לכל אחד מאיתנו היה בשלב כזה או אחר בחייו חלום לפתוח פאב. כזה שהוא לא גרנדיוזי ומטורף, אלא מקום חביב עם אווירה שכונתית, מחירי בירה זולים, שכל מי שבא אליו ירגיש בבית. אם נשפוט לפי כמות הפאבים שקיימים בתל אביב, גם נראה שלא מעט הפכו את החלום למציאות. אך כמו שפאבים חדשים צצים בכמויות אדירות כמו פטריות אחרי הגשם, ככה הם גם נסגרים במהרה. איך בעצם נוצר הפער הזה? הרי בחלום שלנו אנחנו פותחים פאב קטן בלי הרבה עלויות וסיכונים.
"הבעיה היא שכשאתה פותח מקום, אתה משקיע בלי סוף על בירוקרטיה, עוד לפני בכלל שהתחלת להשקיע בלקוח שלך", מספר גיל רושנסקי שהקים ביחד עם אחיו דן ושותף נוסף בשם עומר עצמון, את ה"דדה" - פאב שכונתי קטן בלב פלורנטין, "זה ממש לא מפתיע שפאבים נפתחים ונסגרים כל רגע. זה לא משנה כמה יכינו אותך, מהר מאוד אתה מגלה שההוצאות גדולות בהרבה ממה שחשבת ואת זה אני אומר כבעלים של מקום קטן".
המקום שפתחו גיל, דן ועומר עונה בדיוק להגדרה של פאב חברים מינימליסטי. הם שכרו מקום קטן בגודל 80 מטר שכבר היה בו מטבח מאושר ובכך חסכו כסף על בנייתו. בנוסף, הם לא עסקו בשינויים עיצוביים גדולים ובשיפוצים יקרים. הם ציירו בעצמם על הקירות כדי לתת אווירה, הביאו כמה שולחנות, כיסאות ואפילו הקימו פינת סלון עם ספות (קצת כמו בבית הקפה של "חברים"), הכל כדי לתת אווירה ביתית במינימום השקעה.
"גם אין לנו כאן עובדים", מספר גיל על דרך נוספת לחסוך בהוצאות, "אני ועומר, השותף, עושים הכל - מכינים, מגישים, מוזגים ובסוף גם שוטפים כלים. זה קשה ממש ברגעים של לחץ, אבל המקום הזה הוא החלום שלנו ועד עכשיו אנחנו נהנים מכל רגע". האם הם שורדים? "בינתיים כן", הוא טוען.
את המקום הם פתחו לפני חמישה חודשים, הוא עובד משני עד שבת מ-18:00. בתפריט תוכלו למצוא שתייה קלה, אלכוהול, את מנת ה"דדה" שהמציאו (חביתה מקופלת עם מגוון תוספות) ופחות או יותר זהו. "תחשוב על זה שלא שיפצנו כלום, אז זו כבר נקודת פתיחה טובה מבחינתנו. אנשים שמשפצים מאפס בסכומים גדולים מגדילים את הסיכוי להיכנס להפסדים עמוקים כבר על ההתחלה".
ממספרים לא רישמיים, בשביל להקים פאב בתל אביב במבנה שלא היה בנוי לכך, נדרשת השקעה התחלתית של כ-2 מיליון שקלים הכוללת אישורים, שיפוץ, שכירות, הקמת מטבח, תכולת אלכוהול ועוד. עם מספרים כאלה לא פלא שמי שלא מצליח לייצר באזז מהר ולאורך זמן, לא מצליח להחזיר את ההשקעה הראשונית שלו וקורס.
ומה לגבי השיטה של "הדדה", זו שדוגלת במינימום הוצאות? גם היא לא מבטיחה הצלחה כלכלית. אמנם שלושת השותפים הצליחו לחסוך הוצאות גדולות אך עדיין עומדות בפניהם הוצאות קבועות המגיעות בכל חודש, ללא התחשבות בכמות הלקוחות. "נגיד עכשיו בימי החורף יש הרבה פחות אנשים", מתאר גיל, "אז לא משנה כמה אתה חוסך ועושה הכל בעצמך, אתה עדיין תפסיד".
בשורה התחתונה, גיל ועומר מציינים שהם מוציאים בין 35-40 אלף שקלים בחודש, כולל תשלום של משכורת של 5,000 שקל בחודש לשני הבעלים. איך בכל זאת מרוויחים? חבית של 30 ליטר בירה עולה כ-550 שקלים, ומספקת 60 כוסות של חצי ליטר. הרווח על מכירה של חבית שלמה הוא 950 שקלים. כוס של חצי ליטר נמכרת בפאב ב-25 שקלים, ומניבה רווח של 16 שקלים. כדי להתאזן מדי חודש מבחינה כלכלית, גיל ודן צריכים למכור 2,500 כוסות בחודש. 100 כוסות בירה בכל יום.
"אנשים לא מבינים איך לוקחים להם 30 שקל על כוס בירה", מסביר גיל , "אבל העיניין הוא שבמחיר הזה מכניסים כל כך הרבה דברים שהם מעבר למשקה עצמו. תסתכל כמה אנחנו משלמים בחודש, וזה בלי לשלם שכר מלצריות, בלי להוציא על פירסום ובלי עלויות השיפוץ המטורפות וגם אתה תבין שאלו המחירים שאנשים חייבים לקחת כדי לשרוד. אנחנו עוד חדשים ובינתיים מצליחים להחזיק את הראש מעל המים וכרגע גם לוקחים מחירים נמוכים על הבירה והאוכל כדי למשוך קהל. למרות כל זה, אני לא יודע להגיד לך מה יקרה בעוד חצי שנה. אנחנו באנו עם שאיפות קטנות, במטרה לעשות את מה שאנחנו אוהבים. התקווה כרגע היא שאחרי החורף נצליח להתרומם".