נובמבר הוא לא חודש של קניות, הוא משהו אחר לגמרי

על מה שקרה כאן ב-48 השעות הכי קריטיות של עולם הכלכלה

בואו נשים את זה על השולחן: הזזת השעון לשעון החורף לא הייתה דרמטית כמו האירועים שהתרחשו השבוע בין רביעי לחמישי, שהזיזו מחוגים בכל העולם – מהריבית על המשכנתא ועד המחיר של הטלפון הבא שלכם. זה היה שילוב של שלושה אירועים גדולים: הורדת ריבית נוספת בארה"ב, עונת דוחות של ענקיות הטכנולוגיה ופגישה אחת עתירת כותרות בין דונלד טראמפ לנשיא סין שי ג'ינפינג. נעשה סדר.

הריבית: רבע אחוז פחות, הר של שאלות יותר

הפדרל ריזרב חתך את הריבית ב-0.25 נקודות ל-4.0%. למה זה מעניין? כי הריבית משפיעה על הכול. אשראי לעסקים נהיה קצת זול יותר, תשלומי ריבית על כרטיסי אשראי ומשכנתאות עתידים לרדת בהדרגה, ושוק המניות, בדרך כלל, מקבל רוח גבית.

אבל אז יו"ר הפד, ג'רום פאוול, צינן את האופוריה: "הורדת ריבית נוספת בדצמבר? ממש לא מובנת מאליה". תרגום לעברית פשוטה: אנחנו לא במרתון הורדות כמו ששוק ההון ציפה לו. לכן ראינו מסחר מעורב – וול סטריט התחילה בעליות, ואז נבהלה מהזהירות וחזרה לקרקע. תשואות האג"ח קפצו, סימן של משקיעים שמבינים שהדרך להורדות ריבית והמשך עליות בשוק ההון עוד ארוכה ומפותלת. ואם יש משהו שהמשקיעים לא אוהבים, זאת אי-ודאות.

הרמז שפאוול נתן קשור גם אלינו. כאן מצפים שהנגיד אמיר ירון יוריד בקרוב את הריבית, מה שיקל מאוד על לוקחי המשכנתאות. אולם הנגיד אצלנו מסתכל עכשיו ואומר לעצמו: אם בארה"ב הגדולה לא ממהרים להוריד ריבית בהמשך, אולי גם אצלנו צריך לנקוט במשנה זהירות.

דוחות הענקיות: שלוש הפתעות גדולות ושתי כותרות מסביב

חמש הגדולות שמזיזות את המדדים – מיקרוסופט, אלפבית (גוגל), מטא, לצד אמזון ואפל – היו במרכז הבמה ופרסמו דוחות כספיים שמטרתם לדווח למשקיעים מה הן עשו לטובת החברה ולטובת מי ששם עליה כסף ברבעון האחרון. כולן דיברו, איך לא, על תחום ההשקעות הכי חם. מיקרוסופט מעגנת את יחסיה עם OpenAI עם התחייבויות לרכישות ענן בהיקפים מפלצתיים. המשמעות: הביקוש לחישוביות AI לא הולך לשום מקום – ומיקרוסופט שם עם חוזים ארוכי טווח.

אלפבית (גוגל) מדווחת בפעם הראשונה בהיסטוריה מעל 100 מיליארד דולר מכירות ברבעון, והחברה מתגאה ביותר מ-650 מיליון משתמשים בג'מיני. מתמטיקה פשוטה: הוצאות ה-AI כבדות, אבל הן כבר מתורגמות לצמיחה אמיתית. לעומתן, הדיווח של מטא דווקא לא היה טוב בגלל אירוע מס חד-פעמי ושלחה את המניה למטה.

אנבידיה אומנם לא מדווחת, אבל מספקת כותרת של טריליונים – שווי השוק של החברה חצה את 5 טריליון דולר. למה אכפת לכם? כי כל מודל AI שרץ בענן כמעט תמיד יושב על שבבים של אנבידיה. אם יש "איקאה של ה-AI" זו אנבידיה, שמוכרת גם את המדפים וגם את הברגים.

לסיכום השבוע הגורלי הזה אפשר ללמוד שלושה דברים עיקריים: הדוחות האלה מוכיחים שני דברים: אחד – AI כבר לא רק מצגת, הוא הכנסה. שניים – מי שלא מחובר לענן, לא במשחק. המשקיעים כבר לא קונים סיפורים, הם דורשים חוזים, קבלות ותזרים.

טראמפ-שי: פחות מכסים, יותר מינרלים – וטלפון קצת זול יותר?

בפגישה שארכה כשעה ו-40 דקות, טראמפ הכריז: "יש לנו דיל". המכסים לסין יורדים ל-47% (מ-57%). לא שלום עולמי, אבל פחות חיכוך במחירים. סין דוחה גם את מגבלות על יצוא מינרלים נדירים – אלו החומרים שמניעים סמארטפונים, רכבים חשמליים ומטוסי קרב.

גם השבבים היו על הפרק: ארה"ב תאפשר לאנבידיה לדבר ישירות עם סין על שבבים בסיסיים – אבל לא על הדור החדש (Blackwell). בייג'ין מבטיחה לקנות "כמויות עצומות" של סויה ולחסום הברחות, ובתמורה המכס על פנטניל יורד.

כשמכסים יורדים בבייג'ין, המחירים בסופר תלויים בזה תוך חודשים

למי זה טוב? ליצרני אלקטרוניקה וליבואנים – שרשרת האספקה מקבלת קצת חמצן. לצרכנים – פחות לחץ בעלויות רכיבים עשוי לסייע לבלום התייקרויות. מצד שני, ההסכם מוגבל לשנה ומתחדש. כלומר, יותר שקט עכשיו, אבל חוסר ודאות מערכתית נשאר.

אז מה צריך ללמוד מכל זה, גם אם אתם לא סוחרים בוול סטריט אלא סתם מנסים לשלם פחות על קניות, משכנתא וחשמל? שהכלכלה העולמית, אפילו שהיא מרגישה רחוקה, נוגעת בנו בסופו של דבר בחשבון שאנחנו משלמים בקופה. הורדת הריבית אומנם מקלה מאוד על הלווים, אבל גם סימן שהמנועים של המשק מאטים. הדוחות של ענקיות הטכנולוגיה מזכירים שהבינה המלאכותית היא לא חלום עתידי אלא הכוח שמגדיר מי יישאר כאן לאורך זמן ומי ייפול, והדיל בין טראמפ לשי מוכיח שהעולם מחובר יותר מתמיד. כשמכסים יורדים בבייג'ין, המחירים בסופר תלויים בזה תוך חודשים. המסר הפשוט: להיות אזרח עם מודעות כלכלית זה כבר לא מותרות, אלא כלי הגנה בסיסי.

חרדים לג'וב הבא

נהוג לומר שלקראת בחירות נציגי הציבור מתנתקים מעבודתם האמיתית ועוסקים רק בייצור אירועים שיעזרו להם להיבחר מחדש. אלא שבממשלת נתניהו האחרונה נדמה שמדובר לא בתקופת הבחירות לפריימריז המתקרבים, אלא בשלוש השנים האחרונות - ואולי אפילו יותר.

השרים שלא ידעו מה לעשות עם עצמם כשמדינת ישראל חוותה את האסון הגדול ביותר בתולדותיה במשמרת שלהם, מגלים עכשיו אנרגיות גבוהות כדי לקרוץ לבוס ולבייס בכל אמצעי אפשרי. כך איים השבוע שר החינוך יואב קיש (בהודעה מוקלטת בערוץ 14, למרבה המבוכה) בשלילת תקציבים מהרצליה, אחרי שראש העיר סירב להתמסר לעמותת ימין קיצוני. בתקציבים להרצליה קיש לא יכול לגעת, אבל את תקציב ההשכלה הגבוהה הוא דאג לקצץ.

הגדיל לעשות מיקי זוהר, שניסה באישון לילה לסדר ליאיר נתניהו משרה ב-50 אלף שקל בחודש - וכשל. ועוד לא הזכרנו את ניסיונות פיצול תפקיד היועץ המשפטי ומופעי האימה במשפט נתניהו כדי להטיל אימה על שופטיו.

אבל בעוד מרבית הנבחרים של הליכוד ומפלגות הקואליציה מצהירים הצהרות ריקות מתוכן בניסיון לקושש עוד קולות, מירי רגב הגדילה השבוע ושיחקה בכסף הציבורי.

ההפגנה החרדית שנערכה בירושלים בקריאה למיסוד השתמטות משירות צבאי לציבור אחד במדינה זכתה לתמיכה אקטיבית של השרה. משרד התחבורה מיהר להודיע בתחילת השבוע על תגבור אמצעי התחבורה הציבורית כדי לסייע. "זה נוהל מקובל בכל האירועים הגדולים", הבהירו במשרד.

כשאלפים הגיעו במוצאי שבת כדי לקרוא להשבת החטופים, שרת התחבורה שתקה

המשפט הזה נכון רק לאירועים שרגב חפצה ביקרם. כשהמונים נהרו לבירה כדי להגן על הדמוקרטיה, רגב לא התעניינה בעומס ברכבת. כשאלפים הגיעו במוצאי שבת כדי לקרוא להשבת החטופים, שרת התחבורה שתקה.

המטרה שלשמה הפגינו החרדים נקלית. ציבור שתומך בכל פעולה צבאית ומלחמה בלהט, אבל מקפיד להדגיש שזה לא נוגע לו ולא מתפקידו לסכן את עצמו. היהירות שבה נציגיו הבכירים מייחסים לעצמם כל דבר טוב שקורה במדינה (כולל החזרת החטופים) צריכה להיות מושא לקטעים קומיים, אבל כאן היא הופכת לטרגדיה.

ובכל זאת, זכותם המלאה להפגין על השטות הזו. זכותם המלאה למלא את ירושלים, וראוי שיקבלו את השירות המלא ממשרד התחבורה. אלא שהזכות הזו אמורה להיות של כולם.

בעולם של מירי רגב, הזכויות האלה ניתנות רק למי שיכול להועיל. כל השאר? שיעמדו בפקקים ויעשו מילואים.

מה שאתם חייבים לדעת רגע לפני נובמבר סייל

הנה זה שוב מתחיל. נובמבר, חודש ה"לא באמת צריך אבל זה במבצע". הפיד מתמלא באנגלית שבורה – "Crazy Sale", "Final Deal", "Last Chance" – כאילו העולם ייגמר אם לא תקנו עכשיו את הטוסטר החדש עם חיבור לווי פיי. כל אתר, אפליקציה ופרסומת מבטיחים לכם הנחה "מטורפת", כשבפועל, המחיר פשוט חזר להיות מה שהוא היה לפני חודשיים. תעשיית השופינג יודעת היטב שאנחנו קונים רגש, לא מוצר. היא משווקת דחף: תחושת פספוס אם לא נלחץ על "הוסף לעגלה" עכשיו.

זה עובד, כי אנחנו עייפים. כי אחרי שנה של אינפלציה, מלחמות, חדשות ורשתות חברתיות שמספרות שכולם חוץ מאיתנו חיים טוב, אנחנו רוצים להתפנק, להרגיש בשליטה. וכשאתרי הקניות זורקים עלינו מבצעים "ל-24 שעות בלבד" עם שעון חול מתקתק, המוח מתוכנת להגיב: עכשיו או לעולם לא. הרי אם לא נרכוש, מה זה אומר עלינו? שאנחנו פראיירים?

האמת היא שנובמבר הוא לא חגיגת קניות, הוא מבחן של שליטה עצמית

אבל האמת היא שנובמבר הוא לא חגיגת קניות, הוא מבחן של שליטה עצמית. רוצים הנחה אמיתית? תעשו רשימה של מה שאתם באמת צריכים לפני שאתם גוללים. אל תתפתו למבצע על מוצר שמעולם לא חיפשתם. השוו מחירים, עקבו אחרי דילים רק באתרים אמינים, ואל תכניסו פרטי אשראי לאתרים שאתם לא מכירים.

וזה אולי הטיפ החשוב מכולם: אם אתם מתלבטים – שימו את המוצר בעגלה, צאו מהאתר, וחזרו אליו מחר. אם עדיין תרצו אותו אחרי לילה של שינה, אולי באמת יש בו צורך. אם לא, תזכרו שהניצחון הקטן הזה שווה יותר מכל הנחה. נובמבר קורץ, אבל מי שיישאר עם יתרה בחשבון בדצמבר, זה המבצע הכי טוב שיש.

כשהמדינה נעלמת, הציבור מתגלה

החזרה של גופות החללים מעזה איטית עד כאב, ומותחת את הכאב של הציבור ושל המשפחות. בעוד הן מחכות לסגירת המעגל הנחוצה שלהן, שורדי השבי שהצליחו לשרוד שנתיים שלמות בתופת העזתית מנסים לחזור לחיים. איתם חזרו גם מבצעי גיוס ההמונים. מתן צנגאוקר פתח בגיוס תחת הכותרת "חיים חדשים למתן ואילנה". אלון אהל החל גם הוא לגייס כסף להליך השיקום שלו. כך גם נפתחו קמפיינים למקסים הרקין, גיא גלבוע דלאל, רום ברסלבסקי ובר קופרשטיין.

בניגוד לפעמים הקודמות, הגיוסים החלו זמן קצר לאחר שובם של החטופים. אפשר להבין את המגייסים. החזרה לחיים אחרי השבי ארוכה וקשה. החיים בישראל עולים כסף, הרבה כסף. איש מהם לא יחזור לעבוד בחצי שנה הקרובה. המשפחות שהקדישו שנתיים למלחמה על גורל יקיריהן צריכות גם הן לשרוד ולשקם את חייהן.

כמו לפני שנתיים, כשהם הופקרו לגורלם, גם היום הציבור נדרש לעזור להם

המדינה נותנת כסף. לעומת הצרכים של החטופים ורמות המחירים הבלתי נסבלות בישראל מדובר בטיפה בים. למה יספיקו 6,000 שקל בשנה לטיפולים נפשיים? לא ברור. אל מול החישובים הבלתי ברורים האלה, המשפחות הבינו מהר שאין סיבה לחכות ולראות אם המדינה תתעשת ותדאג להן כמו שצריך. כמו לפני שנתיים, כשהם הופקרו לגורלם, גם היום הציבור נדרש לעזור להם. וכמו תמיד, בעוד המדינה מתלבטת כמה ראוי להשקיע במי ששרדו שנתיים במנהרות בזמן שממשלתם עכבה את העסקה, תיווצר תחרות סמויה בין החוזרים על המשאבים. אבל איכשהו הממשלה תמיד תמצא 14 מיליון שקל למכוניות חדשות לשרים או לשימור אתרי מורשת בגדה המערבית.