אנחנו רגילים למקרים בהם חברות גדולות רודפות אחרי לקוחות בדרישה שייתנו להן את כספן. אולם עימות משפטי בין לקוח לבין חברת הביטוח כלל הפך את היוצרות.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע בפסק דין באפריל 2019, כי חברת כלל ביטוח אינה רשאית לשעבד כספי פוליסות בגלל חוסר יכולתו של התובע לעמוד בהחזרי הלוואה שקיבל מהחברה. על פי הפסיקה, עליה לשלם לתובע ב', בן 72, את קצבת הזקנה המגיעה לו.
מדובר בקצבה של כ-8,000 שקלים לחודש. בפסק הדין מתואר כי התובע מתפרנס מקצבאות ביטוח לאומי (קצבת זקנה והשלמת הכנסה) ואת ההוצאות עבור ביתו הפרטי משלם בנו.
מאחר שכלל ביטוח אינה מקיימת את פסק הדין ולא משלמת את הקצבה, פתח ב' (השם המלא שמור במערכת) בחודש יוני, באמצעות עורך דינו אורי בוים, תיק בהוצאה לפועל נגד חברת הביטוח.
ב' יצא לגמלאות ביולי 2012 לאחר שצבר כספים בכלל ביטוח במשך 40 שנה. ב-2007 נטל התובע הלוואה בסך 550 אלף שקל מכלל ביטוח והתחייב להחזיר את ההלוואה ב-48 תשלומים מדצמבר 2008 ועד דצמבר 2012. התובע שיעבד לטובת ההלוואה את הכספים המצויים בפוליסה על שמו בכלל ביטוח. לאחר שלא עמד בהחזרי ההלוואה, כלל ביטוח אינה משלמת לו גמלת זקנה החל מחודש יולי 2012. החברה גם תבעה את התובע בבית משפט השלום והוא חויב במלוא סכום התביעה.
ב-20 ביוני 2012 נעשה פדיון של 73,664 שקלים לטובת ההלוואה וב-10 במאי 2018 פתחה כלל ביטוח תיק הוצאה לפועל נגד התובע. ב-22 במאי 2018 נערכה לתובע חקירת יכולת ונקבע לו צו לתשלומים של 500 שקלים לחודש. כלל הגישה ערעור בהוצאה לפועל על גובה ההחזר וטרם ניתנה החלטה בערעור.
התובע טען בבית הדין לעבודה, כי התביעה עוסקת בתשלום קצבת הזקנה שלו ואין קשר לפסק דין שניתן בעניינו, אשר משולם באמצעות ההוצאה לפועל. בנוסף, טען כי כלל ביטוח לא שיעבדה לטובת ההלוואה את כל הפוליסות של התובע, וכי רק פוליסה אחת הייתה משועבדת. לטענתו, כלל ביטוח עשתה דין לעצמה ולא משלמת לו קצבת זקנה במשך שבע שנים.
"על פי סעיף 13 (א) לחוק חוזה הביטוח לא ניתן לעקל את זכויותיו של מבוטח בביטוח חיים לאחר קרות מקרה הביטוח. על פי סעיף 40 לחוק, מקרה ביטוח הוא הגיעו של מבוטח לגיל מסוים. עיקול כספי גמלת הזקנה הוא הפרה של החוק", טען התובע ועתר לחייב את כלל ביטוח לשלם לו את מלוא קצבת הזקנה המגיעה לו באופן רטרואקטיבי".
מה משועבד?
כלל ביטוח טענה כי הפיצויים אינם שייכים לתובע אלא משועבדים לה להבטחת פירעון החוב. טענה נוספת שהועלתה הייתה כי כל חמש הפוליסות משועבדות להבטחת החזר ההלוואה, כפי שעולה מהסכם ההלוואה.
ואולם, בית הדין קבע שהתובע לא שיעבד את כל הפוליסות לטובת ההלוואות, וגם כאשר הוציאה כלל לב' מכתב התראה, הוא התייחס רק לפוליסה אחת – זו הפוליסה שמשועבדת להלוואה ולא פוליסה אחרת. עוד הוסיף בית הדין כי כלל ביטוח לא הציגה מסמך שיעבוד לפוליסות האחרות וגם לא התראות שנשלחו בטרם חילוט הפוליסות האחרות, והיא לא נתנה הסבר מניח את הדעת מדוע במשך שבע שנים היא לא שילמה לתובע את קצבת הזקנה על בסיס הפוליסות האחרות.
לדעת בית הדין, פסק הדין שניתן בעניינו של התובע בבית משפט השלום עסק בהלוואה שאותה נטל ולא בזכאותו לקצבת זקנה מקופת הגמל. "שאלת זכאותו של התובע לקצבת זקנה היא בסמכותו של בית הדין לעבודה", נקבע בפסק הדין.
בסיכומו של דבר, קבע בית הדין האזורי לעבודה בפסק הדין כי כלל ביטוח רשאית לחלט רק את כספי הפוליסה אותה שעבד התובע, ובכפוף להוראת סעיף 8 לחוק הגנת השכר, תשלם כלל ביטוח לתובע את קצבת הזקנה המגיעה לתובע.
את התובע יצג עו"ד אורי בוים, ממשרד בוים & תומא עורכי דין ומגשרים, שעוסק בעיקר בתביעות ביטוח ובתביעות נזיקין על כל גווניהן. המשרד מייצג רק תובעים נגד חברות ביטוח.
לדברי עורך הדין בוים, אם כלל ביטוח היו מתחילים לשלם לב' את קצבת הזקנה ביום הזכאות בגיל 65, סביר להניח כי רוב החוב היה משולם עד לימים אלו. "מבוטחים רבים משלמים שנים רבות כספים לחברות הביטוח ומצפים מחברת ביטוח כאשר מגיע יום הזכאות הם יקבלו את הכסף שצברו במשך עשרות שנים. לקחת את החוק לידיים ולא לכבד פסק דין זהו דבר שלא יעשה", הוא טוען.
מכלל ביטוח נמסר בתגובה כי "החברה הגישה ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, לבית הדין הארצי לעבודה. הנושא נמצא בבירור משפטי".
לדברי בוים, לאחר שגם פתיחת התיק בהוצאה לפועל לא גרמה לכלל ביטוח לשלם לו את הקצבה והחוב כלפי מרשו, הוגשה להוצאה לפועל בקשה להגדלת סכום החוב של כלל לב' ל-670 אלף שקלים (סכום השווה פחות או יותר לסכום הקצבה כפול מספר החודשים מאז הגיע לגיל 65, אז היה זכאי לה. ר.מ.), וכשזו תאושר יבקש עיקול על כספי החברה על סך החוב.