אומרים שאנחנו חיים בעידן המידע. שהמידע החליף את הכסף ושמידע הוא כוח. מי שלא מקבל נתונים בהזזת אצבע ישירות למסך שלו בזמן אמת, כבר לא מעודכן. מי שלא יכול לגלוש בשלושה אתרים במקביל ולדוג את הפרטים הרלוונטיים עבורו מתוכם, חסר יכולת בסיסית. המידע הוא הכל - מביורוקרטיה, דרך אקטואליה ועד תקשורת לוויינית: חשבון הבנק שלכם הוא מידע, המהדורה המרכזית בערוץ 2 היא מידע, אגף המודיעין בצה"ל הוא מידע. מידע הוא הפיקסלים שמרכיבים את הקיום שלנו.

אלפי פריטי מידע מתחרה בכל רגע נתון על תשומת לבכם כקוראים, כלקוחות, כמנהלים, כעוברי אורח. איך מצליחים בעולם עמוס שכזה לגרום למידע לבלוט, או אפילו יותר מכך – להיות מובן? המחשת מידע ויזואלית, כמובן.

עיבוד מידע באופן יצירתי הוא מזמן כבר לא רק טבלאות שנראות כאילו הופקו בתחילת שנות התשעים. שימו לב למשל לדוגמא הזו, שעושה סדר באלפי אירועים היסטוריים עם ערכים בוויקפדיה באופן כרונולוגי ואינטראקטיבי, או את זו שממחישה נתונים אפלים וחשובים לגבי אופן המוות של אמריקאים. דוגמא כזו היינו שמחים לראות מתורגמת לארצנו –אינפוגרפיקה  שמסבירה לאן הולכים כספי המסים של האזרחים הבריטים. דוגמא דומה בגירסה מוניציפלית אפשר לראות במחשבון הארנונה הזה, שמסביר לאן הולך כל שקל של ארנונה שמשלמים תושבי תל אביב.

צילום בסמארטפון
צילום בסמארטפון. המהפכה השנייה בתקשורת | צילום: Maurizio Pesce, Flickr

הדוגמאות הללו לא צצות במקרה. שימוש הולך וגובר בתכנים ויזואליים הוא לא מגמה חדשה. יש שיאמרו, וכנראה בצדק, שלתודעה האנושית הרבה יותר קל לעבד ריבוע כחול מאשר את המילים ריבוע כחול. ועדיין, נדמה שפעם היה יותר מלל. "עד שנות ה-50, היה באמת אפשר לראות כמעט רק מלל, ותמונות באיכות גרועה. מהרגע שצצו המגזינים, יחד עם הופעת הטלוויזיה – התוכן הוויזואלי החל למשול" מסביר פרופסור רפי מן, מרצה בכיר לתקשורת באוניברסיטת אריאל. "ככל הזמן מתקדם ההפנמה שצריך להשתמש יותר בתכנים ויזואליים גוברת. בעשור האחרון אנחנו עדים לזמינות רבה מאוד של צילומים, בעיקר בגלל הסמארטפון. זוהי למעשה המהפכה השנייה".

בתחום העיתונות, כשמדברים על תכנים ויזואליים – מדובר בעיקר על תהליך הקרוי "טבלואידיזציה", מלשון טבלואיד (עיתון שבו הכותרות והתמונות מודגשות על חשבון המלל). "יש שינוי ביחס בין טקסט לצילומים. אפילו בניו יורק טיימס – אם פעם הצילום היה רק 10 אחוזים מגודל העמוד הראשון, היום מדובר על 25 אחוז. האינפוגרפיקה היא תוצאה גם של התהליכים האלו. לפני 50 שנה היו משתמשים רק בגרפים ומפות, היום אמצעי התקשורת הבינו שכל דבר ניתן לפשט ולהסביר באופן ברור יותר באמצעים גרפיים", אומר מן.



 Bubble chart - מתודה נפוצה מאוד למחקרי שוק והצגת מגמות. עיצוב: הילה אורן, מייסדת חברת "דעתה"

לא רק התקשורת הופכת ממוקדת יותר בוויזואליה. מהצד השני של המתרס נראה שהביקוש לתכנים ויזואלים ואינפוגרפיים בקרב המגזר העסקי הולך וגובר, והופך למעין סמל סטטוס של קדמה וחדשנות. מה יכול הממשק האינפוגרפי לעשות שנאומים חוצבי להבות או דוחות מפורטים לא יכולים? ראשית, מדובר על יצירת שפה משותפת. אפילו עסקים קטנים כמו בתי קפה יודעים ששפה וויזואלית משותפת מקנה אחידות ומשרה תחושת אמון. המשמעות של תאימות באופני הצגת המידע בחברה עסקית היא יצירת שיח משותף. מעבר לכך, נתונים מסובכים ודוחות שנתיים שלעתים מעוררים פיהוק ורתיעה בקרב עובדים יכולים ליצור עניין אם מומחשים כראוי באמצעים גרפיים.

קחו למשל את המושג "יעילות". אין ספק שכל חברה רוצה להגביר את היעילות של עובדיה, אך לעתים הבעיה נעוצה בכך שאין פרמטרים ברורים להגדרת יעילות. האם זו תפוקה? רעיונות חדשים? רווחים ממכירות? ביכולתה של האינפוגרפיקה לבודד את המשתנים הללו מתוך המושגים האמורפיים האלו ולתת להם ביטוי מוחשי.

"אני מאמין שיש שחיקה מסוימת למסרים של 'חינם', ו'עכשיו' ובכלל שימושים רגשיים בפרסום, ואינפוגרפיקה נותנת פתרון ויזואלי בו הקונה הפוטנציאלי אקטיבי וההחלטה שהוא מקבל הינה שכלית ואישית. כך גם נוצרים קונים מרוצים שהופכים לשגרירים", אומר רון אורן , מנכ״ל דעתה, בית עיצוב המתמחה באינפוגרפיקה. "מרגישים את הגידול בביקוש בהחלט בתקופה האחרונה. יש לנו כל מיני סוגים של לקוחות, אך מדובר בעיקר בחברות הזנק מבוססות ובארגונים בינונים עד גדולים, שצריכים אלמנטים פרזנטטיביים או שיווקיים שמבדלים אותם מהשוק. הביקוש הוא גם לתכנים פנימיים, בתוך החברה, כמו למשל המחשות של ניהול הצוות ודוחות תקופתיים".



Sankey- דרך נפוצה בהצגת תזרימים על בסיס זמן ממקורות שונים. עיצוב: הילה אורן, מייסדת חברת "דעתה"