רוח התנדבות מרגשת ומחממת לב שוטפת את ישראל מאז פרוץ המלחמה, אלא שככל שחולפים הימים עולה החשד שהיא מנוצלת על ידי שלל גורמים שמנסים לנצל אותה. בעלי מקצוע מתחומים שונים שכבר הפסידו עשרות אלפי שקלים בשבועיים האחרונים, חוששים מההשלכות ארוכות הטווח של התנדבות של מי שאינם יכולים לשאת בכך.
"מאז המלחמה נגמרה לנו העבודה והתחלנו להתנדב", מספר אורי וייס, בעל מופע קרקס. "בהתחלה אתה לא רואה ממטר, מה שמגיע לוקחים. אבל עם הזמן קלטנו שההופעות גדלות. בהופעה האחרונה מול קהל של כמאתיים אנשים שאלנו מי כאן מהמפונים? ילד אחד הצביע. קלטנו שנכון, אף אחד לא מתחמן בכוונה, אבל אנחנו בעצם מופיעים בפני קהל רגיל. מצד אחד זו מצווה להופיע ולשמח את כולם בימים האלה, אבל מצד שני אין לנו פרנסה אחרת. המדינה בטח ובטח לא תתמוך בנו. הפסדתי עשרות אלפי שקלים מההופעות שהתבטלו". בניסיון למזער את ההוצאות, החליט וייס לצמצם את הופעות ההתנדבות ולבחור אותן בקפידה. "בסופו של דבר אנחנו צריכים שיהיה לנו כסף לדלק ולחשבונות ולאוכל. הפוקוס עובר ללא להתבייש לבקש כסף, כי זו לא בושה״.
ענת מזרחי, אמנית ילדים ובעלת עסק קטן, מתארת חוויה דומה. ״יש בקשות התנדבות רבות גם מגופים וארגונים אמידים. ייתכן שחלקם מקבלים תקצוב מסוים מהמדינה. זה לא סותר שהופעתי בשבוע שעבר והשבוע בפני לא מעט ילדים בהתנדבות, אני עושה זאת באהבה, אבל זה מצב מאוד עדין ומורכב, כי גם אנחנו צריכים לחשוב על היום שאחרי. אני לא עושה שיווק יזום, אבל לא בושה בעיני לבדוק אם בכל זאת ניתן לשלם עבור הופעות ופעילויות הפוגה לילדים ולמבוגרים״.
אין סיבה שקניון יבקש מופעים בהתנדבות
אמנים רבים בישראל מקדישים את ימים לפעילויות התנדבות, לעתים גם מספר פעמים ביום. אלא שכשהבקשות להופיע בחינם מגיעות מחברות הייטק, עיריות או גופים ציבוריים – אי אפשר לתהות מדוע הם לא יכולים למממן אותן. "עבודה בתשלום, במקומות שבהם זה אפשרי, עוזרת לי להמשיך ולתמוך בילדים וההורים של העוטף", מסבירה מזרחי. "אם קניון במרכז הארץ פותח את שעריו לקהל, האם יש סיבה שהוא ינצל את המצב ויבקש מופעים בהתנדבות? כנ"ל לגבי מקומות שכבר נסגרה מולם פעילות בתשלום, וכעת מבקשים להפוך אותה להתנדבות בגלל שהם מארחים מספר מועט של תושבי העוטף".
"בהופעה האחרונה מול קהל של כמאתיים אנשים שאלנו מי כאן מהמפונים? ילד אחד הצביע"
מטבע הדברים לא קל לדבר להעלות את הסוגייה הכספית בימים אלה. מזרחי טוענת שקולגות כותבים לה בפרטיות שהם חוששים שיתקפו אותם אם ידרשו תמורה. "למה אני צריכה לפחד להתבטא בכך שאני לוקחת אחריות על החיים שלי? שאני לא רוצה להגיע למצב שאני נטל על המדינה? על החברה?", היא שואלת, "אני צריכה לשלם שכר דירה, ביטוחים, מיסים, הלוואות וכן, גם למלא את המקרר שלי״.
תחום נוסף שהעוסקים בו נתקלים בימים אלה בעוד ועוד בקשות לעבודה בחינם הוא הצילום. בשגרה, חודש אוקטובר נחשב לחודש הרווחי המשמעותי האחרון של עונת החתונות, ולאחריו מגיעה ירידה חדה. אלא שכעת מתבקשים צלמים לבצע את עבודתם בחתונות ללא תמורה. "לפני שבוע שאלו אותי אם אהיה מוכן לצלם בהתנדבות במסיבת עיתונאים של אחד הגופים האזרחיים, שנרתמו למאמץ החוסן בארץ", מספר הצלם אורי שמש. "המצב הזה גורם גם לתחושות של אי נוחות, כשצריך להתנצל על כך שזו הפרנסה שלך ולסרב כי לא תתוגמל. מצב מוזר בהחלט״.
אמו של שמש מתנדבות לחלק ארוחות חמות לחיילים בצפון, בעוד אחותו מתמקדת בפעולות הוקרה לצוותים הרפואיים במרכז. "אני הכי בעד לתת ולתרום, אבל כשזה מגיע למקצוע שלי אי אפשר להתרגל לזה שהכל עכשיו זה חינם", הוא אומר.
"מאתגר להבין מתי זו מצוקה ומתי זה ניצול ציני של המצב"
המתנ"סים והעיריות מובילים בימים אלה שלל פעולות בידור והפוגה תרבותית לתושבים. לכאורה, יש דרישה עצומה לעובדים בתעשייה, אלא שהציפייה היא לעבודה ללא תשלום. "אני במקצוע עשרים שנה ויכול להעיד שאמני רחוב ואנשי קרקס תמיד מגויסים ראשונים להתנדב – ולא רק במלחמות", אומר נועם דוידוביץ', אמן קרקס וליצן מקרקס בומבה. "כמעט כל קולגה שאני מכיר עושים שתיים או שלוש התנדבויות בשגרה, אבל לאט לאט רואים עוד ועוד פניות מחברות וגופים שללא ספק יש להם כסף, שפתאום מנצלים את זה שרוח ההתנדבות חזקה״.
דוידוביץ' טוען שיש לא מעט אמנים שחוששים לעתיד המקצוע. "יש אמנים שקיבלו החלטה שלא להתנדב יותר עם הופעות סדנאות או תוכן בידורי מתוך חשש אמיתי למקצוע. הם מוכנים לעזור בתרומות, להגיע לאזורי מצוקה, להתנדב במילואים ולעזור בהרבה דרכים, אבל לא לתת הופעות כי הם מרגישים שמנצלים אותנו. זה באמת מאתגר להבין מתי תומכים במצוקה של נפגעים ומתי זה ניצול קצת ציני של המצב״.
"הרופאות שלכם עובדות בהתנדבות? האחיות? המזכירה הרפואית? תגידו לי, מה נסגר אתכם?!"
שיא חדש בתופעת הציפייה להתנדבות הגיע כשמשרד הבריאות קרא לגיוס מתנדבים בתחום בריאות הנפש. ״ראיתי כבר שלשה בתי חולים שמגייסים ׳צוותי התערבות ארוכי טווח׳ בהתנדבות. בתי חולים! בהתנדבות! הרופאות שלכם עובדות בהתנדבות? האחיות? המזכירה הרפואית? תגידו לי, מה נסגר אתכם?!״, כתבה בפוסט בפייסבוק שירה פירר, פסיכולוגית קלינית. ״אני מקבלת בקשות להתנדבות טלפונית. בשמחה, נודבתי ועניתי. ואז בקשות ליום עם ניצולים בים המלח. בוודאי, נרשמתי. עכשיו כבר הבינו שיום זה לא מספיק, אז התחייבות למינימום שלושה. התחייבתי. באילת צריכים מינימום שבוע. בהתנדבות. עכשיו קופות החולים מחפשות ׳התחייבות להתנדבות ארוכת טווח׳. שזה במילים אחרות - משרה בחינם״.
תחום בריאות הנפש הוזנח בשנים האחרונות באופן שיטתי על ידי המדינה, וזאת על אף אזהרות רבות על הפגיעה הפוטנציאלית בציבור. בפוסט טוענת פירר כי הציפייה של האוצר מאנשי המקצוע להתנדב אחרי קיצוצי התקציב אינה ריאלית. "אם בטח מבולבלים אם נראה לכם שזה ייפתר בלי תקציב ותוכנית עבודה מסודרת", כתבה. "תקצבו את שירותי בריאות הנפש, עכשיו. תחזירו למערכת את אנשי המקצוע שמגיעים לה".
מה עושים עם המיסים שלנו?
עומק והיקף ההתנדבות הגיעו בשבועיים האחרונים לתחומים שאיש לא היה מעלה על דעתו, בעיקר לנוכח אוזלת היד שמגלה המדינה. למשל, איסוף ושינוע של ציוד ללוחמים ומפונים. "יש לנו שלוש מחלקות לוגיסטיקה שמתעסקות ברכש, שינוע ציוד, דיור למפונים ומחלקה של תמיכה במשפחות הפצועים, הנרצחים והחטופים", מספרת דנה גת, בלוגרית טיולים ויין, שמנהלת בימים אלה חמ"ל אזרחי שמסייע לאלפי אזרחים. בחמ"ל פעילים 50 מתנדבים, לצד 4,000 בקבוצות וואטסאפ שמסייעים בכל תחום.
״אנשים לא רק נרתמים, הם נעלבים אם לא בחרו בהם למשימה מסוימת", אומרת גת. "אנשים רק רוצים לעזור. אחרי שנה שבישראל היו ריבים, רעל וכעס אחד על השני, פתאום נזכרנו שאנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים, ואנשים פשוט שמחים שחזרנו לאהוב ולא ולשנוא ורק רוצים להפיץ אהבה. זה ממלא ועוזר להתמודד עם הכל. אף לא רוצה לחשוב על הזוועות שקרו ב-7 לאוקטובר, וזה נותן סיבה לקום בבוקר, תחושה שעושים משהו״.
"מנסים לתכנן את הכסף שנתרם כדי לרכוש שקי שינה, אבל להשאיר מספיק כדי שנוכל להאכיל מפונים בעוד יומיים. למה אני צריכה לחשוב על הדברים האלה? אני בלוגרית טיולים"
ובכל זאת, לצד כל הרצון הטוב והשליחות העצומה, קצת משונה שאזרחים אחראים על אספקת ציוד ללוחמים. גת טוענת שמדובר בלא פחות מביזיון, ושבכל יום היא מצפה שהממשלה או צה"ל יחזרו למלא את התפקיד שאליו נכנסה בתוך הוואקום שנוצר. "כל יום שלי מתחיל בציפייה שאוכל לסגור את החמ"ל. על מה אני משלמת מיסים? לאן הם הולכים? אנחנו מודאגים ממה שיקרה אם צה"ל ייכנס קרקעית ונידרש לטפל בעוד מפונים. מנסים לתכנן את הכסף שנתרם כדי לרכוש שקי שינה, אבל להשאיר מספיק כדי שנוכל להאכיל מפונים בעוד יומיים. למה אני צריכה לחשוב על הדברים האלה? אני בלוגרית טיולים".
התנדבתם? ייתכן שתוכלו לדרוש על כך תשלום
הרצון הטוב והמוטיבציה האדירה לסייע לא יכולים להוות תחליף למדינה, בוודאי בתקופה מורכבת כמו זו שעוברת עלינו. "בעיקר בזמנים כאלה יש חשיבות אדירה לאספקה של שירותי רוחה על ידי עובדי מדינה", טוענת ד"ר לילך לוריא, מרצה בכירה בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב. "ההתגייסות האזרחית נהדרת ומשמחת, אבל היא לא מחליפה את האחריות של המדינה. אזרחים ועובדים רבים נמצאים בימים אלו במצוקה קשה ובתחושת סכנה לאיבוד מקום עבודתם ופרנסתם. יש חשיבות אדירה למעורבות של המדינה ולהפעלת תוכניות לשמירה על עבודתם ומקורות מחייתם ופרנסתם של עובדים ואזרחים".
לדברי לוריא, ייתכן שבעתיד כל אותם מתנדבים יוכלו להיות מוכרים כעובדים לכל דבר לפי פסיקות בתי המשפט. ״עצם העובדה שהמדינה או גופים פרטיים מעסיקים מישהו ללא שכר איננה אומרת שהוא מתנדב. בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, הבחינה אם אדם מסוים הוא מתנדב או עובד היא בחינה מהותית, שבוחנת מכלול ההיבטים הנוגעים להעסקה - ולא רק את האופן שבו הצדדים בחרו להגדיר את היחסים ביניהם. עצם העובדה שגוף פרטי או המדינה בחרו לכנות אדם מסוים כמתנדב אינה אומרת שהוא אינו זכאי לשכר עבודה. ישנם מספר פסקי דין שעוסקים במקרים בהם אדם מסוים הסכים להיות מועסק כמתנדב, אך כאשר אותו אדם תבע את מקום העבודה, נקבע כי יש לשלם לו שכר וזכויות סוציאליות״.