קרן שרמן ציון
קרן שרמן ציון ובעלה | צילום: אלבום פרטי, באדיבות המצולמת

"אני מצליחה לסגור את החודש רק בזכות העזרה של ההורים", אומרת קרן שרמן ציון, בת 42, מראשון לציון,  אמא לשניים אשר יצאה לחל"ת לראשונה בחודש מרץ. לפני כשבוע יצאה לחל"ת שני.

שרמן ציון עובדת ברשת משחקיות כמנהלת האדמיניסטרטיבית של הרשת. ההודעה על פתיחת הקניונים הפיחה בה תקווה, אבל כאשר הוחלט לא לפתוח מחדש את המשחקיות, היא נשלחה לביתה לחל"ת נוסף.

"בחודש מאי חזרתי לעבוד כי בעבודה שלי חשבו שהכול ייפתח מחדש כאשר הסגר נפתח. בתפקידי אני צריכה לדאוג שהרשת תשוב לעבוד, שהמתקנים יהיו מוכנים ויעברו חיטוי, לראות שהעובדים בסדר והכל עומד מוכן לפעולה אבל החליטו בממשלה שגנים ציבורים ומשחקיות לא חוזרות לעבוד בינתיים.  הייתי בקשר עם משרד הבריאות ומשרד הכלכלה ולא היו אישורים לפתוח משחקיות. אנשים שומעים משחקיה וחוששים. אבל לטעמי המקום בטוח יותר מגן ילדים".

כמו רבים אחרים, גם שרמן ציון לא מבינה את צעדי הממשלה ולא חושבת שיש מי שיתקן את הנזקים שנגרמו למאות אלפי עובדים במשק. "ברגע שאישרו מסעדות היו הרבה אנשים שזלזלו ולא שמרו על מרחק ומסכות. עכשיו כשיצאתי לחל"ת השני אני מפחדת שהוא יגמר. אני מקבלת רק 62 אחוזים מהשכר ומה יהיה באוגוסט? אנשים אומרים 'לכי תחפשי עבודה חדשה', אבל אני עובדת שם כבר שש שנים, וזה קשה לארגן את החיים מחדש. החברה שאני עובדת בה מרוויחה בעיקר בחופש הגדול ואני לא יודעת מה יקרה אם ומתי  נחזור לעבוד".

אנשים אומרים 'לכי תחפשי עבודה חדשה', אבל אני עובדת שם כבר שש שנים, וזה קשה לארגן את החיים מחדש

אז איך בכל זאת אתם גומרים את החודש?
"יש לי שני ילדים, בכיתה א' ובכיתה ג', ונאלצתי לוותר על הצהרון  כדי לחסוך את הכסף. 1,000 שקל הם הרבה עבורי. פתחנו חסכונות. אחרת, ממה אשלם משכנתא, ועד בית? אנחנו מנסים להתקיים בסך הכל, אני רק רוצה לחיות בשלום. על חופשה אין על מה לדבר ואני אומרת תודה שהמקומות סגורים. היה יום הולדת לבן שלי ולא חגגנו. קיבלנו מתנות מהמשפחה. אנחנו מנסים לחסוך כל שקל לשקל. אם בעבר  היינו הולכים מדי פעם לפיצריה בשכונה, עכשיו אני נאלצת להסביר שאין כסף ושכרגע מקסימום אפשר לקנות ארטיק".

מאות אלפים בלי עבודה

כמו קרן, רבים אחרים גילו שתקופת חל"ת וסגר אחת לא מסתיימת ומוביל להתאוששות, אלא מתחברת לתקופה חדשה. ההערכה היא כי בין 500 אלף ל-700 אלף ממי שאיבדו את עבודתם בגלל הקורונה, עדיין לא שבו לעבוד. הממשלה עדיין לא נתנה מענה לכ-100 אלף עסקים קטנים ובינוניים סגורים, חלקם מאחר שהם פועלים בתחומי התיירות והאירועים שלא שבו לפעילות.

ועדת העבודה והרווחה החליטה אתמול להאריך את הזכאות לדמי אבטלה עד אוגוסט. בעקבות סיכום שהושג בין משרד האוצר ליו"ר הוועדה, ח"כ חיים כץ (הליכוד), הוחלט כי תקופת ההמתנה בת חמשת הימים, הנגרעת מתחילתה של כל תקופת זכאות לדמי אבטלה, לא תיגרע פעמיים למי שיתחיל תקופת אבטלה נוספת. עם זאת, לא יוחזרו כספים למי שכבר פוטרו או הוצאו לחל"ת, ושלא קיבלו דמי אבטלה בגין חמשת ימי האבטלה הראשונים.

ירון חי מנשה
ירון חי מנשה | צילום: ניצן סמואל

לא בטוח שזה מספיק בשביל לנחם את ירון חי מנשה, בן 50, איש תקשורת לשעבר. אבא לבן ובת בני שנתיים מרחובות, מאמן כושר ומדריך טיולים לחו"ל, שגם הם הופסקו בעקבות השמיים הסגורים.

"יצאתי לחלת לראשונה עם תחילת המשבר במרץ. חזרתי לעבוד. היום בבוקר עבדתי אבל יצאתי לחל"ת נוסף", הוא אומר. "שמחתי לחזור לעבוד. אני מלמדת תלמידים שהם בני  גיל הזהב ומעלה. הגיל הממוצע הוא 80 ואני עושה להם פעילויות וכושר. ברגע שמנתקים להם את הספורט  קשה להם והם מרגישים שהם אבודים. ועכשיו עוד פעם נצטרך להפסיק וזה יכול להשפיע על מצבם הרפואי והנפשי".

אין לי כסף לסופר מרקט. אני מחושב ומחשב עד השקל,  מה באמת צריך שיהיה  בבית כדי שלא יהיו יותר מדי הוצאות. בן זוגי ואני משתדלים לא להעמיס על כרטיסי האשראי וזה מאוד קשה

חי מנשה נאלץ בלית ברירה לפתוח את החסכונות בבנק. וגם אלה הולכים ומתרוקנים. "הקצבה של הביטוח הלאומי לא הגיעה אלי שלושה חודשים. אין לי כסף לשלם לגן אבל הילדים שלי צריכים מסגרת. אין לי כסף לסופר מרקט. אני מחושב ומחשב עד השקל,  מה באמת צריך שיהיה  בבית כדי שלא יהיו יותר מדי הוצאות. בן זוגי ואני משתדלים לא להעמיס על כרטיסי האשראי וזה מאוד קשה, במיוחד שיש לך ילדים קטנים בבית שאני עדיין משלם את המשכנתא שלקחתי כדי להביא אותם  בפונדקאות.  בן זוגי, אורן, שחקן בתיאטרון ילדים ועכשיו סגרו גם את התיאטראות. הם בדיוק חזרו לעבודה עם ההצגות ילדים ושוב סוגרים ומוציאים אותם לחל"ת מהתיאטרון. כך שגם ממנו לא תגיע התשובה. חודשי הקיץ, חודשי החופש הגדול אמורים להיות  אמורים חודשיים מלאים בהצגות לילדים והופעות לקייטנות, דבר שיכול היה  להעמיד אותנו על הרגליים. אבל לא. עד להודעה חדשה הכל בוטל".

חי מנשה נשמע  מתוסכל וכועס בשיחה עמו. הוא זועם על הישראלים הלא ממושמעים. הוא מאשים אותם במשבר הכלכלי. "נורא מכעיס אותי שהלא ממושמעים דופקים אותי ואנשים כמוני ובגללם אני לא יכול לעבוד. חוסר המשמעת של הציבור  מונעת מהילדים שלי את פת הלחם שתהיה להם על השולחן. אם צחי הנגבי המנותק אומר שאין אנשים שרעבים ללחם, בקרוב יהיו פה אנשים שישלחו יד בנפשם כי זה הולך ונהיה לוחץ מיום ליום. אני  הגשתי מועמדות לבודק קורונה כי לפני הרבה שנים הייתי בצבא  חובש. בנוסף  בדקתי בסופר שאולי אעבוד כמלקט מזון,  אין לי ברירה. כל עבודה מכבדת את בעליה. אני יושב בבית ומשתגע אני רק רוצה לעבוד, אני מחפש איך להמציא את עצמי מחדש".