מתחילת משבר הקורונה, יש בעיה אחת ענקית עם כל תוכניות הסיוע הממשלתיות. אין להן שום מיקוד והן נעדרות רציונל עמוק. הן שליפות. כך גם התוכנית שהוצגה לפני כשעה. עוד פעם נתניהו והאוצר מחלקים כסף. עוד פעם הם מחלקים בסכום זהה לכל משפחה (עם אותו מספר ילדים). למה מחלקים כך? כי זה קל. כי זה בשליפה. זה לא נכון כלכלית.  משפחה עשירה לא צריכה את הכסף הזה. הקורונה לא פוגעת בה. משפחה ענייה צריכה יותר. אז לכל הרוחות למה לא לתת יותר למי שצריך - לשכבות הנמוכות. הן אלו שהוצאו לחל"ת, הן אלו שפוטרו. האנשים האלה לא גומרים את החודש - תעזרו להם יותר. למה לבזבז תקציבים ענקיים ולחלק כסף למי שיש לו?

 

השיטה הזו - לחלק בשיטה שקל ולא למי שבאמת צריך היא לא חדשה. ככה חילקו כסף לכל ילד לפני כשלושה חודשים וקיבלו שהעשירון שקיבל הכי הרבה כסף היה העשירון העליון. חילקו גם כסף לכל פנסיונר ולא כל הפנסיונרים צריכים. הרבה מאוד אנשים קיבלו כסף שהם לא צריכים. מנגד, יש אנשים שצריכים ולא קיבלו מספיק.

אותו דבר קרה גם עם תוכניות הסיוע לעסקים. חבר, בעל משרד רו"ח, סיפר על שיחה שהייתה לו עם השותף שלו. הם התלבטו האם לבקש סיוע מהמדינה כי הם לא באמת זקוקים לו, או לוותר עליו. החבר שלי היה בעד לוותר. השותף ענה שכדאי לקחת כי "בהמשך עוד נצטרך להחזיר, אז שלפחות יהיה מאיפה." כמובן שהם לקחו.

הרעיון לחלק כסף למשפחות ללא כל קריטריון שייך לאותה משפחה של רעיונות גרועים. אפילו גרועים מאד. למי ששכח, כבר היה לנו שר אוצר שחשב שתפקידו לחלק לכל מי שרוצה. קראו לו יורם ארליך. מרוב שהוא חילק כסף, האינפלציה הגיעה ל- 400 אחוזים, המדינה הגיעה לפשיטת רגל, ולאזרחים לא היה כסף לקנות אוכל, כי המחיר של כיכר לחם היה 500 שקל.

בסוף לא הייתה ברירה, וכמו שכתב שלום חנוך, האזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול. אותו דבר יקרה גם היום. את כל מה שהמדינה מחלקת עכשיו בנדיבותה הרבה, מי שיצטרך לשלם זה אנחנו. אולי לא נרגיש את זה מיד, כי בנק ישראל מאפשר למדינה למשוך את הזמן בעזרת ההרחבות הכמותיות, שמאפשרות לו לרכוש את החוב של המדינה בשוק המשני. אבל חובות צריך להחזיר, ולכן זה לא משנה מי קונה את החוב. מי שישלם זה אנחנו.

יותר מזה: שר האוצר וראש הממשלה מעוניינים שמי שיעביר את הכספים זה ביטוח לאומי. זה אומר שהם  מתכוונים להשתמש ברזרבות של הביטוח הלאומי כדי להעביר את הכסף. אם זה יקרה, הרזרבות של הביטוח הלאומי יקוצצו בצורה קשה, מה שאומר שאחרי שהמשבר הזה יגמר, לביטוח לאומי כמעט לא יהיו מקורות משלו, והוא יהיה תלוי לחלוטין במשרד האוצר. אז אל תתפלאו אם בעוד כמה שנים, הקצבאות הנמוכות של היום יראו מאוד נדיבות.

אז אני בהחלט מבין את האנשים שקשה להם, ושצועקים לסיוע ממשלתי. יש לא מעט צדק בטענות שלהם. הממשלה היא שמחליטה מה לסגור ומתי, וחוסר ההחלטיות שלה הורס עסקים. אבל אם הממשלה מתכוונת פשוט לחלק כסף לכל האזרחים בכל פעם שקבוצה כזאת או אחרת צועקת, התוצאה תהיה שבעוד כמה שנים, כשהממשלה תגיש לנו את החשבון, כולנו נצעק אפילו יותר.