ענקית הטכנולוגיה גוגל עשתה לפני שבועיים צעד נדיר: היא נאלצה להודות כי תחקיר עיתונאי עליה היה מדויק, והמשמעות היא שהחברה שיקרה ללקוחותיה. התחקיר של אתר החדשות "קוורץ" חשף כי אף שבעלי סמארטפונים עם מערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל מכבים את פונקציית ה–GPS במכשיר, המערכת עדיין שולחת לחברה את נתוני המיקום שלהם, אפילו אם במכשיר לא היה כלל כרטיס SIM.

לפי התחקיר, מתחילת 2017 אוספים סמארטפונים כאלה כתובות של אנטנות סלולריות בסביבתם, גם כששירותי המיקום כבויים, ומשגרים את הנתונים לשרתי גוגל. החברה הודתה כי אספה את הנתונים, אך לטענתה הם נמחקו באופן מיידי ולאחר הפרסום היא הפסיקה לאסוף אותם.

לשם מה צריכה גוגל לדעת היכן אנחנו נמצאים? הסיבה פשוטה: כדי להכיר אותנו טוב יותר, גם אם מדובר במידע שאנחנו לא מעוניינים למסור. את המידע הזה גוגל מעבירה למפרסמים, כדי לשלב פרסום מותאם מיקום. אבל כיצד ייתכן כי בדרכה למקסם הכנסות, כמו כל חברה מסחרית, גוגל מסוגלת לעשות גם מניפולציות בנתונים אישיים שלנו ובניגוד לרצוננו?

התשובה לשאלה נוגעת בנושא שבו לא מרבים לעסוק, אבל הוא אחד הבוערים בעולם הדיגיטל, ובשוק הפרסום באינטרנט בפרט. היא נוגעת למודלים הכלכליים של ענקיות האינטרנט, שפרסום הוא מרכיב ההכנסה העיקרי בהם.

"למה ללכת למתחרים?"

גוגל נהפכה למעצמת־על בתחום הפרסום באינטרנט בעשר השנים האחרונות לא רק בזכות שירותים כמו מנוע חיפוש, ג'ימייל ויוטיוב, אלא בעיקר בשל שורת שירותים שרוב הגולשים כלל אינם מכירים. אלה תופסים חלק מרכזי בהליך המורכב והסבוך של רכש פרסומות בזירה הדיגיטלית. בזירה זו, הנסתרת מעין הציבור, גוגל נהפכה להיות דומיננטית מאוד כמעט בכל חוליה בשרשרת הערך. היא רכשה חברות ויכולות וגם פיתחה בעצמה טכנולוגיות שמאפשרות לה להיות דומיננטית בכל שלב בפרסום, ובעידן הנוכחי יש לא מעט שלבים כאלה.

השליטה בכל שרשרת הערך מאפשרת לגוגל יתרון תחרותי. היא מסוגלת לבצע קשירה (Tying) בין השירותים שהיא מציעה, ולהעצים עוד יותר את נתח השוק ואת הרווחיות שלה בכל שלב של קמפיין פרסומי. אנשי פרסום שעמם שוחחנו מסבירים: אפשר לפרסם בלי גוגל, אבל מי שהולך איתה נהנה מיעילות מוגברת בכל שלב — אז למה ללכת למתחרים?

הנה דוגמה: גוגל מספקת לאתרי אינטרנט בחינם את השירות גוגל אנליטיקס, שהוא מערכת לניהול נתונים הדרושה כמעט לכל אתר, ולחברה יש שליטה כמעט מוחלטת בתחום הזה. זהו שירות שמאפשר לאתרים לנתח בכלים סטטיסטיים את נתוני הגלישה אצלם. ואולם כל שימוש במידע שמצוי במערכת, כמו פנייה פרסומית לגולשים שהתעניינו בספורט מוטורי, חייב לעבור דרך מערכות הפרסום של גוגל בלבד. כך גוגל אמנם מעניקה בחינם כלי ניתוח למנהלי אתרים, אבל מנצלת אותו למטרותיה.

הנפגעים העיקריים - יצרני התוכן

השליטה של גוגל בשוק הפרסום העולמי מתעצמת עם השנים. החברה האם שלה, אלפבית, מכניסה מפרסום בדיגיטל יותר מכל חברה בעולם. הנה המספרים: גוגל, לפי ניתוח של חברת eMarketer, צפויה להכניס נטו כ–74 מיליארד דולר מפרסום ב–2017. זהו נתח של 33% מההכנסה הגלובלית של מודעות פרסום, שצפויה להגיע השנה ל–224 מיליארד דולר. רוב ההכנסות של גוגל כבר כיום מגיעות ממכשירי מובייל.

פייסבוק שנייה לגוגל, וצפויה להכניס השנה 36 מיליארד דולר — 16% מעוגת הפרסום העולמית. על הפרוסות שיותירו שתי הענקיות יתחרו כל השאר — זירות מסחר גדולות ואחריהן אתרי התוכן.

השליטה של גוגל ופייסבוק בכמחצית משוק הפרסום העולמי פוגעת קשות בעיקר ביצרני תוכן — גופי התקשורת. כספי הפרסום נודדים מאמצעי המדיה הישנים, כמו עיתונות וטלוויזיה, לאינטרנט. אבל שם, בזירת האינטרנט, גוגל ופייסבוק הן אלה ששואבות את רוב ההכנסות. דו"ח של IAB Interactive Advertising)Bureau) גילה כי שוק הפרסום בדיגיטל בארה"ב גדל ב–20% בשנה האחרונה, אבל 89% מהכסף החדש זרם הישר לכיסים של גוגל ופייסבוק, בעוד האתרים האחרים נאלצו להסתפק ב–11% בלבד.

המצב בישראל כנראה דומה. בשוק המקומי אין נתונים מדויקים על חלקן של גוגל ופייסבוק בשוק הפרסום הדיגיטלי. הקושי לנטר את השוק מורכב גם בשל מגבלות טכנולוגיות וגם מאחר שאין בה שחקנים ענקיים, וחלקו של "הזנב הארוך" של מפרסמים קטנים — גדול יותר.

ובכל זאת, בהנחה שהשוק המקומי מתנהג באופן דומה לעולם, הכנסות פייסבוק וגוגל בישראל הגיעו יחד לכ–600 מיליון שקל ב–2016, בהתאם לעוגת הפרסום של יפעת בקרת פרסום — שלפיה הפרסום בדיגיטל הגיע לכ–1.2 מיליארד שקל באותה שנה. מומחים בשוק הפרסום מעריכים כי נתח הפרסום של גוגל ופייסבוק בישראל גבוה אף יותר, בעיקר בשל ההיצע הקטן של ערוצי טלוויזיה והכוח הרב שיש ליוטיוב בישראל.

מסתבכת עם החוק

אחת מאבני הדרך בטיפול במונופלים באינטרנט ובכלל היה משפט מיקרוסופט. ההליך המשפטי נפתח בארה"ב בתחילת שנות ה–2000, ובסופו הוכרע כי מיקרוסופט השתמשה בכוחה המונופוליסטי בתחום מערכת ההפעלה (ווינדוז) כדי לקדם באופן בלעדי את הדפדפן שלה, אקספלורר.

מאז חל מהפך בתחום הדפדפנים, וכיום כרום של גוגל מוביל את השוק. אבל אותן שאלות לגבי שימוש של חברת טכנולוגיה בכוחה המונופוליסטי לקידום שירותיה הנוספים מתעוררות גם לגבי גוגל. כשהיא רכשה את חברת דאבל־קליק לפני עשור הוטלו עליה מגבלות חריפות להפרדה בין שתי החברות, שלפיהן נאסר עליה להתנות שירות בשירות. ואולם אנשי פרסום חוששים כי גוגל אכן נותנת תעדוף למוצריה.

"הקשירה הזאת מובנית בארכיטקטורה של המוצרים שלה", אומר עמית אוחיון, בעלים של רשת הפרסום הישראלית ILX, שמנסה להתחרות בשליטה של גוגל. "למשל, אתה מקבל מוצר של הגשת פרסומות בחינם, אבל רק אם תעביר את הפרסומות דרך זירת המסחר של גוגל. אתה מקבל שירות אנליטיקס בחינם לניהול נתונים של האתר, אבל כשאתה רוצה לפנות בקמפיין לקהלים שלך, אתה יכול לעשות את זה רק דרך הרשת של גוגל".

וזה לא הכל. בשנים האחרונות הוצגו דוגמאות רבות לכך שגוגל שומרת על כוחה בכל שרשרת הערך בשוק הפרסום. כך למשל, ב–2015 הסירה החברה את האפשרות לרכוש פרסומות ביוטיוב באמצעות פלטפורמה חיצונית, אלא רק בפלטפורמות שבבעלותה. במקרים אחרים גוגל מאפשרת את הרכישה בבורסת הפרסומות שלה רק כאשר השרת שמנהל את הרכישה הוא של גוגל. במלים אחרות, החברה יכולה לתעדף בבורסה שלה פרסומות שהוגשו באמצעותה על פני מערך פרסומות שמנוהל בטכנולוגיות אחרות, וכך להרוויח פעמיים.

השליטה הצולבת מעלה אינספור שאלות נוספות של ניגודי עניינים. כך למשל, האלגוריתם של תוצאות החיפוש יכול לתעדף למעלה ברשימה אתר שמוכר פרסומות באמצעות גוגל, כך שהגולש ייכנס לאתר וייתקל שוב בפרסומות של גוגל, והחברה תוכל לגזור עוד רווח. בגוגל טוענים מנגד כי אין קשר בין פעילות הפרסום לתוצאות החיפוש.

השליטה בשני הצדדים מאפשרת לה לגבות לעתים עמלה כפולה — מהאתר ומהמפרסם. "העובדה שגוגל מעניקה בחינם מוצרים עולה בסוף הרבה מאוד. אתה מקבל מוצרים טובים, אבל המוצרים שלה מתעדפים את סביבת הפעילות של גוגל והיא נהפכת למפלצת", אומר אוחיון.

גוגל גוזרת קופון גם כשהאתרים אינה בבעלותה. למשל, היא מקבלת 32% מפרסומות תצוגה, כמו באנרים, באתרים שמשתמשים ברשת AdSense. אם אתר מתקין מערכת חיפוש פנימית של גוגל, היא גובה ממנו 49% מההנסה של הפרסומות. 10%–20% היא מקבלת מפרסומות שנמכרו בבורסת הפרסום Adx שבבעלותה, וגם 6%–12% מהכנסות הפרסומות שנמכרו בפלטפורמת הקנייה שלה DBM.

גוגל יצרה באחרונה רעידת אדמה קטנה כשהודיעה כי תציע בקרוב חוסם פרסומות מטעמה לדפדפן כרום. החוסם יסנן פרסומות גם בחשבים וגם בגרסת המובייל. המטרה הרשמית היא לשפר את חוויית הגלישה, ולמנוע הפרעות כמו פרסומות פופ־אפ. גוגל הצהירה כי אימצה סטנדרט שנקבע על ידי קבוצה חיצונית מתעשיית הפרסום, ורק פרסומות שיפגעו בגולש ייחסמו. אבל מנגד עלה חשש משמעותי להתחזקות של גוגל, מאחר שהיא מוסיפה לעצמה כוח להחליט איזו פרסומת של מתחרה היא חוסמת.

התנהלות החברה בניצול כוחה בתחום החיפוש כבר גרמה לאיחוד האירופי להטיל עליה קנס, שעליו גוגל מערערת. כעת האיחוד בודק גם אם גוגל הפרה את חוקי ההגבלים העסקיים, בין השאר ברשת הפרסום AdSense. לפי החשד, גוגל מנעה מאתרים שמציגים את הפרסומות של גוגל להציג פרסומות מפלטפורמות מתחרות. האמריקאים אקטיביים פחות בנוגע לגוגל, ובישראל הנושא כלל לא נמצא על שולחנה של רשות ההגבלים. בישראל, כך נמסר מרשות ההגבלים, לא מתנהלת כיום אף חקירה שעוסקת בגוגל.

שתי מעצמות, שני מודלים

בין שתי מעצמות האינטרנט, גוגל על שלל שירותיה ואתריה ופייסבוק — שמחזיקה גם בווטסאפ ואינסטגרם — יש קווי דימיון רבים. השתיים מתבססות על User-generated content (UGC), כלומר תוכן המיוצר על ידי המשתמשים, ולא על ידי הפלטפורמה. בשנים האחרונות אמנם עשו שתי החברות מאמצים לייצר תוכן בעצמן. לפי דיווחים קודמים, פייסבוק גם מתכוונת להשקיע מיליארד דולר בהפקת תוכן בווידאו, וגם יוטיוב משקיעה בכך כספים. ועדיין, ליבת הפעילות של שתי החברות מבוססת על הגולשים עצמם.

כלפי שתי החברות יש טענות הן על שליטה בשוק הפרסום ועל כוחן אדיר המשפיע גם על התודעה של כולנו — באמצעות הפיד של פייסבוק, תוצאות החיפוש או שירות גוגל ניוז. שתי החברות גם מחזיקות במידע נרחב אודותינו באופן שלעתים עלול לפגוע בנו ובפרטיות שלנו. אבל כאן מסתיימים קווי הדמיון בין שתי החברות, ונחשפים ההבדלים במודל הפעילות.

פייסבוק פועלת בעיקר בזירות שבבעלותה — פייסבוק, ווטסאפ ואינסטגרם — ומהן שואבת את הכנסותיה. פייסבוק גם פועלת כדי להותיר את הגולשים זמן רב ככל האפשר בפלטפורמות שבבעלותה. שירות פייסבוק אינסטנט ארטליקלס, למשל, מאפשר לגולשים לצרוך את החדשות המעניינות אותם בתוך פייסבוק, בלי לצאת לאתרי התוכן. פייסבוק אמנם מפעילה את רשת הפרסום באתרים חיצוניים Facebook Audience Network, אבל היא לא משמעותית ונועדה בעיקר לאפשר למפרסמים לבצע פנייה חוזרת לגולשים (retargeting) באתרים מחוץ לפייסבוק.

גוגל, לעומת זאת, היא מעצמה ששולטת בשורה של תחומי פעילות נוספים, ורשימת השירותים שלה ארוכה מאוד. חלק מהשירותים מוכרים, אבל אחרים מיועדים לקהלי נישה של אנשי מקצוע. אלה מעניקים לה כוח חסר תקדים ושליטה לא רק בנתח הפרסום שמוקדש לפלטפורמות שבבעלותה, אלא מעורבות בכמעט כל חוליה בעסקות פרסום.

הכוח הגדול ביותר שלה נובע משליטתה במידע — היכולת לדעת בכל רגע נתון מה אנו רוצים ומה מעניין אותנו, באמצעות אנדרואיד, שהיא מערכת ההפעלה למובייל הפופולרית בעולם (85% מהשוק), או כרום (60% משוק המחשבים). אפילו אצל המתחרה הגדולה אפל, גוגל היא ברירת המחדל למנוע החיפוש, כחלק מעסקה שבה אפל משלמת עבורו. לאלה צריך להוסיף את שירותי הענן הרבים של גוגל, כמו דרייב, וג'ימייל. גוגל גם יכולה לדעת לאן אנחנו נוסעים דרך ווייז שבבעלותה, ובאמצעות איתור המיקום שלנו, כאמור גם אם נסרב. באותו אופן היא יודעת מי נמצא קרוב אלינו.

הפסקאות הבאות יהיו מלאות באותיות לועזיות ובמושגים שבדרך כלל שמורים למיטיבי לכת בשוק הפרסום בדיגיטל, אבל ננסה להציג דוגמאות לזרועות התמנון של גוגל. זה מתחיל בצד המפרסם, שמעוניין לנהל ולהגיש את הפרסומות לפלטפורמות השונות. לשם כך הוא זקוק לשירות של דאבל־קליק קמפיין מנג'ר (DCM). השירות מבוסס על רכישת החברה דאבל־קליק שביצעה גוגל ב–2007 תמורת 3.1 מיליארד דולר.

בצד של האתרים יש מערכת מקבילה — היא מאפשרת את הצגת הפרסומת לכל גולש במקום הנכון ובזמן הנכון. גם היא מוחזקת על ידי גוגל, ונקראת דאבל־קליק פור פאבלישרס (DFP). המערכת מותקנת ברוב המכריע של האתרים.

בין לבין יש שפע שירותים של גוגל. רשת הפרסום הגדולה ביותר היא GND, שמאגדת כ–2 מיליון אתרים שזוכים לקבל פרסומות. האתרים מקצים שטח שבו גוגל יכולה להגיש פרסומות שנרכשו אצלה. את הפרסומת אפשר לקנות בבורסת הפרסום בזמן אמת EdX, שהיא הפופולרית ביותר בעולם. גוגל גם מפעילה שתי זירות לרכישת פרסום עבור מפרסמים או משרדי פרסום, AdWords, וזירה מתוחכמת יותר בשם דאבל־קליק ביד מנג'ר (DBM).

בכל קטגוריה כזאת יש חברות רבות אחרות, לעתים מאות חברות, שגוגל מאפשרת אינטגרציה עמן. אחת הבורסות הידועות היא של אפנקסוס (AppNexus), שבה מושקעת מיקרוסופט, ו–Right Media שבשליטת יאהו. אבל עוצמתה של גוגל ניכרת מאוד בכל שלב.

ידע הוא כסף

"גוגל יצרה מודל חדשני. היא איפשרה לייצר זהות בעולם בלתי מזוהה. זה היה שדרוג מטורף. הוא סייע למפרסמים לפנות רק לעיניים מפולחות", אומר שלומי פריזט, לשעבר הכלכלן הראשי ברשות ההגבלים. "כיום השליטה הוורטיקלית של גוגל על כל שלבי הפרסום, עד הפיקסל שיושב באתר ומגיש את פרסומות, מקשה למדי על הכניסה של מתחרים חדשים. צריך לוודא שלאורך שרשרת השליטה הזאת לא מתבצעות פעולות כמו קשירת מוצרים והתניית שירות בשירות, שעלולות להגביה עוד יותר את חסמי הכניסה למתחרים חדשים".

יניב סבן, בעלי חברת ייעוץ לפרסום בדיגיטל העובדת עם חברות גדולות בישראל, מסביר מדוע השחקנים האחרים בשוק נמצאים הרחק מאחור. "המניע המרכזי של המפרסמים ללכת לפלטפורמות הגדולות, גוגל ופייסבוק, הוא פשוט — לאחרים אין יכולות פילוח כאלה", הוא אומר. "המידע שהאתרים הישראליים מציעים למפרסמים אפילו לא כולל את האבחנה אם הגולש הוא זכר או נקבה. הם מתאימים את הפרסומת רק על בסיס צריכת התוכן של הגולש. זה נעשה בצורה די פשטנית. מישהו שגלש במדור אופנה הוא אישה, ובמדור ספורט הוא כנראה גבר".

המידע שהאתרים האלה אוספים מספק מידע כללי לגבי הגולש, אבל כיום יש נטייה של מפרסמים לפנות ישירות לגולש "חם". המושג המקצועי הוא In- Market Audiences — גולש שבאותו רגע מנסה לרכוש מוצר מסוים או משווה מחירים. "אתה לא יודע מאיפה גוגל השיגו את המידע הזה. אולי הוא חיפש משהו או כתב משהו. אבל זה מידע שיש רק לגוגל ולא לאף אחד אחר", אומר סבן.

לא רק זאת, למפרסם אין שום יכולת לזהות, למשל, את הגולשים שבחרו לצפות עד הסוף בפרסומת שלהם ביוטיוב, ואין להם יכולת לפנות אליו בפנייה ישירה וחוזרת. "המידע לגבי הפרסומת שלי נהפך לנכס דיגיטלי של גוגל ופייסבוק", אומר סבן.

התערבות או תחרות

המשך ההשתלטות של גוגל נראית בלתי עצירה. באחרונה נשמעים יותר ויותר קולות הטוענים כי הפתרון היחידי הוא התערבות של רגולטורים ומחוקקים, שיבלמו את כוחה של גוגל, ואולי אפילו יהיה צורך בפירוק פעילותה.

גל תורג'מן, מנכ"ל חברת ארטימדיה, רשת פרסום בווידיאו לאתרי תוכן ישראליים המתחרה בגוגל, מכנה את פעילות יוטיוב וגוגל כ"עניבת חנק". לדבריו, נדרשת התערבות ממשלתית. "רשות ההגבלים העסקיים צריכה לבחון מקרוב את הפעילות של גוגל בישראל ולנקוט צעדים אמיצים אך מתחייבים, כפי שנעשה באיחוד האירופי באחרונה, כדי להגן על תעשיית התוכן המקומי, קהל הצרכנים והגולשים והחברות המפרסמות", אומר תורג'מן.

גישה אחרת היא להעניק למתחרים הקטנים של גוגל ופייסבוק יכולת להתאגד, וכך ליצור כוח נגד שיצליח להתחרות בהן. בשטח זה כבר קורה, ומו"לים ברחבי העולם לא יושבים בשקט. הם מנסים שוב ושוב להשיב מלחמה, אם כי לא בהצלחה משמעותית. באחרונה התאגדו כ–2,000 כלי תקשורת בארה"ב וקנדה, ופנו לקונגרס בבקשה להעניק להם אישור להתמקח עם ענקיות האינטרנט. הסיכוי כי הקונגרס האמריקאי הנשלט על ידי הרפובליקאים יסייע להם הוא נמוך, אבל הם ממשיכים להיאבק.

"הדומיננטיות של דואופול גוגל ופייסבוק בשוק הפרסום בדיגיטל עלולה לגרום נזק רב יותר לעיתונות החופשית מכל מה שהנשיא מפרסם בטוויטר", כתב דייוויד צ'וורן, נשיא ומנכ"ל ניוז מדיה אליאנס, במאמר ב"וול סטריט ג'ורנל". לדבריו, רוב הגולשים של כלי התקשורת מגיעים אליהם דרך קישורים בפייסבוק וגוגל.

באחרונה התאגדו עשרות מו"לים, ובהם "ניו יורק דיילי ניוז" וחברת פנסקה למיזם משותף עם חברת הפרסום באינטרנט סונובי (Sonobi) ליצירת רשת פרסום עם מאגר מידע על כ–150 מיליון משתמשים רשומים בארה"ב.

הסכמים נוספים כאלה נחתמו בעיקר באירופה. בצרפת קמה קואליציה גדולה, שבה חברים גם המתחרים "לה מונד" ו"לה פיגארו", אחרי שקמו כמה קואליציות חלוציות אך קטנות יותר. ה"גרדיאן" הקים ב–2015 רשת למכירת פרסום שאליה הצטרפו גם CNN ורויטרס. בשנה שעברה הקימו כל המו"לים הגדולים בבריטניה את "פרויקט ג'ונו", התאגדות לצורך תחרות בגוגל ופייסבוק. ב–2016 גם חתמו שמונה קבוצות הפרסום הגרמניות הגדולות על הסכם שותפות והעברת מידע ביניהן כדי להציע פרסום מפולח ומדויק על בסיס מאגרי מידע שברשות החברות בקבוצה.

גם בישראל קמו גופים שמנסים לאחד את אתרי התוכן ולהשיב מלחמה. ארטימדיה היתה הראשונה שעשתה זאת בתחום הווידאו, וכיום היא מספקת פלטפורמה לרכישת פרסום בווידיאו ברוב אתרי התוכן הישראליים, כמו מאקו, רשת או ספורט 5. אוחיון הקים לפני כשנתיים את ILX, בורסת פרסום לאתרים מקומיים, וכיום מקים את IDX, שהיא פלטפורמת דאטה לפרסום מפולח על פי מידע על הגולשים.

"כניסת ארטימדיה לשוק הפרסום בוידאו יצרה אלטרנטיבה אמיתית עבור המפרסמים", אומר תורג'מן, מנכ"ל החברה. "הפגשנו תוכן איכותי עם טכנולוגיה ויכולות דאטה, והוכחנו שהחיבור מייצר ערך אמיתי ומדויק וסביבה בטוחה למפרסמים, כך שלא יצטרכו למצוא את עצמם חדשות לבקרים מעל תכני פורנוגרפיה ופעילי טרור. זו אחריות גם של המפרסמים".

פריזט, שייעץ בעבר לארטימדיה, סבור כי זו בדיוק הדרך: לייצר חלופות לגוגל ופייסבוק. "המודל של שירותי האינטרנט הוא חינמי. העסקה בין הגולש לגוגל ברורה — אתה מקבל שירותים, מספק את הדאטה שלך בחינם, ומקבל פרסומת", הוא אומר. "כעת אפשר להציב את השאלה למה לא קם מתחרה לגוגל? אני מניח שיש בעיה, אבל כרגע אנחנו לא מזהים מה היא בדיוק. האם יש חסמי כניסה ברכישת דאטה? אני מניח שבעלי אתרים אינם יכולים למכור דאטה בנפרד, ולו משום שזה לא ליבת העסק שלהם. אבל למה לא קמים גופים שמתמחים בדאטה ומתחרים בגוגל?"

הפתרון הוא לאפשר התאגדות מול גוגל ופייסבוק. "גוגל פשוט סיפקה מוצר טוב יותר פי כמה וכמה מאשר סיפקו המתחרים. היא לא הבעיה", מוסיף פריזט. "ההתמקדות צריכה להיות במה שהרגולטורים צריכים לעשות כדי שמחר בבוקר כל אתר אינטרנט יוכל להתאגד ושיהיו לו חלופות להתקשרות עם המערכות שמבצעות בפועל את הגשת הפרסומות. האתגר הגדול הוא שלמפרסמים תהיה גישה לאיכות דאטה כמו של גוגל. המטרה צריכה להיות מציאת ששחקנים נוספים שיוכלו להגיע לנתונים האלה".

בנוגע לטענות לגבי אגירת נתוני המיקום נמסר מגוגל: "כדי שמכשירים ניידים יישארו מחוברים ויוכלו לשלוח ולקבל הודעות, הם צריכים לאותת לשרת במרווחי זמן קבועים. השינוי מינואר לא נעשה כדי לקבוע את מיקום המשתמש. כעת עידכנו את אנדרואיד כדי שהטלפונים לא ישלחו את תעודת הזהות הסלולרית".

בנוגע לשאר הטענות בכתבה נמסר: "חדשנות המוצרים שלנו הרחיבה את התחרות ויצרה ערך לצרכנים, מפרסמים וגופי עיתונות. בשנה שעברה העברנו מיליארדי קליקים והחזרנו יותר מ–11 מיליארד דולר בהכנסות לעיתונות. אבל ללא ספק הסימן הברור של דינמיות, בחירה ותחרות הוא שהרשת לא מפסיקה להשתנות. כיום יותר קליקים מגיעים לגופי העיתונות מאתרים כמו טוויטר ופייסבוק מאשר מגוגל. יותר ויותר זמן שהייה באונליין מתבצע בסלולרי ובאפליקציות, ושירותים חדשים מושקים כל הזמן".

הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker

כתבות נוספות:
מדוע התחבא דוד ביטן אצל מנהלת לשכתו – ואיך התגלגלו הצ'קים שלו למוסך בקיבוץ
"הכלכלה העולמית נראית עכשיו כמו שנראתה לפני ההתרסקות של 2008"