פסק דין שניתן באחרונה בבית משפט למשפחה בתל אביב־יפו מציג תמונה יוצאת דופן של בני זוג, שחיו כידועים בציבור במשך 18 שנה ולהם שלושה ילדים, ובכל זאת נקבע כי לא היתה כוונה לשיתוף כלכלי ביניהם, לאור התחשבנות כספית יומיומית, ברמת שקלים בודדים.
בסוף 2010 פנו בני הזוג לבית המשפט בבקשה לאשר הסכם שערכו כשנפרדו, ובו נקבעו גם הסכמות בענייני רכוש. בין השאר, נקבע כי הגבר ישלם מזונות של 33 אלף שקל בחודש, עד שהילד הצעיר יגיע לגיל 21, ולאחר מכן ישלם 10,000 שקל בחודש לתובעת במשך עשר שנים.
עוד ב-mako כסף:
- כך תרוויחו הכי הרבה מתווי הקנייה שלכם
- במפעל הפיס רוצים שתהמרו, אבל פחות
- מה ההבדל בעצם בין בנק להונאת פונזי?
בית המשפט נתן להסכם תוקף של פסק דין, אך לאחר שנתיים וחצי, טענה האשה כי ההסכם בטל, ועתרה לבית המשפט למתן סעדים בענייני רכוש. ההליך נפרש על פני יותר מ–1,600 דפי פרוטוקול, מספר ישיבות לא מבוטל וסיכומים על פני אלפי עמודים.
השופט יהורם שקד קבע בשבוע שעבר בפסק הדין כי "לאחר שנחשפתי לעדויות רבות ולמסמכים בהיקפים של עשרות ומאות עמודים, הגעתי לכלל מסקנה כי חרף שנותיהם המשותפות של הצדדים, ואף שלהם שלושה ילדים משותפים - לא התקיימה ביניהם כל מערכת יחסים של שיתוף כלכלי או כל כוונה ליצור שיתוף מסוג זה. אודה ולא אכחד: התמונה שהצטיירה בפני במהלך שמיעת התובענה לימדה אותי כי קיימות מערכות יחסים, יש שיאמרו נדירות ובלתי מייצגות, שקשה לאדם מהיישוב להאמין כי כך ובאופן זה חיה לה משפחה במשך כמעט שני עשורים".
כך למשל, מציין השופט, "ניהלו הצדדים במשך כל שנות יחסיהם המשותפים התחשבנות על כל שקל ושקל, ששילם מי מהם לטובת התא המשפחתי ולא לטובת התא המשפחתי. כך למשל, ניהלו הצדדים במשך כל חייהם המשותפים רשימות בכתב יד (מעין 'רשימות מכולת'), שבהן היתה רושמת התובעת מה רכשה ובאיזו עלות, ולאחר מכן היתה מקבלת החזרים מדויקים, והכל ברזולוציה של שקלים בודדים.
"אמנם אין זה מתפקידי או מסמכותי לתן ציונים למערכות יחסים או למי מהצדדים, ויחד עם זאת, זוהי חובתי לבחון בעין מפוכחת את אופיים הנכון והאמיתי של יחסי הצדדים, ואלה התגלו בפני 'במלוא הדרם' (בלשון סגי נהור), כמערכת יחסים עם סממנים פתולוגיים של ממש", כתב השופט.
השופט קבע כי התובעת לא הוכיחה סממנים חיצוניים לשיתוף כלכלי, ולמעשה הוכח ההפך. לצדדים היו חשבונות בנק נפרדים, ללא זכויות חתימה האחד בחשבונו של השני. במשך כל חייהם המשותפים נשא הנתבע בהוצאות המשפחה, לא לפני שהתובעת היתה מביאה לעיונו רשימות בכתב יד של מצרכים שרכשה ושל הוצאות ששילמה, ולאחר מכן היתה מקבלת מעין החזר הוצאות - "וגם זאת לאחר שכל הוצאה והוצאה נבחנה בדקדקנות". בעדותה אמרה התובעת במפורש כי התנאי לקבלת הכספים היה הבאת רשימת הוצאות.
בנוסף, התובעת הודתה כי היו מקרים שבהם הנתבע נתן לה סכומים נמוכים מאלה שהוציאה בפועל, ולכן היתה רושמת "חוב קודם" או "הפרש מחודש קודם", והסכומים האלה היו מובאים בחשבון במסגרת ההתחשבנות הכללית ביניהם. הנתבע הציג מאות מסמכים שנערכו על ידי הצדדים, שעיקרם התחשבנות בעניין הוצאות המשפחה.
השופט ציין כי "ניתן להביע הסתייגות, ואף מעבר לכך, מהתנהלות זו ומכל מי שהכתיב אותה, אך לא ניתן שלא להסיק לנוכח הראיות הברורות, כי טענת התובעת לשיתוף כלכלי בינה לבין הנתבע נמצאת כבלתי סבירה לחלוטין, ומנגד, טענתו של הנתבע, שלפיה כוונתו הברורה והמפורשת היתה לא להקים מערכת יחסית של שיתוף כלכלי עם התובעת, נמצאת מבוררת לחלוטין".
השופט התייחס גם לכך שבני הזוג לא התחתנו בשל סירובו של הנתבע, ואמר כי "לעתים הבחירה שלא להינשא עשויה ללמד על היעדר כוונת שיתוף, במיוחד כאשר לא קיימת מניעה חיצונית לכך שבני הזוג יינשאו", וזהו אחד השיקולים שיש לשקול בבחינה הכוללת.
"מהו הצדק לתת זכויות לנכסים לא לה?"
התובעת אמנם טענה כי לבן זוגה לשעבר יש נכסים רבים שאינם רשומים על שמו, אך השופט לא בחן את הטענה מהטעם שבין הצדדים לא היתה כוונת שיתוף ביחס לנכסים משפחתיים, אישיים או עסקיים. מכיוון שהגיע למסקנה הזאת, גם אין חשיבות לשאלה אם ההסכם בטל, מאחר שמצבה המשפטי של האשה ללא הסכם, לא היה טוב יותר ממצבה עם ההסכם.
ובכל זאת, השופט המשיך לבדוק את הטענה בדבר בטלות ההסכם, וקבע כי התובעת כשלה מלהוכיח את היותו של ההסכם למראית עין בלבד, בין השאר מכיוון שניסתה לשפר עד הרגע האחרון את מצבה, והוכח קיומו של משא ומתן ודין ודברים.
השופט קבע כי "ההסכם שנחתם, נחתם מתוך הבנה והכרה מלאה לתנאיו", וכי ממועד ההסכם אכן הצדדים כבר אינם מתנהלים באמצעות רשימות הוצאות והתובעת מקבלת לידיה את דמי המזונות שלהם התחייב הנתבע. בנוסף, דחה השופט את הטענה של התובעת כי ההסכם נחתם תחת הטעיה או תחת עושק.
השופט קבע כי התובעת תחויב בתשלום שכר טרחה של 120 אלף שקל, שחושב באופן מקל לאור התנהלותו של הנתבע בבית המשפט ולאור ריבוי התפרצויותיו במהלך הדיונים. השופט סיכם את פסק הדין בכך שהוא דוחה את התביעה, ו"עם כל הכבוד וההבנה, הפכתי והפכתי בטענתה של התובעת ולא הבנתי מה צדק הוא ליתן בידיה זכויות בנכסים לא לה, בנכסים שמעולם לא התכוון הנתבע לאפשר לה יד ורגל בהם. האם בדרך של לקיחת זכויותיו של האיש ונתינתן לאשה נעשה צדק? מסופקני".
יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
בעלי נחלות במושבים יוכלו להשכיר מבנים לשימוש לא חקלאי
מכרז חדש לגוף שימכור את הפרסומות בשידור הציבורי
