, מלך הפיצות. הוא היה חנון של קפה. ואהב אנימה (בייחוד את וואן פיס). והיה שחקן מוכשר.  ומכוון מטרה, משיג יעדים, כובש פסגות. ומסמר הערב בכל מסיבה, בא לשמח מכל הלב.

את כל זה למדתי בשבעה עליו.

מכירים את זה שאתם מכירים מישהו כל החיים, אבל לא באמת מכירים אותו? אז כזה.

גדלנו ביחד, אבל לחוד, אני ברקע שלו, הוא ברקע שלי. התראינו מדי פעם, אבל בגלל הפרשי השנים (תשע שנים בדיוק!), לא באמת בילינו יחד ואפילו לא דיברנו כמו שצריך. כן שביב עדכון פה (הוא משרת בסיירת), שביב עדכון שם (התחיל ללמוד הנדסת בניין), הנה זו החברה החדשה שלו (קונדיטורית! יש עוגה?) וזהו.

ידעתי לבד שהוא מחייך הרבה, ושהוא תמיד הראשון לעזור. בכל זאת, יש דברים שאי אפשר לפספס. נראה לי שחשבתי שמתישהו עוד נכיר. 

זה כבר לא יקרה: ליאב נפל בקרב בחאן יונס כשנלחם למען מדינת ישראל. בנר ראשון של חנוכה, האור של ליאב כבה. אני רק רוצה לספר עליו לכולם, ואין לי מה, אז אני משתמשת במילים של אחרים. ואני רק רוצה להסתכל שוב ושוב בתמונה שלנו יחד, ואין כזאת, אז אני מסתכלת בתמונות של אחרים.

והכי הייתי רוצה, שידע, שלמרות שלא ידעתי, אהבתי אותו מאוד ואני מתגעגעת נורא.

רס"ר (במיל') ליאב אטיה, לוחם בגדוד 6623, עוצבת "חוד החנית", נפל בקרב בחאן יונס  ב-8 בדצמבר 2023. בן לרבקה ודוד, אח לשגית, מתן, נתנאל, אביאל, ובן זוג להדר.

 הוא הצליח לראות את האור באמצע החושך המוחלט

עו"ד נעמה זר-כבוד, שותפה במשרד עורכי הדין פירון, מספרת על אחיין שלה, סרן רותם לוי ז"ל, סגן מפקד פלוגה ביהל"ם.

רותם התגייס ליהל"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות), סיים מסלול והמשיך לצוות לוחמים. בהמשך יצא לקורס קצינים ובסיומו שירת כמפקד צוות ביחידה. הוא כיהן במספר תפקידי פיקוד נוספים ולאחריהם סיים קורס מפקדי פלוגה. אחרי שהשתחרר מהצבא, עוד  הספיק לעשות פסיכומטרי. הוא רצה ללמוד רפואה. אלא שאז פרצה המלחמה, ורותם מיד קפץ ויצא להילחם. המנטרה שלו בתור מפקד צוות הייתה "אין הר גבוה מדי", והמשפט הזה הוביל את חייליו.

סרן רותם לוי (צילום: באדיבות המשפחה, צילום פרטי)
סרן רותם לוי ז"ל. צריכים אותי אז אני כאן | צילום: באדיבות המשפחה, צילום פרטי

רותם הוא התגלמות העוז להוביל והענווה ללמוד. הוא פיקד על עשרות חיילים במשימתיות בלתי מתפשרת מתוך אופטימיות, אהבה ורגישות אין קץ. הוא היה תמיד מלא בשמחת חיים ואהבה עצומה – אהבה לחיים, לטבע, אהבת הארץ ובעיקר אהבת האדם.

אני רוצה להביא כמה דברים שרותם כתב, ששופכים אור על האישיות היפה והמיוחדת שלו:

"בעיניי קצין ישראלי משמש כדוגמה, שליח לשאר הסביבה, ואני רואה בזה ערך ומשמעות".

"אני רוצה לייצר סביבה מקבלת יותר, ולהשפיע על הפקודים שלי ועל הסביבה שלי. לתת מעצמי לסביבה ולתרום מעצמי כמה שיותר. להעביר את הידע ממה שלמדתי במהלך חיי וממה שלמדתי במהלך השירות הצבאי שלי"

"צריכים אותי כאן, אז אני כאן".

_OBJ

כשישבנו שבעה על רותם, אחד הלוחמים סיפר שבאמצע הלחימה בעזה, כשהיה לצידו של רותם, הסטיקלייט, פנס האור הקטן, שניסה להפעיל לא עבד. הוא אמר לרותם בייאוש: "די, כמה אפשר? הכל פה חשוך!". ורותם, בשלוות נפש מדהימה, באמצע הלחימה, השיב לו: "תסתכל אחורנית. אתה רואה את נחל עוז? זה האור שלנו, זה מה שמאיר לנו".

לא צריך להרבות במילים על העוצמה האדירה שרותם נתן לחייל שלו באותו הרגע. היכולת לא רק לראות את האור באמצע החושך המוחלט, אלא גם להרים את הסובבים אותך ברגעים הכי קשים שלהם ולהראות להם את הסיפור הגדול, במשפט אחד שאומר הכל.

אדוה, אחותו של רותם, אמרה: "כולם אומרים שרותם היה גיבור. אבל הוא היה גיבור לא רק בגלל איך שמת, אלא בעיקר בגלל איך שהוא חי". מי ייתן ונדע לקחת את האור ויכולת המנהיגות המיוחדת של רותם ולבנות עולם טוב יותר.

סרן רותם לוי, סגן מפקד פלוגה ביהל"ם, נפל בקרב בסג'עייה, ב-18 דצמבר 2023. בן למיכל ואסי, נשוי לשהם אהובתו ואח לאדוה, נגה ורועי, שגם הוא לא המתין לצו המילואים ויצא להילחם ביישובים ב-7.10.