בשבוע שעבר הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק דיני העבודה. הצעת חוק זו, יוזמה של ח"כ שמחה רוטמן, מבקשת לתקן שורה של חוקים ולהגביל באופן דרמטי את זכות השביתה וזכויות נוספות הקשורות למארג יחסי העבודה במשק. 

כדי להבין מה אומרת ההצעה, להלן עיקרי הצעת החוק בהשוואה למצב החוקי הקיים:

נכון להיום ארגון עובדים רשאי להכריז על סכסוך עבודה גם בעת שינוי מבני, לדוגמה פתיחת ענף מסוים לתחרות. הצעת החוק מעוניינת למנוע אפשרות של הכרזה על סכסוך עבודה במסגרת שינויים שכאלה. התוצאה היא מניעת דיון בהשלכות שינויים מבניים על שוק העבודה הישראלי ועל המשק בפרט, וכמובן החלשת כוחם של ארגוני העובדים.

כיום ניתן להכריז על סכסוך עבודה בכל סכסוך שנתגלע בין מעסיק לעובדיו או חלק מהם, או בין ארגון עובדים לארגון מעבידים, הנושא אופי כלכלי או ארגוני, ולא אופי משפטי של מימוש זכויות, "סכסוך היחיד" או שביתה פוליטית. ואולם, במסגרת הצעת החוק נושאים שפעולה בהם אינה בגדר כוחו או סמכותו של המעסיק, לא יכולים להוות עילה לסכסוך עבודה. כך למשל, חקיקה של הכנסת, החלטות ממשלה, חקיקת משנה ופעולות הנדרשות מכוחן - לא יהיו עוד, על פי הצעת החוק, עילה להכרזה על סכסוך עבודה. זאת, בניגוד למצב הקיים כיום.

דברים אלה רלוונטיים גם בנוגע להחלטה ניהולית שאין בה פגיעה ממשית בעובדים. על פי הצעת החוק, החלטה ניהולית שאין בה פגיעה ממשית בעובדים - לא תהווה עילה להכרזה על סכסוך עבודה. הצעת החוק אינה מסבירה או מפרטת מהי אותה "החלטה ניהולית" ומה זו "פגיעה ממשית" ובכך משנה דרמטית את המצב הקיים במשק.

בהתאם לחוק יישוב סכסוכי עבודה, בנוסחו כיום, עם ההכרזה על סכסוך עבודה ניתנת לצדדים שהות בת 15 ימים לקיים הידברות ביניהם טרם שתפרוץ שביתה, באמצעות מסירת הודעות על סכסוך עבודה. הצעת החוק מבקשת להרחיב תקופה זו, ויותר מכך, על פי ההצעה על צד לסכסוך עבודה למסור תיאור מדויק של הפעולות שאותן יורה לחבריו שלא לבצע במסגרת שביתה חלקית, וכן לפרסם את התיאור לציבור. מעסיק שיקבל את ההודעה רשאי להודיע מה השכר שיסכים לשלם בעד עבודה שתתבצע בהתאם לאותה הודעה.

על פי המצב החוקי כיום, בתי הדין לעבודה הם בעלי סמכות ייחודית לדון בסכסוכי עבודה קיבוציים ולתת צווי מניעה לשביתות ולעיצומים במשק. סמכות זו הוענקה לבתי הדין לעבודה בשנת 1969 תחת הכותרת "שפיטה במקום שביתה". הצעת החוק שואפת לשנות זאת. על פי הצעת החוק, סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בסכסוכים קיבוציים בנסיבות מסוימות נפגעת משמעותית. על פי ההצעה, בנסיבות שבהן קיים אינטרס מיוחד, פגיעה כלכלית חריגה, הפרעה משמעותית למהלך החיים הרגיל של הציבור, סכנה לשלום הציבור, או הודעה על שביתה בשירות חיוני - רשאית הכנסת להורות על השהייה של השביתה או ההשבתה למשך 30 ימים וכן למסור את ההכרעה בסכסוך לבוררות שתיעשה בידי ועדה, בראשות גורמים שימונו בידי ראש המועצה  הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה.

על פי המצב החוקי כיום, דין המדינה כמעסיק הוא כדין כל מעסיק אחר, בסייגים מסוימים, ואילו על פי הצעת החוק, המדינה בתפקידה השלטוני אינה צד לסכסוך עבודה. כלומר,  פעולות או השלכות של החלטות המדינה בתפקידה השלטוני אינן מהוות עילה לסכסוך עבודה או לצירוף המדינה כצד לסכסוך עבודה.

היבטים נוספים של התיקון לחוק מציעים שינוי בנוגע לנזק הנגרם כתוצאה משביתות במשק. כיום, הסמכות להגיש תביעה נזיקית ותביעות בדבר הפרת חוזה על רקע שביתה מסורה לבתי הדין לעבודה. על פי הצעת החוק, הסמכות בעניין זה תועבר לבתי המשפט האזרחיים.

עו"ד נטע ברומברג  (צילום: יחסי ציבור)
עו"ד נטע ברומברג | צילום: יחסי ציבור

הצעת החוק משנה דרמטית גם את כללי המשחק בנוגע לסיום עבודה בנסיבות מסוימות. על פי הצעת החוק  מעסיק יהיה רשאי לפטר עובד עקב אי התאמה או בעקבות הצורך בצמצום פעילות בהודעה מראש של חצי חודש בגין כל שנת העסקה ברצף, ולא יותר משישה חודשים, ובתי הדין לעבודה לא יוכלו למנוע או לעכב פיטורי עובדים לפי סעיף זה. בנוסף, על פי הצעת החוק, ניתן יהיה לסיים את עבודתו של עובד ששבת בשביתה בלתי מוגנת באופן מיידי, בכפוף לשימוע וללא צורך בהודעה מוקדמת.

בעולם אין הגבלות דומות

במבט השוואתי, הצעת החוק שונה מאוד לא רק מהמצב הקיים בישראל כיום, אלא גם מהקיים במדינות אחרות. במדינות רבות זכתה זכות השביתה למעמד חוקתי והוכרה בחוקה (למשל בשוויץ, צרפת ואיטליה).

במדינות מסוימות אין כלל צורך להתריע טרם שביתה (למשל גרמניה ושווייץ) ובאחרות יש צורך להתריע טרם שביתה על פי חוק (למשל בצרפת במגזר הציבורי ובאוסטרליה) או שהתקבע כלל התנהגותי להתרעה מראש (למשל, בבריטניה ובארגנטינה). התרעות אלה נעות בין שלושה ימים ל-20-15 ימים, תלוי בסקטור ובמדינה הרלוונטית.

במדינות מסוימות אין כל צורך לקיים הליכי הידברות טרם פרוץ השביתה (למשל, בריטניה, יפן ואיטליה) ובאחרות יש לקיים הליכי הידברות שכאלה (גרמניה, בולגריה, שוויץ ואוסטרליה).

הכותרת היא ראש מחלקת דיני עבודה במשרד ברנע ג'פה לנדה ושות'