מי המשתתפים? אורית ביאליק (36) אם חד הורית מנצרת עילית לשלושה ילדים: ד' (15) לומד בפנימייה בניר העמק, א' (7.5) לומד בכיתה ב', ד' (5) נמצאת בגן חובה. אורית עובדת בשני חצאי משרות: מט"זית בהוסטל – מטפלת ועוזרת לקשישים. וחצי משרה נוספת בליווי משפחות במרכז "עוצמה" בפרויקט "נושמים לרווחה" של אגף הרווחה. "אני עוזרת למשפחות לצאת ממעגל העוני, עורכת ביקורי בית, מלווה למוסדות ממשלתיים כמו עמידר וביטוח לאומי ועוזרת להם למצות את הזכויות".
כמה זמן את גרושה? "התחתנתי לראשונה בגיל 20, הבאנו לעולם את ד', נפרדנו בגיל 24 ולקח לנו 5 שנים להתגרש, עברנו תהליך לא פשוט, הוא לא רצה לחתום על הסכם גירושים וחיכינו לאישור של התרת נישואים מהרבנות במשך שנתיים. בזמן הזה הכרתי את בן זוגי השני ונכנסתי להריון. הבאנו לעולם את א' וד', ונפרדנו כשד' הייתה בת חצי שנה. הייתי צריכה להרחיק אותו ממני ומהילדים כי הוא היה אלים עם בעיות של סמים ואלכוהול. הוא הכה אותי לעיני הילדים, הזעקתי משטרה והוא היה במאסר למשך חצי שנה. מאז אין לנו הסדרי ראייה, הוא רוצה לפעמים לראות את הילדים אבל הוא מגיע שיכור, ואני לא מוכנה שהילדים שלי יראו אותו ככה. הוא לא משלם מזונות ויש לו חוב בהוצאה לפועל. אבא של ד' לעומתו משלם מזונות והוא אבא פעיל. למזלי, יש לי בן זוג שנותן יחס חם וטוב לילדיי, כך שיש להם מודל בריא לדמות אב".
דיור: "גרה בדירת עמידר בת שלושה חדרים מזה שנתיים. לכאן עברתי מדירה שגרתי בה בשכירות בנצרת עילית. נלחמתי קרוב לארבע שנים על דירת עמידר עם משרד השיכון והבינוי, כי הם הגוף שנותן זכאות לדיור ציבורי. פניתי למבקר המדינה וביקשתי ועדה ציבורית בעמידר. כתבתי להם שאני מכירה נשים עם ילד אחד שמרוויחות יותר ממני וקיבלו זכאות ואני עם שלושה ילדים ולא מקבלת, אחרי ועדה ציבורית בעמידר קיבלתי את הדירה".
שעות עבודה: "בהוסטל אני עובדת מ 9:00-13:00, ובמרכז אני עובדת מ-13:00-17:00. הבן ד' מגיע בסופי שבוע, הבת ד' בצהרון עד חמש, א' נמצא ב"בית חם" עד 15:30 וסבתא שלי או אימא שלי אוספות אותו עד שאני חוזרת".
בשעות הפנאי: "התחלתי ללמוד לפני שבועיים במכינה קדם אקדמית בעמק יזרעאל, שלוש פעמים בשבוע בערב לקראת לימודי תואר ראשון, בזמן שאני שם חבר שלי או ההורים שלי שומרים על הילדים. יש לי אימוני TRX פעמיים בשבוע, ובשבת אנחנו הולכים לקאנטרי".
כמה מרוויחה? מהעבודה בהוסטל – 2,600 שקלים, מהעבודה ברווחה – 2,200 שקלים, מזונות מביטוח לאומי לשני ילדים: 1,600 שקלים ומזונות של הבן הבכור 1,200 שקלים.
היסטוריה תעסוקתית: "הרבה שנים עבדתי במפעלים בנצרת עילית והסביבה כמפעילת מכונה במשמרות של 12 שעות. במפעל של לוריאל עבדתי כ-3 שנים, ב'פרסונה' - מפעל לסכיני גילוח, ב'טאואר' - מפעל הייטק במגדל העמק. ב-2014 נאלצתי להתפטר מטאואר כי אימא שלי התעייפה מלשמור על הילדים בנוסף לעבודה שלה. קיבלתי דמי אבטלה, והחלטתי לעבוד בעבודה שבה אוכל גם לטפל בילדים שלי. מצאתי עבודה בטיפול בקשישים בבתים שלהם למשך שנה וחצי. פניתי לעובדת הסוציאלי כי הייתי מיואשת, הרגשתי שאני לא מממשת את הפוטנציאל שלי. הוא הפנה אותי לארגון "בעצמי" הפועל לקידום ושילוב אוכלוסיות מעוטות הזדמנויות בתעסוקה, והשתלבתי בתוכנית "מפנה". התוכנית העלתה את הביטחון העצמי שלי, ופיתחה אותי לכיוון אחר לגמרי. בגלל שעבדתי במפעלים, חשבתי שאני אדם טכני אבל דרך הסדנא למדתי דברים שלא ידעתי על עצמי: הבנתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים ולעזור להם, ובהמשך מצאתי את המשרה בהוסטל".
השכלה: "מאז שעליתי לארץ מאוקראינה גרתי בנצרת עילית, למדתי 12 שנות לימוד בבית ספר יגאל אלון בעיר".
מצב חשבון: "היום אני ב-2,000 שקלים פלוס, אין לי חסכונות או תוכניות, אבל עשיתי לילדים תוכנית לחסכון חודשי".
איך הגעתי לחובות? "אני אישה שכל חייה עבדה ותמיד הקפידה לשלם את כל המיסים. כשהאקס שלי נפל לסמים, הוא הפסיק לעבוד (רתך במקצועו) והתחיל לגנוב ממני כספים. ניסיתי לקחת אותו לטיפולים ולעזור לו, אך הוא תמיד הפסיק באמצע את הגמילה. הוא היה חייב המון כסף לאנשים בשוק האפור, כך שבמקום לשלם את המיסים והוראות הקבע, העדפתי לתת להם כסף כדי שלא יהרגו אותנו. פעם אחת דפקו לי בדלת סוחרי סמים ואמרו לי שאנחנו חייבים להם 60 אלף שקל. התברר לי שהוא היה קונה סמים בהקפה, והחוב צבר ריביות. פחדתי שהם יעשו משהו לילדים שלי, והבטחתי להם שאני אחזיר להם את כל הכסף. הרווחתי אז בטאואר 8,000 שקלים בחודש ושילמתי להם מתוך זה 6,000 שקלים מדי חודש. כך התחילו החובות, כל שאר התשלומים התחילו לחזור, לא יכולתי לשלם שכר דירה, והוא היה ממשיך לגנוב לי מהארנק. בסוף אימא שלי לקחה הלוואה כדי שאוכל לשלם את שכר הדירה. כל החובות בהוצאה לפועל היו על שמי כי לא היה לו חשבון, והגיעו לסכום של 100 אלף שקלים".
איך התמודדתי עם החובות? "פניתי לסיוע משפטי, הסברתי להם את מצבי – באותה תקופה ההוצאה לפועל עיקלה לי את המשכורת. בנוסף לעבודה שלי בטאואר עבדתי בלילות בניקיונות וההורים שלי שמרו על הילדים. לפעמים ניסיתי להוציא אותו מהבית, אבל ריחמתי עליו. מינו לי עו"ד שהגישה את התיק שלי לפשיטת רגל. נתנו לי במשך שנה לשלם שוברים בשווי מסוים ולהגיש דו"חות של הכנסות הוצאות מדי חודשיים, וכמובן אסרו עליי לצבור חובות נוספים. שנה אחרי שהוכרזתי פושטת רגל, היה לי משפט. זה היה לאחר שהתפטרתי מטאואר, וקיבלתי פיצויים שלא נגעתי בהם. אמרתי לשופט שאני מוכנה שייקחו את כל הפיצויים שלי על סך 40 אלף שקלים ושיתנו לי הפטר ל-60 אלף שקלים הנותרים. במשך שנתיים וחצי הייתי צריכה לעמוד בקריטריונים של הפטר: להתפרנס, לשלם מיסים ושלא יהיו לי חובות. בחודש מרץ האחרון קיבלתי הפטר מלא, וסגרו לי את התיק של פשיטת רגל".
הוצאות קבועות לחודש: שכר דירה 230 שקלים, ארנונה 170 שקלים, חשמל 300 שקלים, מים 100 שקלים, פנימייה לד' 250 שקלים, גן 280 שקלים, בית ספר ובית חם (צהרון) 200 שקלים, מזון 2,500 שקלים, אינטרנט וטלפונים סלולאריים 200 שקלים, לימודי מכינה 460 שקלים, נסיעות 400 שקלים, תרופות 400 שקלים (מקבלת טיפול קבוע בלחץ דם וד' מטופל בריטלין), מנוי קאנטרי 460 שקלים (לכל המשפחה), ביגוד 300-400 שקלים, דמי כיס של ד' 300 - 400 שקלים.
רכב: אין.
הוצאות משתנות: הצגות לילדים או קרקסים 400 שקלים אחת לחודשיים-שלושה.
מערכת היחסים שלי עם הבנק: "מעולה. אני לא הולכת אליהם והם לא באים אליי. מה שנכנס לחשבון, אני מושכת בכספומט, ולוקחת פירוט בנקאי. רק כשהוכרזתי נקייה מפשיטת רגל הבאתי להם מסמך לעדכן. אני לא חייבת להם כלום ואין לי מינוס, בסך הכול אני לקוחה לא בעייתית".
על מה מוותרת? "על נופש, אנחנו לא יוצאים. הנופש שלנו הוא קאנטרי, זה כמו בית מלון בשבילנו. במקום נופש אני משלמת למכינה כי זה למטרה טובה. כשיצאתי לנופש בפעם האחרונה, נסעתי עם ד' הבכור לאילת, רק אני והוא בשביל לחגוג לו את הבר מצווה. הוא לא היה שם מעולם, ולמרות שהיה לי קשה לשלם את זה, רציתי לשמח אותו. אני מוותרת על בגדים יקרים. היו זמנים שנאלצנו לאכול רק אורז כי לא היה לי כסף, ולא יכולתי לקנות להם אפילו גלידה. היום אני מרשה לעצמי יותר ולא חוסכת כמו פעם".
איך שדרגתי את ההכנסה? "כשהייתי מטפלת בקשישים, כל ההכנסות שלי היו 4,500 שקלים, היום אני מרוויחה פי שניים. ראשית, למדתי למצות את הזכויות שלי: יצא חוק חדש בינואר, שאומר שכל אישה חד הורית יכולה לעבוד ולקבל השלמה שתגיע ל-7,800 שקלים עבור 3 ילדים. הגשתי בקשה וקיבלתי 1,600 שקלים. בנוסף, אני עובדת בשתי עבודות. בתהליך של פשיטת רגל למדתי לעקוב אחרי הכספים שלי, כי הייתי צריכה לרשום הכנסות והוצאות, היום אני יודעת איפה כל שקל הולך. לשמחתי, מכל הקושי שעברתי, יצאו המון דברים טובים".
איך אני מתמודדת עם המינוס וההוצאות? "אין לי מינוס בכלל כי אין לי מסגרת למינוס. אני יודעת כמה אני מוציאה וכמה יש לי בחשבון, ואז אני בכלל לא מגיעה למצב של מינוס. אם המצב לחוץ, אני לא אבזבז סתם כסף אלא אקנה את כל מה שנחוץ ולא יותר מזה".
תוכניות מגירה: "אני אוציא רישיון נהיגה בשנה הקרובה, ומתכוונת ללמוד תואר ראשון בעבודה סוציאלית, אני מאוד רוצה לעסוק בזה".
על מה חולמת? "לחיות בבית צמוד קרקע במושב שקט, קרוב לטבע. לעזור לאנשים, ולשמחתי עבודה סוציאלית תיתן לי סמכות לעזור להם. אני מאוד ריאלית ומציבה מטרות שאוכל להגיע אליהן".